נשיא סין שי ג'ינפינג, ונשיא רוסיה ולדימין פוטין, בבייג'ינג ביום שישי / צילום: Reuters, EyePress News
מלפידים אולימפיים תמיד עלה ריח קל, לפעמים לא כל כך קל, של אבק שריפה. המאמץ להבחין בין "ספורט לפוליטיקה" הוא תוצאה בלתי נמנעת של החיבור ההדוק בין ספורט לפוליטיקה. האולימפיאדה הקלאסית הצדיקה הפסקת אש, לא שלום.
"יוון (העתיקה) נודעה לשמצה על עירוב פוליטיקה וספורט. במהלך המשחקים האולימפיים, מנהיגי יוון דנו בנושאים פוליטיים חשובים, חגגו ניצחונות צבאיים וכוננו בריתות פוליטיות וצבאיות", כותב ג'ים מוריסט בסקירה מקיפה על ספורט ופוליטיקה.
אין צורך לאמץ את הזיכרון עד ימי פריקלס, כדי להודות שספורט ופוליטיקה חזרו ונפגשו תדירות. בין 1960 ל־1972, למשל, שלוש המעצמות המובסות של מלחמת העולם השנייה אירחו את אולימפיאדת הקיץ, כדי להודיע שהן חזרו והתייצבו בהצלחה ניכרת על הבמה העולמית. ב־1980, ברית המועצות ניסתה להתייצב עליה, אבל כמעט כל ארצות המערב החרימו את משחקיה בגלל פלישתה לאפגניסטן, שבעה חודשים קודם.
חוש ריח מפותח ללפידים ולאבק שריפה יש כידוע לוולדימיר פוטין. הוא פלש לאוקראינה, כבש וסיפח חלקים ניכרים שלה ב־2014, בימים האחרונים של אולימיפיאדת החורף בסוצ'י, שהוא היה המארח שלה. ב־2008 הוא פלש לגיאורגיה, וקרע כמעט חמישית משטחה לטובת שתי מדינות־דמה (אבחזיה ודרום אוסטיה). עכשיו העולם כולו דרוך בציפייה להחלטת פוטין אם לצאת למלחמה על אוקראינה.
"סין מהפנטת את העולם"
עלעול בעיתונים מ־9 באוגוסט 2008 מעלה כי עמודיהם הראשונים עמדו בסימן שני מאורעות דרמטיים: פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג - והמלחמה בקווקז. רוסיה פלשה לגיאורגיה ביום שבו הסינים ניסו בכל כוחם לזכות בתשומת לבו של העולם החיצון, בתצוגה אור־קולית מדהימה. זה היה יום של מסך חצוי על המרקעים: מצד אחד נראו האורות והאתלטים בבייג'ינג; מצד שני נראו הטנקים הרוסיים בקווקז.
עיתון אוסטרי, 'די פרסה', הכריז לרוחב עמודו הראשון, "אין שלום אולימפי". בריו דה ז'ניירו, כתב 'או גלובו' "מלחמה ושלום". בפורטו אלגרה, ברזיל, הכריז 'זרו אורה' ('שעת אפס'), "סין מהפנטת את העולם", שלושה סנטימטרים מעל צילום של טילים בקווקז. "אולימפיאדה בבייג'ינג, מלחמה בקווקז" ('מאיו', בולגריה). "אולימפיאדה בסין - מלחמה בקווקז" ('טאגסשפיגל', ברלין).
העיתון הבינלאומי הבולט ביותר של זמנו, 'הרלד טריביון', מתח לרוחב עמודו הראשון כותרת־על, "הרגע ההיסטורי של סין", אבל בעמוד שמתחתיה התחלקו ברגע הזה האולימפיאדה ומלחמת רוסיה. 'אל סיגלו' של מקסיקו, על רקע צילום מרהיב של פתיחת האולימפיאדה, כתב, "איש מעולם לא ראה כדבר הזה... ורוסיה פלשה אל שכנתה". 'פוליטיקה' (בלגרד): "המשחקים נפתחים, המלחמה מתחילה".
"העולם בתוך מוחו שייך לו בלבד"
צילום בעמוד הראשון של 'יומון העם', בטאון המפלגה הקומוניסטית הסינית, מ־9 באוגוסט 2008 מזכיר לנו שוולדימיר פוטין היה ביום ההוא בבייג'ינג, כדי להשתתף בשמחת הסינים. מבייג'ינג הוא שלח את ההוראה לפלוש לגיאורגיה. נומינלית, לא הוא הורה. הוא היה רק ראש הממשלה. הנשיא היה איש אמונו משכבר הימים, דמיטרי מדבדב. אבל פוטין החזיק בשלטון למעשה.
סמיכות הזמנים של האולימפיאדות ושל מלחמות פוטין מעוררת השתאות. כן, זה היה צירוף נסיבות, אבל איזה צירוף ואילו נסיבות. בין אולימפיאדת ברלין של 1936 לפלישת הנאצים לאוסטריה עברו כמעט שנתיים. ב־2008 עברו רק שעתיים. ב־2014 עברו רק יומיים. ב־2022 יעברו רק שבועיים? חודשיים? לב פוטין מי יידע. השבועון 'טיים' כותב בגיליונו החדש, מפי איש־סגל בקרמלין, "מעט מאוד אנשים יכולים לדבר אתו עכשיו. העולם בתוך מוחו שייך לו בלבד".
בניגוד ל־2008, פוטין בא לבייג'ינג לא רק מחמת חיבתו המוכחת לספורט. הוא בא לשם כדי להפגין ידידות ונאמנות לדיקטטור הסיני, שי ג'ינפינג, וכדי לקבל בתמורה ביטוי של אהדה ושל תמיכה מצד שי.
הסינים חורקים שיניים לרגל החרם הדיפלומטי, שרוב ארצות המערב הטילו על אולימפיאדת החורף. האתלטים שלהם אמנם משתתפים, אבל המנהיגים הפוליטיים נשארו בבית. איזה ניגוד הוא זה לאוגוסט 2008, כאשר נשיא ארה"ב ונשיא צרפת סרו לבייג'ינג לצד ראשי הממשלות של יפן ושל אוסטרליה. גם נשיא ישראל, שמעון פרס, היה שם. הפעם, רוב האורחים הזרים הם מארצות לא חופשיות, או חופשיות למחצה. נוכחותו של פוטין רצויה אפוא לסינים. הם זיכו אותו בהבעת תמיכה בדרישתו, שנאט"ו תתחייב להפסיק את התפשטותה מזרחה, ותתחיל להתקפל מערבה.
יש צימאון, אין תשתית
היש עוד קח־ותן בין פוטין לשי? מותר רק לנחש. העיתון הלונדוני 'טיימס', תחת הכותרת "ציר חדש" (רמז ברור למעצמות הציר הפשיסטיות של שנות ה־30), הרגיע את קוראיו: "המערב אינו צריך להיחרד מפני ההצהרה החדשה. היא אינה משולה להסכם ריבנטרופ־מולוטוב חדש, שיעניק לרוסיה את החופש לעלות על קייב". ההסכם המקורי היה כמובן ההסכם שברית המועצות חתמה עם גרמניה הנאצית תשעה ימים לפני שהיטלר פלש לפולין.
סין רחוקה מדי מהזירה, כדי להשפיע על מהלכים צבאיים. היא אמנם יכולה להתחיל פעולה צבאית משלה בסביבתה המיידית, שתסיח את דעת ארה"ב ותחליש את יכולתה להתנגד לפעולה רוסית באירופה. היא יכולה להקדים את תכניותיה לפלוש לטייוואן. זו תהיה קנוניה בקנה־מידה היסטורי, אבל ספק גדול אם משהו מעין זה עולה על דעתה.
פוטין בא לסין גם כדי לעשות עסקים. הוא מציע למכור לסין עוד עשרה מיליארד של מ"ק גז טבעי. סין תשמח. צמאונה לאנרגיה הוא כמעט בלתי מוגבל. פוטין ישמח, בייחוד אם פלישה לאוקראינה תעורר את האירופים לסרב לקנות את הגז שלו. אבל יהיה הרצון אשר יהיה, אין תשתית. יידרשו שנים להניח צינור גז חדש, אם כי הסינים הפגינו בשנים האחרונות וירטואוזיות ניכרת בפרויקטים פרעוניים מסביב לעולם.
כמו הלן מאייר בברלין ב־1936
הפוליטיקה האולימפית של סין קרובה יותר הביתה. החרם הדיפלומטי עליה הוא תוצאה ישירה של המידע המצטבר בשנים האחרונות על היקף הדיכוי שלה נגד האויגורים, המיעוט המוסלמי דובר הטורקית בחבל שינג'יאנג, בצפון מערב סין. אף כי המשטר דוחה לחלוטין את הביקורת, הוא הפקיד את הלפיד האולימפי בידי אתלטית אויגורית צעירה, דיניגיר יילאמוג'יאנג, במחווה של יחסי ציבור. באיזו מידה צריך להתרשם מן המחווה?
אולי צריך לזכור שהיטלר נענה לדרישת הוועד האולימפי ב־1936, וכלל אתלטית יהודייה במשלחת הגרמנית למשחקים. שמה היה הלן מאיייר, והיא אפילו זכתה במדליית כסף. במעמד קבלת המדליה היא הצדיעה במועל יד, מעשה הנאצים. היא הסבירה לימים שעשתה כן, כדי להגן על בני משפחתה בגרמניה, שהוחזקו במחנות ריכוז (לפני השואה). היא עזבה את גרמניה מיד לאחר הפארסה.
הפירוטכניקה של מעמד הפתיחה בבייג'ינג ביום ו' הייתה מרשימה. בעיני 'יוסטון כרוניקל' שיוצא לאור בטקסס, זה היה ביטוי ש"סין הגיעה". אבל את זה שמענו עוד לפני 13 שנה, באולימפיאדת הקיץ. סין אינה זקוקה לאולימפיאדות, כדי לאשר שהיא "הגיעה". היא לא זקוקה להכרה, אלא לרצון טוב, מפני שרצון טוב הוא זה המעניק ביטחון ופותח שווקים. גם כאשר הצלחותיה הכלכליות מוסיפות לעורר השתאות, מתרבים הסימנים שהיא מאבדת אמון והבנה. זו, לפחות במידת־מה, אשמתה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny