גלי בהרב־מיארה, היועצת המשפטית לממשלה / צילום: איל יצהר
אתמול היה יום היסטורי של מינוי יועצת משפטית לממשלה, אף שצמחה בשירות הציבורי, עו"ד גלי בהרב מיארה השקיפה עליו גם במסגרת תפקידיה במשרד עורכי דין פרטי, לכן, אך לא רק, השקפתה בעת מנויה מאוזנת ובריאה.
בצירוף מקרים, שכמעט רק בישראל יכול להתרחש, דווקא ביום זה מכים גילויים חדשים ונוספים בפרשה שזכתה, שלא בצדק, בשם 'פרשת NSO' וצריכה דווקא לזכות בשם המחדד את אופי פעולות הבילוש והריגול, לכאורה, כלפי קשת רחבה של אנשי ציבור, עיתונאים ואזרחים, ולא את שם בית היוצר של התוכנה.
גם מבלי להידרש לשאלות מה אכן קרה מה היקף הפעילות ועד כמה הדברים העולים בתחקיר מדויקים עולות מספר מסקנות ראשוניות:
האחת, פיצול תפקיד היועמ״ש, שיביא לבטח להפחתת כוחו של התפקיד, הוא טעות, וגילויי הפרשה הנוכחית מחזקים כי נדרש ריכוז בקרה אפקטיבית על יחידות האכיפה והאיסוף ולא ביזור סמכויות בבחינת "הפרד ומשול".
מינוי גוף חיצוני
אף כי נראה שאותם אירועים בוצעו, כך עולה מהתחקיר, תחת אפה של הפרקליטות ושומרי סף נוספים, עולה כי אין מנוס ממינוי גוף חיצוני לבחינת ההתנהלות. הרכבו של הגוף לא יכול להיות רק מנהלים בכירים לשעבר באותם ארגונים, אלא גם מנהלים בדרג ביניים הבקיאים בעבודת השטח.
מסקנה שלישית היא כי ראוי כי שהמשפט הישראלי יאמץ בהקדם את הכלל הראייתי בדבר פירות העץ המורעל - פסילת ראיה שהושגה באופן לא חוקי ומידע הנובע ממנה. דהיינו, גם אם אותו שימוש שלא כדין ברוגלה הביא לעריכת חיפוש חוקי, ייפסלו הראיות שהושגו בחיפוש. ראוי שמקבלי ההחלטות לא ייכנעו ללחץ מטעם רשויות האכיפה לאימוץ הסדר חלקי או מקל, "מאוזן", יש שיכנו אותו. מקבלי ההחלטות והמחוקקים לא צריכים להירתע שימוש באמרות שאימוץ דוקטרינה זו תעודד "הפשיעה המשתוללת", או שתהווה "פרס לארגוני הפשע" וכד'. לדעתי, בכוחו של אימוץ דוקטרינה זו באופן מלא לעקר את מוטיבציית היתר, שנראה שהייתה מנת חלקה של המשטרה, ולצמצם משמעותית את הסיכון שתסמינים אלה יובילו להתנגדות דומה בעתיד.
ליידע את הנפגעים
בנוסף, ראוי כי כל אלה שכלפיהם נעשה שימוש בכלי זה ייודעו על כך. ביתר שאת, ככל ומתנהלים הליכים משפטיים בעניינם, ראוי כי הן בית המשפט והן הסנגורים ייעודכן בכך, שהרי ראוי כי שימוש בכלי כזה יילקח בחשבון במסגרת ההליך המשפטי. בעניין זה, אין להסתפק בעדכון בתי המשפט והסנגורים רק בתיקי ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, אלא התנהלות זו ראוי שתהא בכל תיק. אין מדובר בבדיקה מורכבת וכך צריכה לנהוג מדינה המכבדת את חוקיה.
מסקנה אחרונה היא, כי ראוי ששופטים ינקטו משנה זהירות טרם אישור צווי חיפוש, צווים מכוח חוק נתוני תקשורת וכד' ו״יחקרו את החוקרים״ בדבר מהו אותו ״מידע מודיעיני״ מכוחו מתבקש הצו. חרף העומס של השופטים שאלות ממוקדות יכולות למנוע "גיור" והכשרת פעילות בעייתית כפי שתוארה בתחקיר.
הכותב הוא שותף במשרד סבוראי, שחם-שביט, מומחה בעבירות כלכליות ובעבירות צווארון לבן, לשעבר היועץ המשפטי של מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ניירות ערך