שי אגסי, מייסד בטר פלייס / צילום: איל יצהר
בית המשפט העליון קיבל היום (ג') באופן חלקי את ערעור מפרקי בטר פלייס נגד הדירקטורים והמנהלים בטענה לניהול הכושל והרשלני שהביא לטענתם לקריסת החברה והחזיר את התיק לדין בבית המשפט המחוזי. במקביל, התקבל ערעור מפרק חברת רוביקון נגד רואי החשבון שביקרו את החברה, וגם בעניין זה ידון מחדש בית המשפט המחוזי.
השופטים יצחק עמית, ג'ורג' קרא ודוד מינץ קבעו כי ההחלטה לסלק על הסף את התביעה נגד הדירקטורים ונושאי המשרה, בשל כלל שיקול-הדעת העסקי - תבוטל.
גם ערעור מפרק רוביקון, עו"ד ארז חבר, התקבל במובן זה שבוטלה החלטת בית המשפט המחוזי של השופט מגן אלטוביה לדחות על הסף תביעה נגד רואי החשבון של החברה. ערעור זה קשור לפרשת אמיר ברמלי שהחזיק בקבוצת רוביקון. המפרק טען כי משרד רואי החשבון זיו האפט שהיה המבקר של הקבוצה התרשל בביצוע תפקידו כשומר סף של החברה. נטען כי המשרד לא שיקף לחברות בקבוצה את מצבן באופן שמשקיע סביר ידע את המצב הכלכלי האמיתי ולא ערך בדיקות מעמיקת לגבי פעילות השלמות ההון לטווח קצר.
ההכרעה בליבת הפרוצדורה האזרחית
השופטים קבעו כי מה שהכריע את הערעורים אינו בליבת דיני התאגידים או חדלות הפירעון כי אם בעולם הפרוצדורה האזרחית. "אין להמעיט במחדלי המערערות ואין להמעיט בחשיבות הכלי של סילוק תביעה על הסף מכוח כלל שיקול-הדעת העסקי. עם זאת, ההליך שלפנינו חריג בהינתן שבית המשפט סילק על הסף, ביוזמתו, תביעה שטרם הוגש בה כתב הגנה, מבלי שניתנה למערערות הזדמנות להגיש כתב תביעה מתוקן, ובנושאים שבית המשפט עצמו ציין כי הם 'בשלבי התפתחות במשפט הישראלי'".
בית המשפט קבע כי בית המשפט המחוזי לא התייחס כנדרש לטענה לפיה נושאי המשרה לא הפעילו שיקול-דעת עצמאי כנדרש, ויש מקום לקיים דיון בעניין.
התביעה נגד בטר פלייס הוגשה בעקבות קריסת החברה בשנת 2013, לאחר שהובילו מיזם שאפתני לפיתוח רכב חשמלי בהשקעה של 850 מיליון שקל. בשנת 2018 דחה השופט עופר גרוסקופף על הסף את התביעה שהגישו המפרקים בגובה 200 מיליון שקל נגד היזם והמנכ"ל, שי אגסי; היו"ר עידן עופר שהיה בעל השליטה בבטר פלייס; משה קפלנסקי מנכ"ל החברה; 19 נושאי משרה ודריקטורים בבטר פלייס; ורואי החשבון של החברה משרד KPMG חייקין סומך.
בית המשפט המחוזי קבע בעניין בטר פלייס כי הגשת התביעה מהווה חוכמה בדיעבד וקבלתה עלולה להרתיע מפני השקעה בחברות סטארט-אפ. גרוסקופף הסתמך על "כלל שיקול-הדעת העסקי", הקובע כי אם מוכח שהחלטות עסקיות התקבלו באופן תקין תוך היעדר ניגוד עניינים, בתום-לב ובאופן מיודע - לא תוטל אחרית על מקבלי ההחלטות. זאת, גם אם בדיעבד התבררו החלטות אלה, כשגויות ואף כהרסניות.
גרוסקופף ציין כי "בדיעבד, כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה, ואולם החלטות עסקיות אינן מתקבלות בסיועה של חוכמה שבדיעבד, ועל כן מצווים אנו שלא לבחון את התנהלות הדירקטורים ונושאי המשרה מבעד למשקפיה".
בתביעה שהגישו המפרקים נטען כי החברה האם פעלה ב"סביבת חדלות פירעון הולכת ומעמיקה", בעת שהחברות הבנות מצויות בחדלות פירעון מוחלטת, וכי התקבלו החלטות פזיזות המצדיקות את בירור התביעה.
בערעור נטען כי פסק המחוזי "תקדימי ומסוכן" כי הוא עושה שימוש ב"כלל שיקול-הדעת העסקי" כעילה לסילוק תביעה על הסף. העליון יכריע אם הכלל צריך לעמוד לבעלי התפקיד כבר בשלב מוקדם של ההליך ללא בירור התביעה. במקביל נדחתה תביעה נגד רואי החשבון.
את התביעה בעניין בטר פלייס הגישו מפרקי החברה, עוה"ד שאול קוטלר וסיגל רוזן-רכב, באמצעות עו"ד ד"ר קובי קפלנסקי. הערעור הוגש ע"י מפרק רוביקון וקרן קלע עו"ד ארז חבר ועו"ד טל הורביץ ממשרד עמית פולק מטלון. בעלי התפקידים בבטר פלייס מיוצגים ע"י משרדי ארדינסט, גורניצקי וצברי-פרקש.
משרד סומך חייקין מיוצג על ידי עוה"ד רם כספי, יורם בר וירון קוכמן. זיו האפט מיוצג על ידי עוה"ד ניר מילשטיין ואופיר אלון.
את KPMG האמריקאית מייצג עו"ד אלון פומרנץ ממשרד ליפא מאיר.