דני פרומצ'נקו, בעלי מגזין אוטו / צילום: שלומי יוסף
הכתבה הוקלטה באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
כשאנחנו מתקשרים לדני פרומצ'נקו לתאם את הצילום לכתבה שאתם קוראים כעת, אנחנו תופסים אותו בדיוק עם אשתו, בנסיעה בטסלה: "זה האוטו שלה", הוא מבהיר לנו בדיבורית, "לי יש קאדילק מגניבה בצבע אפור. זה אוטו פסיכי עם המון כוחות סוס", הוא מוסיף ומציע להביא את הקאדילק לצילומים. אנחנו כמובן נעתרים. לפרומצ'נקו (72), תושב סביון, יש גם הצעה היכן כדאי לנו לצלם אותו ואת הקאדילק: "אני מתורגל בצילומים - אני אמצא לכם לוקיישן טוב: יש שטח פתוח נהדר לא רחוק ממני", הוא אומר ומזהיר: "מבחינת תאורה עדיף לצלם שם בשעות אחר הצהריים".
וכך, גם בשיחה בת חמישה משפטים בטלפון אי אפשר לטעות: פרומצ'נקו מאוד אוהב מכוניות. מאוד. ויש לו גם הבנה עמוקה באיך כדאי לצלם אותן, מאיזו זווית בדיוק ובאיזה תאורה. אחרי הכול, הוא היה עד לאחרונה הבעלים של מגזין אוטו. בנובמבר האחרון הוא סיכם על מכירת השליטה בעיתון ובאתר (80%) לחברת מימון ישיר , המספקת מימון לרכישת רכב, תמורת לא פחות מ־20.4 מיליון שקל - ובקרוב הוא צפוי להשלים אותה.
כמו בשיר של חוה אלברשטיין, הזמרת האהובה עליו, פרומצ'נקו נוהג לומר ששלוש היו אהבותיו: ים, נשים, ומכוניות. אבל מאז שנישא ועזב את תל אביב - נותרו רק המכוניות. וכעת גם מהן הוא נפרד, לפחות באופן מסוים.
מה גרם לך בעצם למכור?
"יש לזה הרבה תשובות. תשובה ראשונה היא שקיבלתי הצעה טובה, יכול להיות שאם היו מציעים לי אותה הצעה לפני שנתיים, הייתי מוכר אז. סיבה שנייה היא שהגעתי לגיל. בן אחד שלי היה מעורב בעסק (אליק, המשמש כסמנכ"ל התוכן בחברה - ה"מ) והוא החליט שהוא רוצה להוריד הילוך ולהיכנס למשהו אחר, וגם לי יש דברים חדשים, אז הגיע הזמן".
בענף די הרימו גבות. אמרו שההצעה מאוד גבוהה.
"אני חושב שזו הצעה לא מספיק גבוהה".
הפלטפורמה הזו שווה להם 20 מיליון שקל?
"זה תשאלי אותם, אבל היא שווה, כי באתר גולשים מיליוני אנשים בחודש וחלק גדול מאוד מקוני הרכב בארץ עוברים דרך אוטו. בין 20% ל־30%".
"אוטו היא חברה רווחית שמרוויחה כמה מיליוני שקלים בשנה", אומר גורם מקורב לעסקה, מכיוון מימון ישיר. "ההכנסות שלהם מורכבות מפרסום בדיגיטל ומהפניית אנשים שמעוניינים לרכוש מכונית ליבואנים: "כשמסתכלים על מכפילים בעולם הזה, עסקה לפי שווי 25 מיליון שקל, הגיונית", אומר המקורב, "לאנשים חסר המון מידע בכל מה שנוגע לרכב. ב־2019 רכשה מימון ישיר את הסטארט־אפ קארוויז (מנוע חיפוש לרכבי יד 2 - ה"מ), שמאפשר לחבר בין מי שמחפש רכב לבין מגרשי המכוניות, ואז החליטה על גישה יותר רחבה. כך שמימון ישיר מקבלים ערך עצום מכך שיישב אצלם אתר תוכן, ואוטו עונה על זה. יש לו 1.2 מיליון גולשים, מתוכם 700 אלף יוניקים (גולשים ייחודיים, לא כניסות - ה.מ), ודרך זה מימון ישיר יביאו ערך מוסף ללקוחות. המטרה שלהם היא להיות באינטראקציה עם הלקוח לפני שהוא מחליט איזה רכב לקנות ואיפה לקנות".
אבי הפסק זמן
פרומצ'נקו בכלל לא היה אמור להיות בעליו של עיתון. את הקריירה שלו הוא התחיל, בעיקר בזכות השושלת המשפחתית המפוארת שלו, כטכנולוג מזון בחברת עלית.
פרומנצ'קו הוא נכדו של אליהו פרומצ'נקו, ממייסדי חברת עלית, יחד עם מרק מושביץ. הסב, שעלה לישראל מריגה לפני המלחמה, ביקש בסך הכל לשחזר כאן את מה שעשה שם: בית חרושת לשוקולד. שני בניו של אליהו השתלבו בחברה: אבא, האח הצעיר, למד בטכניון והפך למנכ"ל החברה; יעקב (ישה) הבכור ואביו של דני, למד רפואה בריגה ולבסוף הצטרף גם הוא למפעל המשפחתי כאחראי על פיתוח המוצרים. באופן טבעי גם פרומצ'נקו עצמו, הצטרף ברבות הימים לחברה המשפחתית לאחר שסיים לימודי הנדסה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, עם השתלמות בהנדסת מזון. הוא חשב להגיע לשנה אחת בלבד, אך נשאר בחברה 12 שנה, כטכנולוג המזון והיה אחראי, בין היתר, לפיתוח שני להיטים גדולים של החברה - משקה זיפ שהיתה לו עדנה קצרה בלבד ("כוכב שביט", בפיו של פרומצ'נקו) ופסק זמן העל־זמני, שנחשב עד היום מהמוצרים האהובים ביותר של עלית (על פיתוח המוצרים: ראו מסגרת).
מלבדו כיהנו אז בצמרת החברה, עוד בני משפחה של מייסדי עלית כמנכל"ים משותפים: אבי פילוסוף, חתנו של אבא פרומצ'נקו (דודו של דני), ודוד מושביץ, בנו של מושביץ המייסד.
בשנות השמונים החל דיוויד פדרמן, לימים יו"ר עלית והבעלים של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, לרכוש מניות של עלית שהייתה מהחברות הראשונות שנסחרו בבורסה בתל אביב. "הבנו שיש שתי אפשרויות", משחזר פרומצ'נקו, "או שנמכור או שנהפוך למיעוט, והעדפנו למכור. ממילא כבר היינו מדוללים עם הציבור".
ב־1987 מכרה משפחת פרומצ'נקו את מניותיה למשפחת פדרמן. פרומצ'נקו ושני אחיו, עמי ואלון, קיבלו כל אחד מהם סכום המסתכם בעשרות מיליוני שקלים. לאחר המכירה, פדרמן הציע לו לחזור לעלית כטכנולוג הראשי, אך פרומצ'נקו הסכים לחזור רק כאחראי על כל פעילות החברה בישראל - וכך הגיע הקשר שלו עם החברה לסיום מוחלט.
אז את החברה הוא עזב אבל מתוך נאמנות למותג עלית נהג פרומצ'נקו במשך שנים להחזיק נס קפה טסטר'ס צ'ויס בתוך קופסאות פח של נס קפה עלית. גם על זה יש לו סיפור, איך לא, מעולם הרכב: "לג'נרל מוטורס היו חמישה מותגים: קדילאק, אולדסמוביל, ביואיק, פונטיאק, ושברולט - לפי סדר יוקרה יורד. מה שהיה, זה שמנהלי המותג היו נוסעים ברכב של מותג אחד למעלה: למשל, מנהל שברולט היה נוהג בפונטיאק, ומנהל ביואיק היה נוהג באולדסמוביל. עד שיום אחד מנהל ג'נרל מוטורס אמר: 'זה לא מקובל עלי. ברגע שכל אחד ממנהלי המותג נסע במותג שלו - כל המותגים עלו. זה אפרופו לחיות במותג שלך".
היום הטסטר'ס צ'ויס שלו כבר מאוחסן בצנצנת המקורית, ועלית היא זיכרון רחוק. כששטראוס רכשה את השליטה בחברה, ב-1997, הוא אומר, לא רק שלא חש צביטה בלב, אפילו היה מרוצה: "שמחתי שלעלית הגיעו תעשיינים, כמו שאני אשמח לראות את אוטו משגשג תחת מימון ישיר. מבחינה ניהולית הם הרבה יותר מתקדמים מאיתנו".
"לא חשבתי שזה יהיה ביזנס"
מגזין אוטו, כאמור, לא אמור היה להיות הקריירה של פרומצ'נקו. הוא הקים אותו יחד עם עוד שלושה שותפים ב־86 - שנה לפני מכירת עלית: איזי רוזוב, שהיה הבעלים של רשת האופנה התחתונה גיבור סברינה, ובהמשך יבואן BMW; פרדי פריהאוף, נהג מירוצים מבלגיה שעשה עליה ("פרדי ואני הקמנו קבוצת מירוצים, שעלית היתה הספונסרית שלה") ורוני אהרונוביץ, הבעלים והעורך של עיתון טורבו, שלימים הפך לעורך אוטו וממש באחרונה הלך לעולמו.
המשותף לכל הארבעה היה אהבתם למכוניות. "רוני רצה להקים עיתון חדש במקום טורבו", מספר פרומצ'נקו, "והציע לנו להיכנס כמשקיעים. זה היה עיתון למי שאוהב לקרוא על מכוניות: בעיקר גברים, די פסיכים. לא הקמתי את זה כי חשבתי שזה יהיה ביזנס".
ואכן, בשנים הראשונות לקיומו, מודה פרומצ'נקו, העיתון הפסיד הרבה מאוד כסף. בענף יודעים לספר שבעיקר בשל ניהול גרוע. בשלב הזה ביקש מאשתו, אנה, שהיא בכלל ציירת, אך היה לה ניסיון בניהול עמותות בהתנדבות - שתיכנס לנהל את העניינים. אנשים שנהנו עד אז ממשכורות גבוהות, נאלצו לוותר עליהן, אך העיתון עלה על פסים רווחיים.
נקודת המפנה השנייה הייתה כניסתו של האינטרט בראשית שנות האלפיים, שפגע בכל העיתונות הכתובה. בשלב הזה בחייו של המגזין, השותפים ביקשו לצאת מהעסק הכושל ופרומצ'נקו רכש את חלקם. אז גם נכנס לעניינים בן משפחה אחר: הבן, אליק. הוא, עם המנכ"ל עד היום, ומי שנותר בעל 20% ממניות האתר, טל חמו, העבירו את המגזין שלב, ממגזין מודפס למשוגעים לדבר, לאתר אינטרנט, "שהיה מכוון לרוכשי רכב".
כלומר?
"הפוקוס היה לא לכתוב על למבורגיני, אלא על השוואה בין סובארו, טויוטה ומאזדה". כחלק משינוי הכיוון - מעיתון שמיועד לחולי רכב לאתר המיועד למיינסטרים - החל אוטו לספק ייעוץ לגולשי האתר, המבקשים לרכוש רכב. במסגרת הייעוץ, שניתן חינם, מדגיש פרומצ'נקו, "אנחנו לא אומרים לך איזה רכב טוב יותר, אלא מה הכי מתאים לך. תשאלי אותי איזה רכב הכי טוב, אין דבר כזה, הכל תלוי למי. אפילו אי אפשר לדבר על הרכב המהיר בעולם, כי יש הבדל אם את נוסעת על אוטוסטראדה או על שפת הים".
בענף אומרים כי הסגמנט של הייעוץ הוא שולי למדי, וכי "אולי יש כמה שיחות טלפון ביום", אך פרומצ'נקו טוען שמדובר באלפי אנשים מדי חודש, שנועצים בשמונה נותני ייעוץ. כשאני תמהה איך האלמנט הזה מצדיק העסקת שמונה אנשים, מתברר שמדובר בפרילנסרים: "אלה צעירים, חלקם סטודנטים, שאנחנו מעבירים להם קורס קצר, שבו אנחנו מסבירים להם את שיטת הייעוץ. לייעץ לבנאדם זה לא להשמיע לו את דעתך, אלא לחפש לו מה שמתאים עבורו". הכסף, אומר פרומצ'נקו, הוא פרט שולי עבור היועצים - אהבת המכוניות היא העיקר וגולת הכותרת של המשרה: מבחני הרכב שהם עושים. "אלה אנשים שבאים מתשוקה למכוניות", מסביר פרומצ'נקו, "הם האנשים שתמיד משפחה וחברים שואלים אותם על מכוניות כי הם ה־מבינים. כאלה שכל מי שקונה רכב מתייעץ איתם".
"זה משהו שקשה להסביר", מנסה גורם בעיתונות הרכב להסביר בכל זאת: "במבחני רכב מזדמן לך לנהוג במכוניות שאחרת בחיים לא היה מתאפשר לך, וזה כיף צרוף, תענוג שאי אפשר לתאר במילים".
"רוב הפונות הן נשים"
אבל השאלה האמיתית היא לא מה מבחני הרכב נותנים ליועצים, אלא מה הייעוץ שניתן ללא תמורה ללקוחות - נותן לאתר אוטו ולבעליו - הישנים והחדשים.
מה הייעוץ הזה נותן לך? אתה מקבל אחוזים מכל רכישה שנעשית בעקבות הייעוץ שלך?
"אני לא מקבל אחוזים - זו עסקה לא טובה, כי לך תרדוף אחרי היבואן ותוכיח שזה היה בעקבות הייעוץ שלי".
אז איך זה עובד?
"אנו נותנים ליבואן חבילה של פרסום באתר, והוא מקבל הפניות של אנשים, אבל לא מעניין אותי אם הלקוח קנה ממנו בסוף או לא קנה. אני לא אמור להביא לו קונים אלא רק קונים בפוטנציה. למשל, את צלצלת והתייעצת, רצית לקנות קיה ספורטאז', ואנחנו ביררנו את הצרכים: את נוסעת בתל אביב, גרה בחיסין שהוא רחוב צר, יש לך שני ילדים גדולים וכלב, ואנו אומרים לך בשביל מה את צריכה את זה? קחי קיה פיקנטו".
אבל עדיין נשארנו בקיה. מה קורה אם אני באה טאבולה ראסה, לא מכוונת לרכב מסוים?
"אני אגיד לך את השניים שלושה רכבים שהכי מתאימים לך".
אבל מה אני מעניינת אותך? מה אכפת לך אם אהיה מרוצה, הרי עליי אתה לא מרוויח.
"אם אני נותן ייעוץ, אני רוצה שזה יהיה הייעוץ הכי טוב, וזה אומר להתאים ללקוח את מה שהכי טוב לו".
ומה זה נותן לך?
"קיבלת עצה טובה - את תמליצי למישהו אחר עלי. יחסי ציבור טובים שווה כסף".
לפי פרומצ'נקו, אוטו נותן יעוץ גם לרוכשי רכב משומש, ובמימון ישיר סבורים שהתוכן של אוטו ייתן ערך מוסף ללקוחות מגזר זה: "גם כשקונים רכב מיד שניה, יש התלבטויות", אומר גורם מקורב לעסקה. "האם לקנות הונדה סיוויק, אאודי, BMW? כאן נכנס התוכן של אוטו. בד"כ כשמגגלים שם של רכב, התוכן של אוטו קופץ ראשון. זה, יחד עם המידע שמספקת מימון ישיר באמצעות הטכנולוגיה של 'קארוויז' - מקבלים הצעות שמתאימות לקונה".
פרומצ'נקו, אגב, אומר שחלק גדול מהפונות לייעוץ לגבי מכוניות הן דווקא נשים, כי "גברים לא צריכים אותנו, הם הרי יודעים הכי טוב", הוא אומר בציניות.
"יש יבואנים שעשו איתי ברוגז"
ובכל זאת, עסקה של 20 מיליון שקל על אתר נישה - כדאי לחזור ולהתעכב עוד קצת על ההתקשרות של המגזין עם המפרסמים - יבואני הרכב. בין היתר, הסכמי ההתקשרות כוללים גם אמות מידה של טראפיק שהאתר צריך לעמוד בהן. פרומצ'נקו מסרב לחשוף את סדרי הגודל של מחירי חבילות הפרסום ליבואנים, אך מנסה להבהיר לנו איך זה עובד: "בואי נאמר שאת רוצה לקנות רכב, וראית פרסומת של רכב חדש מחברה מסויימת בטלוויזיה. זה קמפיין יקר, אבל לקוח לא קונה רכב דרך הטלוויזיה, אלא הוא מגגל את השם של הרכב. בחלק מהמקרים הוא מגיע גם אליי לייעוץ. מה אני אומר ליבואן? שהוא מוציא הון עתק של כסף על קמפיינים, ובסוף הלקוח מגיע אלי כך או כך, ולכן כדאי לו לקנות חבילה אצלי (מאשר להוציא הון עתק על קמפיין - ה"מ)".
בענף אומרים שכל המידע אצלך מסחרי: שיש תשלום מסוים עבור כל דירוג, במבחנים ההשוואתיים.
"תגידי לי מי אומר את זה, ואני אתבע אותו. אנחנו מאוד מקפידים על אובייקטיביות במבחני הרכב, כי אם לא ניתן ביקורת אמינה ונכתוב שדאצה זה מרצדס, אף אחד לא יאמין לנו והקהל לא יבוא אלינו. אז היבואנים ניסו, והבינו שיש קיר ברזל. מצד שני, היו לא פעם ולא פעמיים שבאתי לקראת יבואן שנתקע בלי מכוניות, ולא הכרחתי אותו לקיים את החוזה שלו. עמידה על קוצו של יוד זו דרך לאבד קליינט.
"כשאני כותב על רכב אני מקבל ממנו רשמים - האוטו מדבר אליי או לא. למשל לקסוס היה האוטו הכי זקן והכי משעמם, אבל היה לי חבר שהצעתי לו לקסוס כי חשבתי שזה מתאים לו בגלל המרחקים שהוא נוסע, ומאז הוא לא מחליף אותו בשום רכב אחר", מנסה פרומצ'נקו להבהיר כמה הייעוץ שהוא נותן מותאם ללקוח ולא לשום שיקול אחר.
נהפוך הוא, לדבריו הוא קומם עליו לא אחת את היבואנים: "שוק יבוא הרכב הוא מאוד יצרי וכשאתה עושה ביקורת על אוטו, יש יבואנים שלוקחים את זה אישית. היו כאלה שהיו עושים עלינו 'ברוגז' ולא מפרסמים, אבל הם הבינו שזה לא עוזר, ושאין לזה קשר לשאלה אם נכתוב טוב או רע על הרכב. אז הם הפסיקו עם זה, כי הבינו ששווה להם להיכנס לאוטו".
איך אתה מסביר את מה שקורה בשוק המכוניות המשומשות? מכוניות יד שניה נמכרו תמיד במחיר נמוך ממחיר המחירון, ובשנה האחרון מסתכלים על מחיר המחירון מלמעלה.
"בכל שנה נכנסים למשחק עוד נהגים וצי המכוניות גדל באופן סיסטמטי. כשהתחילה הקורונה, היתה הפסקה בייצור, נוצרו בעיות בשילוח, כך שנוצר מחסור במכוניות חדשות. דבר נוסף, היה איזה צונאמי בטייוואן, שהשמיד הרבה תעשיות של שבבים וכתוצאה מכך יש מפעלים שלמים של מכוניות שלא עובדים. זה יצר חוסר משמעותי, והיום כשמזמינים מכונית חדשה, מחכים לה בערך חצי שנה. אנשים לא מוכרים את המכוניות שלהם לפני שהם מקבלים את הרכב החדש, וזו התוצאה: עליית מחירי המשומשות".
העליה בהיקף רכישת המכוניות עזרו גם לאתר אוטו? הגדילו הכנסות?
"ההכנסות שלנו עלו ותפחו עם השנים, כי דאגנו שיראו אותנו. באופן טבעי, זה גם הגדיל את ההכנסות שלנו".
אגב, הלהט שבו מדבר פרומצ'נקו על מגזין אוטו קשור כמובן לעבר - אבל הוא גם לא מתנתק ממנו לגמרי בעתיד: לפני כמה שנים נוצר שיתוף פעולה בין אוטו לקשת, כך שפרומצ'נקו עורך מבחני רכב במסגרת פינה שבועית בתוכנית "חי בלילה". במסגרת העסקה עם מימון ישיר, פרומצ'נקו ימשיך לשמש כיועץ לחברה, וימשיך להגיש את הפינה שלו, ואליק, בנו, ימשיך לשמש כסמנכ"ל תוכן, בינתיים למשך שנה. "דני הוא אושיה בתחום הרכב", אומרים עליו במימון ישיר.
קריירה שלישית: סופר
ובאמת ידענותו של פרומצ'נקו נשפכת ממנו לכל אורך השיחה שלנו, ויש לו הרבה מה להגיד בכל סוגיה שנוגעת למכוניות - ממוסכים ("אין כזה הבדל בין מוסך מורשה של יבואן למוסכים אחרים - מספיק שהמוסך מורשה על ידי משרד התחבורה"), דרך תיאום מחירים ("בניגוד אולי למה שנראה, התחרות בשוק הזה היא די קשה. בזמנו דברו על זה שיש תיאום מחירים, אבל זו היתה שטות") ועד רכב חשמלי ("לשם הולך כל השוק. המדינה תמצא איך למסות את הרכבים החשמליים אחרת היא תפסיד מהמיסוי הזה כ־17 מיליארד שקל בכל שנה") ורכב אוטונומי ("זה מה שיוכל לפתור את הפקקים אבל זה לא יקרה ב־20 השנים הקרובות להערכתי").
הראיון מתקיים בביתו שבסביון שבולט בנוף דווקא בשל צניעותו. מולו, "מפלצת" בטון אימתנית העונה להגדרה של בית, בעוד ביתו שלו, שהוא חיבור של שני בתים ישנים, אמנם כולל בריכה, אך למעט החלונות והרצפה, שחופתה בפרקט, בני הזוג לא שינו בו דבר.
האקזיט שעשה, בגובה 20.4 מיליון שקל, יש להניח, אינו משנה חיים מבחינתו של פרומצ'נקו, כנצר למייסדי עלית. בכל מקרה, הוא יכול להרשות לעצמו את הקריירה החדשה שבה הוא פוצח בעשור השמיני לחייו, כסופר: לפני כחודשיים, הוציא ספר פרי עטו, בהוצאת כנרת זמורה דביר. הספר, "הצחוק" שמו, מספר על ניצול שואה שזכרונו אבד לו, ובעזרתם של אישה חזקה, גבר גדול מימדים, וילד, הוא מתחיל מסע לחיים ולזיכרון. זה התחיל כסיפור קצר, שאותו חשב להפוך לסרט, המשיך לכתיבה במשך שנתיים של החצי הראשון של הספר, והסתיים בכתיבת החצי השני בתוך שבועיים, בתחילת הקורונה.
למה שואה? אין אצלך ניצולים במשפחה.
"אין לי תשובה על זה. בגיל ההתבגרות קראתי ספרי שואה הארד קור, ונתקעתי על זה. גם שואלים אותי מאיפה לקחתי את הדמויות וזה נפלא גם ממני". כעת הוא מחפש מפיקים אמריקאיים שיעבדו את הספר לסרט, ואף החל לכתוב את ספרו השני, המבוסס על סיפור יעקב ועשיו: "אני מאוד אוהב את התורה", הוא מסביר.
אז זהו, קריירה שנייה, בעצם שלישית, של סופר?
"זה שכתבתי ספר זו לא הפתעה, ההפתעה שלא כתבתי עד עכשיו", הוא אומר אבל מוסיף: "לא חלמתי להיות סופר אבל הייתי קורא המון, והייתי מנוי בספריית כרמיה. בכל יומיים הייתי מחליף ספר. הדבר הכי קריא אז היה כרך של חוברות טרזן. יום אחד כשהגעתי לספריה, הספרן אמר לי שאני צריך לשלם יותר, כי אני מחליף הרבה ספרים. אז אמרתי לו שלא רק שאני לא צריך לשלם יותר, אלא אני צריך לשלם פחות. למה? כי את הדבר הכי מבוקש כאן - הכרך של חוברות טרזן, החזרתי תוך יומיים, כשכולם לוקחים את זה לחמישה ימים. הוא הסתכל עלי ואז אמר: אני לא יודע מה ייצא ממך, אבל צריך לצאת ממך עורך דין".
הסיפור מאחורי הלהיט של שנות השמונים: משקה זיפ
כטכנולוג המזון של עלית היה פרומצ'נקו אחראי לכמה מהלהיטים של החברה עד היום. אחד מהם הוא פסק זמן, שנולד בכלל במהלך ניסיון לייצר "קיט קט ישראלי": "כשהמוצר יצא לראשונה בשנות השמונים, בתוך שלושה שבועות לא היה מי שלא טעם אותו. זו תחושה מדהימה, זה כוח ענק. פעם שמעתי הרצאה של מנהל משרד פרסום שסיפר שעלית ייצרה חוסר מלאכותי בפסק זמן כאקט שיווקי. איזה חוסר מלאכותי? עבדנו מסביב לשעון כדי לספק את הדרישה למוצר, ונסענו לאיטליה כדי להביא ליין חדש של מכונות בשביל שנוכל לעמוד בביקוש".
מוצר נוסף של עלית הרשום על שמו, הוא זיפ - אבקה שמוסיפים לה מים ומקבלים משקה בטעם מיץ תפוזים. "כשהייתי בקנדה", הוא מספר, "היה מוצר כזה בשם טאנג, שנשלח עם האסטרונאוטים לחלל, והחלטתי לעשות את זה בארץ. מישהו שבהמשך היה אחראי לייצור של טבעול, הציע לעלית אבקה כזו שהוא ייצר. עלית רצתה בהתחלה לקנות ממנו את הפטנט, אחר כך סיכמו איתו על אחוזים מהמכירות. אבל המו"מ התפוצץ".
פרומצ'נקו ידע שאת התמצית של האבקה ייצרו באחד משני מפעלים אפשריים בשווייץ. אחרי שכשל בניסיון הראשון, הגיע למפעל השני, שייצר עבורו את התמצית. אליה הוספו עוד מספר מרכיבים, כמו חומצת לימון, והמוצר נכנס בסערה לשוק הישראלי, ואף הגיע לרמה של 10% ממכירות עלית. אלא שההיסטריה הזו נמשכה לאורך שתי עונות בלבד. "כוכב שביט", אומר פרומצ'נקו על זיפ.
איך אתה מסביר שהחזיק מעמד זמן כה קצר?
"איכות המים בארץ היתה אז לא אחידה, ובמקביל התחילו לייצר משקאות תוססים בבקבוקי פלסטיק (אחרי תקרית שבה אשה נפגעה ומתה מבקבוק טמפו שהתפוצץ - ה"מ), ובסוף אנשים מעדיפים מוגז".
דני פרומצ'נקו (72)
אישי: נשוי ואב לשניים סב לשלושה; מתגורר בסביון
מקצועי: מהנדס מכונות והבעלים של מגזין אוטו לשעבר
עוד משהו: הוציא לאחרונה ספר פרוזה בשם "הצחוק"