בניין לשימור / צילום: תמר מצפי
עיריית תל אביב, כך פורסם באחרונה, חידשה את המתקפה בה החלה לפני שנים ספורות על אלפי בעלי נכסים למגורים במרכז העיר, כשהיא מאיימת עליהם בקנסות של עשרות אלפי שקלים לדירה ואף יותר, אם לא ייעתרו לדרישתה לשפץ את חזיתות המבנים. בעלי דירות בבניין לשימור ברחוב נחלת בנימין אף נתבעו על ידי העירייה, בטענה כי הם "פוגעים בחזות העיר ובתדמיתה, ובמוקד תיירותי ראשון במעלה".
אין להלין על סמכותה של העירייה לחייב בעלי נכסים לפעול לשיפוץ מבני המגורים שלהם. סמכות זו מעוגנת בחוק העזר העירוני, שתוקן בדיוק לשם כך ב-2011. יתרה מכך, מדובר בפרקטיקה נהוגה בערים מובילות רבות בעולם.
ואולם, בעוד העירייה מאיימת ביד אחת להטיל סנקציות כלכליות על בעלי הנכסים, ביד השנייה היא מקטינה עד מאיינת את התמריץ שלהם לעשות זאת באופן המשתלם ביותר עבורם - בפרויקטים של התחדשות עירונית. הכוונה היא להחלטות שקיבלה הוועדה המקומית בשנתיים האחרונות, ובראשן צמצום תקן החניה בפרויקטים חדשים ב-50% (והיד עוד נטויה) והגבלת שטחי התמורה בפרויקטים של פינוי-בינוי.
גם אם נניח בצד שאלות העולות מנוסח חוק העזר העירוני - למשל, האם מצב "תקין" של חזית מבנה משמעותו גם "אחיד" כפרשנות העירייה - וכן, את העובדה שהעירייה מציעה לבעלי הנכסים סכום מזערי, שרחוק מלכסות את עלויות השיפוץ. הרי שעולה התהייה: האם קנסות לבדם הם מה שיגרום לבעלים של דירה מושכרת בתל אביב, המניבה לו הכנסה חודשית נאה, להכניס את ידו לכיס רק כדי לענות על הדרישות האסתטיות של העירייה?
עיריית תל אביב רואה עצמה ככל-יכולה
אם לעיריית תל אביב חשוב כל כך "למנוע את התבלותה והזנחתה של חזית הנכס", כלשון חוק העזר העירוני, מוטב שתנהג בחוכמה ותשלב בין הצורך בייפוי המרחב הציבורי לבין עידוד פרויקטים חדשים של תמ"א 38 ופינוי-בינוי - בהתאם לתוכנית הרובעים שהיא עצמה גיבשה. הרי בסופו של דבר יש כאן שני אינטרסים חופפים, הן של העירייה והן של בעלי הנכסים: טיפול ב"פצעים" חזותיים בלב העיר, לצד חידוש המבנים והגדלת הדירות.
בחירת העירייה להסתפק בהטלת קנסות על בעלי נכסים שלא סרים למרותה ולא משפצים את חזיתות הנכסים, פוגעת בזכויות הקניין של תושביה ומשדרת יהירות של רשות מקומית חזקה שרואה את עצמה ככל-יכולה. בנוסף, העירייה פוגעת בהיתכנות של פרויקט התחדשות עתידי במבנים אלה, משני טעמים משלימים: המוטיבציה של בעלי נכסים לקדם פרויקט חדש אחרי שכבר נשאו בעלויותיו של שיפוץ החזית - קטנה; ובניינים משופצים פחות קורצים ליזמים המחפשים את הפרויקט הבא.
מובן כי לא ראוי להעניק פרס למי שבוחר להזניח מבנה מגורים ובתוך כך להתעלם מסכנות בטיחותיות, אך ניתן בקלות לשלב בין השאיפה של העירייה לחיזוק המבנים ושדרוג פני המרחב, לבין האינטרס המובהק של בעלי הדירות לקבל לידם דירה חדשה וגדולה יותר, עם פתרונות חניה ונגישות, ששוויה גבוה בעשרות אחוזים. לשם כך רק צריך "להחליף דיסקט" ולא לנטות אוטומטית לתמריצים שליליים דוגמת חלוקת קנסות סיטוניים.
הכותב עומד בראש משרד גרומן ושות' המתמחה בהתחדשות עירונית