מימין: רפי מוסרי ודניאל רודסבסקי. היזמים שמאחורי רשת האירוח סלינה / צילום: ענבל מרמרי
רשת האירוח הישראלית סלינה החלה להיסחר הערב (ה') בנאסד"ק, לאחר שמוזגה לחברת SPAC לפי שווי חברה של 1.2 מיליארד דולר אחרי הכסף. המניה פתחה את היום בניו יורק (סימול SLNA) בירידה של 14%, שבתוך מספר שעות הפכה לזינוק אדיר שהסתיים בקפיצה של 320% בערב אחד. על הרקע הזה אנחנו מפרסמים מחדש את הראיון שקיימנו עם צמד המייסדים בפברואר האחרון.
~
כאשר רפי מוסרי ודניאל רודסבסקי חשבו על הקמת סלינה, רשת האירוח שלהם, הם הקדימו לכך סקר שוק שארך שנה על בשרם שלהם: "ישנו בלפחות 100 הוסטלים ברחבי העולם", אומר מוסרי, "בחדרי לינה משותפת (דורמס) מלאים מטיילים וגם במלונות פאר". "שנינו אוהבים לטייל", אומר רודסבסקי, "ובכל פעם שהיינו מגיעים להוסטל ומתלהבים מהאווירה המגניבה - היינו מתבאסים לישון שם. ואז היינו מגיעים למלון חמישה כוכבים עם כל המותרות, וישנים שם טוב, אבל זה לא היה באמת כיף, ולא הכרנו אף אחד. הבנו ששני הדברים האלה לא מתחברים - אבל יש צורך עצום לחבר אותם, כמו בתל אביב, שבה ליד בניין תמ"א מפואר עומד בניין ישן וקצת שבור, עם צינור שיוצא לתוך עציץ, והשילוב הזה יוצר את החוויה של העיר.
"הסלינה הראשונה שפתחנו, ב-2015, הייתה בפנמה, בחוף פליה וינאו (Playa Venao), ואמרנו 'נעשה את זה קיצוני' - גם דורמס, גם חדרי שלושה כוכבים, גם חדר לופט מגניב של 70 מטר שלא היה מבייש מלון חמישה כוכבים, וכולם נפגשים כשווים בארוחת הבוקר, בגלישה על החוף - ונראה איך השוק מקבל את זה".
אם לשפוט על פי צמיחת הרשת מאז - זה עבד. "סלינה, מפליה וינאו לכיוון וול סטריט", התגאה בשבוע שעבר העיתון הפנמי "לה פרנסה" ברשת האירוח הבינלאומית שצמחה על אחד מחופיו. ואכן, זה היה ערש ההולדת הרשמי של סלינה, העומדת בחודשים הקרובים להנפיק, דרך מיזוג לספאק, על פי שווי מתוכנן של 1.2 מיליארד דולר. בין משקיעיה במהלך השנים: אדם נוימן, מייסד WeWork, סר רונלד כהן, לן בלווטניק, גיגי לוי ואחרים.
רשת האירוח לא מגדירה את עיסוקה מלונאות, אלא פלטפורמה עבור מיליניאלס ובני דור Z שלא מוצאים את עצמם בלובי ספון השיש של בית המלון, ומחפשים חוויה, התנסות, מפגשים וקשר אנושי; אלה שמוגדרים נוודים דיגיטליים שעובדים מכל מקום, וגם אלה שסתם ממשיכים לעבוד תוך כדי נסיעה ונדרשים לחללי העבודה, שהם חלק מכל סלינה ברחבי העולם; אלה שלא רוצים בל בוי שיכרכר סביבם, אלא מוזיקה ואוכל מקומי וגלישה ואווירה.
למרות כל סקרי השוק וניתוח המגמות המיליניאליות, והמחשבות המושכלות על עתיד התיירות ועל עולם העבודה המשתנה, שיורחבו בהמשך - אפשר גם להגיד שהגרעין להקמת סלינה נולד במקרה, ואפילו "משעמום", כהגדרת רודסבסקי. שבע שנים לפני שסלינה נולדה גילו מוסרי ורודסבסקי בפנמה כפר דייגים, שהיה אז כמעט שכוח אל, והחליטו לבנות בו - כיזמי נדל"ן רגילים - מבנים מסחריים ובתים עבור פנסיונרים, גולשים צעירים וחובבי דיג שחיפשו בתי נופש על החוף.
"בזמן שחיכינו לאישורי הבנייה", משחזר רודסבסקי, "פתחנו בית קפה כדי שיהיה לנו איפה לשבת, מאפייה, בר יין, עשרה חדרי אירוח שהכנו עבור המשקיעים שלנו, כדי שיהיה להם איפה לישון כשהם באים לראות מה קנו. באו חבר'ה מגניבים מאיטליה, ואנחנו נתנו להם למשך שנה שטח כמעט בחינם שיבנו בו מסעדה. לכפר קוראים פדאסי, אז קראנו למתחם פדאסיטו (חתיכה קטנה בספרדית - ש"ל). זה התחיל ממקום קצת פחות מתוכנן". מה שבעיקר לא היה מתוכנן היה התוצאה: עלייה חדה במחירי הנדל"ן באזור ואלפי תושבים ואורחים חדשים שנהרו בגלל האווירה.
"בתוך שנה וחצי", אומר מוסרי, "המקום הפך מכפר דייגים קסום לכפר דייגים קסום עם בית ספר לגלישה, ספא, 15 מסעדות ושמונה בתי מלון קטנים - שלא היו שייכים אלינו. גילינו, בלי אסטרטגיה יותר מדי כתובה, שיש לנו כוח לבנות יעד ולייצר קהילה. הדבר הזה שגילינו על עצמנו הוא היום חלק מהדנ"א של סלינה.
"הדבר השני שגילינו על עצמנו הוא שלמרות שהקמנו חברת נדל"ן לא רעה בשנים האלה - אנחנו לא רוצים להיות יזמי נדל"ן". הגילוי הזה גם הוא נדבך חשוב במודל העסקי של סלינה, שלא מאמינה בבעלות על בתי המלון שלה.
צופים צמיחה של יותר מ-150%
סלינה פעילה בכ־20 מדינות באמריקה, אירופה ואסיה, כולל בישראל, ומתרחבת כעת למדינות נוספות. כיום יש לה 90 אתרי אירוח, 17 מהם נפתחו בשנת הקורונה הראשונה (2020) ועוד כ־50 בתהליכי בנייה, ומעסיקה כ־3,000 עובדים. יש לה חדרי מלון מפוארים, וגלמפינג (מתחמי אוהלים מפוארים), מלון על האמזונס באקוודור שנוסעים אליו על שביל במשך שלוש שעות ומלונות בחופי גלישה נידחים וגם בניו יורק, לונדון, תל אביב ומצפה רמון. מוסרי הוא מייסד ומנכ"ל, רודסבסקי מייסד ומנהל פיתוח עסקי והשותף השלישי הוא אביחי דוד.
הרשת בלי ספק מכוונת גבוה מאוד בציפיות הצמיחה שלה. על פי הצהרותיה, היא צופה לפעול ביותר מ־400 אתרים ב־2025. עם זאת, השנתיים של הקורונה הסבו לה הפסדים של כ-250 מיליון שקל.
אתם צומחים מהר אבל היו לכם הפסדים גדולים.
"הפסדים גדולים זה דבר מאוד יחסי", אומר מוסרי. "הפסדנו עשירית מחלק מהחברות בעולם בתחום שלנו. החברות הכי גדולות בעולם הפסידו עשרות שנים המון כסף. אם היו מבקרים אותן על ההפסדים שלהן, הן לא היו מה שהן.
"ברור שבלב הקורונה, עם 30% תפוסה בלבד, כשכל המלונות סגורים, מפסידים הרבה כסף. מה שלא תלוי בי לא תלוי בי. כאשר העולם אומר שאסור לנסוע ולפתוח מסעדות, זה משפיע גם עליי. אבל אם כשהעולם מאפשר לי לפתוח אני יותר חזק ממקודם, זה מעיד על הרלוונטיות של המותג. אתה לא יכול להחליט להקים עסק גדול גלובלי בלי להיות מסוגל להכיל הפסדים, בטח בשנתיים של המשבר הגדול ביותר שעולם האירוח חווה.
"אבל אם תסתכלי על היחסים בין סלינה לבין בעלי הבית שלה (שמשכירים לה את המלונות - ש"ל), תראי ש־100% מהם השאירו אותנו כשוכרים לאורך כל השנתיים. זו הצהרה של הבעת אמון במותג".
איך שרדתם את התקופה ומתי תתאוששו ממנה לגמרי?
"גייסנו כסף, עשינו משאים ומתנים עם המשכירים שלנו, כולם היו שותפים לדרך, וגם עשינו שיפטינג גדול לחברה. החלטנו: במקום לשבת עד שהסערה תחלוף - לרקוד בגשם", אומר רודסבסקי ומתכוון לאסטרטגיה של פתיחת סניפים חדשים דווקא בתקופה הזאת.
"התאוששות זו לא המילה הנכונה", אומר מוסרי. "סלינה צמחה מאוד בזמן הקורונה, ואנחנו גם גדלים מהר יותר מאי-פעם, כי המודל העסקי שלנו הוא לגדול בין היתר באמצעות מלונות שנמצאים במצוקה ובתת-שימוש, ויש היום הרבה הזדמנויות כאלה".
אבל המודל העסקי שלכם לא כולל ייזום ולא רכישה של נדל"ן.
"אנחנו תמיד שוכרים. אנחנו מאמינים שיש מספיק בניינים בחוץ, ולא צריך להתעסק לא עם בנייה ולא עם שיפוץ והתאמה. יותר קל לנו להתחבר למקומות שכבר עובדים ולהתאים אותם לצרכים של סלינה. אבל יש לנו הרבה שותפים ששמחים לקנות את המלונות האלה בידיעה שסלינה עתידה להיות השוכרת".
על הסקאלה בין אנשי עסקים סולידיים לנועזים, איפה אתם?
"בלי ספק נועזים", אומר רודסבסקי, "אבל לפי המודל העסקי אנחנו לא משקיעים כמעט כלום בצמיחה (שכן את ההוצאות על הרכישה וההתאמה של המלונות עושים המשכירים - ש"ל). דווקא בגלל שלא גדלנו במלונאות, המצאנו שיטת עבודה שלא ראינו בשום מקום". במסגרת המודל שלה סלינה מקימה את המלונות בלי לרכוש את הנכס ואפילו בלי לשפץ בעצמה.
צניחת הספאקים תגבה מחיר?
הנפקה באמצעות ספאק הייתה הלהיט הגדול של 2021. ספאק - חברת רכישה למטרות מיוחדות או חברת "צ'ק פתוח" - היא חברה ריקה מתוכן המונפקת על ידי יזמים (המכונים ספונסרים). אלה מחויבים למצוא בתוך פרק זמן מסוים חברה ולמזג אותה לתוך הספאק, שמקבל את שמה. אם המשקיעים לא מרוצים מהבחירה או ממחיר המיזוג, הם יכולים לקבל את כספם בחזרה לפני שהמיזוג יוצא לפועל.
הכלי, שמשמש גם קיצור דרך לבורסה מפני שאינו כרוך בתהליכים הארוכים של הנפקה ראשונית לציבור (IPO), ספג מהלומה לא קטנה כאשר נוצל ניצול יתר והביא לוול סטריט חברות צעירות במחירים מנופחים. כך, בהמשך הדרך חברות אשר הלכו בנתיב הזה נאלצו לקצץ בשוויין ולהתמזג במחירים צנועים יותר. עד כמה ישפיע הדבר הזה על התוכניות של סלינה? ימים יגידו.
הספאק שאיתו הם עתידים להתאחד מתישהו במהלך הרבעון השני של השנה הנוכחית נקרא BOA, ושני יזמיו הם בריאן ובן פרידמן. הספאק גייס 230 מיליון דולר וכן התחייבות להון נוסף של 70 מיליון דולר מבית ההשקעות מור ומסר רונלד כהן, שיוזרם עם המיזוג.
מדוע נפלה ההחלטה להיות ציבוריים?
"חברה כמו שלנו נוגעת במיליוני לקוחות בשנה, ולהיות ציבוריים מאפשר לאנשים האלה, לכל צעיר או סטודנט, להיות חלק מהמסע", מסביר מוסרי ורודסבסקי מוסיף: "אנחנו גם מגייסים כדי שנוכל לגדול מהר יותר, בין היתר להתרחב לאסיה. כחברה פרטית יש פחות גמישות פיננסית לקפוץ על הזדמנויות חדשות בצורה מהירה".
למה בחרתם להנפיק דרך ספאק, שנחשב קיצור דרך? "לא הכרנו את זה כדרך הקצרה, הכרנו את זה כעוד דרך להיות ציבוריים", אומר מוסרי. "בספאק אתה בוחר את השותף שלך ויודע מי הוא, וכשאתה יוצא להנפקה אתה פחות בוחר מי יהיו השותפים (כלומר מי ירכוש מניות - ש"ל). פנו אלינו כל מיני חברות לעשות ספאק, אבל זה היה לפני שהחלטנו להיות ציבוריים. כאשר החלטנו, BOA נראה כמו חיבור טבעי. הכרנו את בן ובריאן, והם תורמים לנו יתרונות משמעותיים במומחיות שלהם בנדל"ן מלונות בארה"ב והיכרות טובה עם וול סטריט".
יש היום סנטימנט שלילי סביב ספאקים. אתם לא חוששים שבמיזוג לא תשיגו את השווי שאתם חותרים אליו?
"אין ספק שהמוניטין של הספאק נפגע בעת האחרונה, אבל זה קרה בגלל המון חברות שהגיעו עם רעיון וללא הכנסה וניסו להנפיק אותו", מסביר מוסרי. "הרבה חברות השתמשו בספאקים כקיצור דרך לא לגיטימי. אבל חברות אמיתיות עם מוצר חזק והכנסות מצליחות היום מאוד".
"בשונה מחברות טכנולוגיות רבות", ממשיך רודסבסקי, "לנו קל מאוד להסביר מה אנחנו עושים ולהראות את המוצר שלנו מול שוק האירוח. אבל אין ספק שעם המוניטין של ספאק נצטרך להתמודד".
ואיפה אתם מול שוק האירוח?
"אנחנו בוודאות לא מלונאות מסורתית", חורץ מוסרי. "בעולם המלונאות 90% מההכנסות מגיעות מחדרים. אנחנו קרובים ל־50:50, והולכים יותר ויותר לכיוון של עולמות אחרים. עולם המוזיקה הולך לתפוס מקום משמעותי, התחלנו לבנות פסטיבלים גדולים ומרכזי ריטריט (סדנאות התכנסות סביב נושא מסוים - ש"ל)".
הכירו בקוסטה ריקה והתאהבו
רודסבסקי (38) נולד בתל אביב לאם תל־אביבית ולאב שעלה מאורוגוואיי ("משם הספרדית שלי"). הוא למד בגימנסיה הרצליה, שירת בשלדג, כולל שירות קבע של יותר משנה, "וביום שהשתחררתי טסתי. זה היה מוגדר טיול של אחרי הצבא, אפילו חשבתי לחזור לצבא אחרי זה". במשך כמעט שנה הוא טייל, התחיל באורוגוואי והמשיך צפונה. "בעיקר גלשתי. איפה שהיה גל טוב - שם נתקעתי". בסוף הטיול הגיע לקוסטה ריקה ושם התחיל, עם חבר, בהשקעות קטנות בנדל"ן.
"הייתי קונה מהבחור המקומי עם המצ'טה שמכשיר את השטח, מוציא אישורים מהעירייה ומוכר. כל מה שרציתי היה שיהיה לי דונם עם נוף לים, אבל רגע לפני שחזרתי לארץ, מכרתי אותו בפי חמישה ואמרתי לעצמי: רגע, יש פה משהו. זה לא שעשיתי משהו מיוחד. הייתי במקום הנכון בזמן הנכון. חשבתי לרגע שנדל"ן זה דבר קל. הייתי מגייס כסף ממשפחה וחברים ועושה אחלה עסקאות. אחר כך הבנתי כמה לא הבנתי אז".
מוסרי (43) נולד בירושלים, אבל מגדיר עצמו קיבוצניק. מגיל צעיר חלם לעבור לקיבוץ גן שמואל, בעקבות אחיו הגדול שלמד שם, ובגיל 13 שכנע את אמא שלו שתיתן לו להצטרף לחברת בני הקיבוץ בני גילו וללמוד שם. "הייתי קיבוצניק כמעט עד גיל 27, רק שמגיל 22 חילקתי את הזמן בין דירה בתל אביב לגן שמואל". הוא שירת בסיירת מטכ"ל, הגיע לדרגת רב־סרן, "ולא ראיתי את עצמי עוזב את היחידה אף פעם".
אלא שהיה בו גם צד אחר, הרפתקני ואוהב מרחבים. "הייתי חולה אופניים. בכל שנה הייתי לוקח כמעט חודשיים חופש מהצבא ויוצא למסעות אופניים מאתגרים במדינות כמו גיאורגיה, קירגיסטן, איטליה וספרד, עם שקי שינה ואוכל עליי, לפעמים לבד ולפעמים עם עוד אנשים. עשיתי את כל צ'ילה וארגנטינה לבד על אופניים בגיל 22". אמריקה הלטינית שבתה את ליבו, "התחברתי, התאהבתי ולמדתי ספרדית".
באחת מהחופשות האלה שלו הוא יצא לחופש ארוך יותר מהיחידה, של חצי שנה, למקום האהוב עליו, לקוסטה ריקה. שם חבר משותף הכיר לו את רודסבסקי ("התחברנו והתאהבנו", אומר רודסבסקי), והשלושה החליטו לעשות עסקים יחד, ופתחו חברת נדל"ן קטנה במרכז אמריקה.
הם התחילו ב־2008, ושנה לאחר מכן כבר גייסו כ־20 מיליון דולר מחברים ומשפחה. בהמשך גייסו יותר - וקנו הרבה יותר, וכמו שקרה להם בכפר הדייגים הפנמי, "ההשבחה של הנדל"ן שלנו הייתה בזכות הקהילה שיצרנו סביב", מציין מוסרי. הם פיתחו מרכזים מסחריים, פרויקטי מגורים עבור פנסיונרים שרצו בית על חוף אקזוטי ועבור בני 40-30 שרצו בית נופש על חוף גלישה. בסוף 2014 כבר התחילה לרוץ להם בראש ההקמה של סלינה.
"הרעיון נולד מפער שגילינו בין ביקוש והיצע", מספר מוסרי. "יש בין 16 ל־20 מיליון חדרי מלון בעולם, אבל 90% מהם מדברים שפה אחרת מזו שדורות ה־Y וה-X מחפשים. ושני הדורות האלה, שהם 2 מיליארד אנשים, אחראים ל־40% מהביקוש לאירוח. על פי סקרים, 78% מהם הם יעדיפו תמיד חוויה, התנסות, על פני דברים חומריים ומותרות. ואם רבים כל כך מהם מעדיפים תוכן וחוויה על פני רצפת שיש - השאלה היא איפה אתה משקיע את הכסף שלך: בחדר שעולה 400 אלף דולר; או בחדר שעולה 100 אלף דולר ובמקביל במערכות שמע, בסביבה כיפית, בעיצוב".
"הדבר השני", מוסיף רודסבסקי: "הדורות הללו מחפשים לעבוד תוך כדי תנועה. בני 35 חזרו להיות תרמילאים והתחילה מגמה של נוודים דיגיטליים, שטיילו בעולם ועבדו במקביל. היום אחרי הקורונה תופעת העבודה מרחוק ונוודי העבודה גדלה מאוד. אבל אנחנו כבר ב־2015 הודענו שבכל סלינה בעולם יהיה קו־וורקינג (חלל עבודה משותף - ש"ל)".
סיבה נוספת היא ש"כאשר בני הדורות האלה נשאלים מה הסיבה שהם יוצאים לטייל, 23% מהם - שזה 600 מיליון איש - עונים שהם מטיילים כדי להכיר אנשים", אומר מוסרי. "זה מתקשר לנתונים על שיעורי הבדידות והדיכאון בדורות האלה, שהם כ־30%. בגלל התפתחות האונליין אנשים פחות נפגשים ופחות יודעים איך לתקשר".
עוד דבר שגילו היה הירידה באטרקטיביות של מסעדות ומלונות המשדרים יוקרה, "הלאונג'ים המפונפנים", כהגדרתם, והנהייה אחר חוויות אותנטיות יותר, כמו מסעדות בשוק שמאחדות מנכ"לים ותרמילאים, בעלי הון וסטודנטים. "אתה יכול למצוא מסעדה עממית שמרוויחה יותר ממסעדות שהשקיעו בהן מאות אלפי דולרים", אומר מוסרי, ורודסבסקי מוסיף: "זה משפט שצריך להגיד לכל אדם צעיר שרוצה להתחיל עסק - אין קשר בין ההשקעה לרווחים".
סלינה, לדבריהם, היא פלטפורמה שמחברת את כל הטרנדים האלה, מניו יורק ועד וודסקטוק, מקוסטה ריקה ועד הקיבוצים פרוד, לוחמי הגטאות וצאלים.
אחד המשקיעים הראשונים ברשת היה אדם נוימן, שמחזיק עד היום כ־10% ממנה. "נפגשנו איתו ממש בהתחלה", אומר רודסבסקי, "כש־WeWork התחילה לצמוח ברצינות. הוא משקיע יקר לנו, עוזר ותומך שמאמין מאוד בחברה".
מה משך אותו לסלינה?
"בין השאר העובדה שגם הוא וגם אנחנו כיוונו לקהל יעד של אותו הדור".
"יש לנו המון משקיעים שמאמינים בעסק", אומר מוסרי. "אנחנו נעזרים בלי סוף ברונלד כהן ובגיגי לוי, שצמודים אלינו לאורך כל הדרך, לצד המשקיעים הגדולים והאסטרטגיים יותר - לן בלווטניק, שיש לו ניסיון אדיר, קולוני קפיטל, אחת המשקיעות הגדולות בארה"ב, וקרנות מאמריקה הלטינית ומהודו, כולל קרן פנסיה מאוד גדולה ממקסיקו. אם אני צריך להמליץ ליזם אילו משקיעים הכי טובים עבורו, אגיד שעדיף שאלה יהיו כאלה שלא חוו רק הצלחות בחיים. משקיעים אבל שעברו עליות ומורדות - יש להם ערך מוסף עצום לעסק".
"ישראל תמיד הייתה יעד חשוב"
לפני שבועיים שכרה סלינה את הית הכשרת היישוב על טיילת הרברט סמואל. את המימון לעסקה יעמידו האחים חג'ג'. סלינה תהפוך את המקום למלון רב־הקומות הראשון שלה בישראל. המלון ייקרא סלינה ביץ' TLV, ויכלול 98 חדרים (מחדרי קהילה משותפים, דרך חדרים פרטיים וזוגיים עם מקלחות משותפות ועד סוויטות ולופטים), לצד חללי עבודה, חדרי אירועים וישיבות וכן מועדון גלישה על החוף. האחים חג'ג' יממנו את הרכישה, את ההקמה וגם את ההסבה למלון. בין סלינה לחג'ג'ים יש הסכם שבמסגרתו ישקיעו יזמי הנדל"ן 150 מיליון דולר במלונות עבור הרשת, וייהנו מתמורה של 20% מהרווחים מהם. בין היתר האחים חג'ג' רכשו לאחרונה את מלון ארזים במטולה ויסבו אותו למלון ממותג בשם "מנתור ביי סלינה".
"קבוצת חג'ג' בישראל היא שותפה שלנו", מסביר מוסרי. "הם הרבה יותר מקצועיים מאיתנו בנדל"ן ויודעים טוב מאיתנו לעשות משא ומתן בישראל. אנחנו הרבה שנים לא חיינו בארץ, ולהתקשר עם קבוצה כל כך חזקה גורם לנו להיות שחקן שטועה הרבה פחות מקבוצות גדולות אחרות שמגיעות לישראל".
אין זו דריסת הרגל הראשונה של סלינה בישראל. ב־2018 חתמה הרשת על הסכם עם אמפא, שבבעלות שלומי פוגל, נפתלי צדר והאחים נקש, באותו המודל: הנדל"ניסטים מקימים בתי מלון וסלינה מפעילה אותם. במסגרת הזאת הקימו מלונות בנווה צדק, במתחם האוהלים במכתש רמון, במעלה החמישה ובבית אורן. ההסכם שנחתם באוקטובר 2021 עם האחים חג'ג' מדבר על 30 מתחמי אירוח - עוד עדות שסלינה יורה גבוה מאוד בתקופה האחרונה.
בעצם החלפתם את אמפא באחים חג'ג'. למה?
"אנחנו עדיין עובדים עם אמפא", מסביר מוסרי, "הם שותפים שלנו (בארבעת המלונות לעיל - ש"ל) הם עזרו לנו מאוד להיכנס לישראל בצורה חלקה ואני מאוד אוהב את שלומי (פוגל) את תולי (נפתלי צדר) ואת זהר (לוי, המנכ"ל). אמפא היא מחברות הנדל"ן המובילות בישראל, והם פחות בעניין של רכישות הרפתקניות. אנחנו במערכת יחסים טובה מספיק כדי שנבין בשיחות שאני, כלומר סלינה, יכול לעשות שינוי. וידענו שחג'ג' מסתכלים על עולם האירוח".
חג'ג' מזוהים עם מגדלי יוקרה, אתם מציעים חוויה אחרת.
"זו בדיוק הסיבה שהם התחברו לרעיון. בקבוצת חג'ג' מבינים שיש טרנד בעולם, שלא סלינה המציאה אותו, של חבר'ה צעירים שמחפשים חוויה בחופשה שלהם, וברגע שהם זיהו את הטרנד הם חיפשו קיצור דרך להתחבר אליו".
בקרוב גם תיפתח סלינה על חופי הכנרת, בבעלות קבוצת גבאי ובשותפות אינדיגיגס (מפיקי אינדינגב), בקונספט של כפר מוזיקה. במתחם יהיו 98 חדרי לינה, מרכז קו־וורק שיאפשר לאורחים וגם לתושבי האזור לעבוד בו ומרכז יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס וכדומה - גם הוא יהיה פתוח לאנשים מהסביבה.
שניכם עברתם, לפחות חלקית, להתגורר בישראל בתקופת הקורונה. זה הגביר את העניין שלכם להתרחב בארץ?
"לא חושב שזה קשור", מעיד רודסבסקי. "אין ספק שכשאנחנו כאן, אנחנו יותר 'הנדז און', אבל פתחנו לא פחות מקומות בברזיל למשל, וישראל תמיד הייתה בעינינו יעד משמעותי".
מוסרי דווקא חולק עליו, בעיקר סביב השותפות שרקמה סלינה עם הזמר מוש בן ארי, הקומיקאי אורי גוטליב והמפיק יאיר אסולין, להקמת מותג-בן משותף, "מנתור ביי סלינה", שכבר פתח שני סניפים, בבית אורן ובמעלה החמישה, בסגנון מקומות התבודדות ליצירה והשראה, עם הופעות ופעילויות כגון סדנאות יוגה. "סוג כזה של שותפות קורה בין אנשים, והעובדה שאנחנו בארץ מאפשרת לשבת פעם בשבועיים עם מוש בבית ולפנטז על קונספטים חדשים והופעות חדשות.
"מנתור זה מותג שעובד בקיבוצים. גילינו שיש לנו חיבור טבעי עם הקיבוצים. הם שמחים שמי שנכנס זה לא גוף גדול, אלא כזה שמצד אחד ישמור על האותנטיות ועל הצביון הצנוע של המקום, ומצד שני יביא יותר טראפיק ויותר עניין. אני עצמי קיבוצניק, וכשאני רואה 60 חדרים לא מפוארים מדי פרוסים על מדשאות, ולידם אופניים עם סל שאפשר לנסוע איתם לבריכה ואחר כך לבר - זו בעיניי חוויה גדולה פי עשרה מכל מלון מפואר. אנשים היום אוהבים פשטות, וגם מוכנים לשלם עליה יותר".
רפי מוסרי (43)
אישי: נשוי להילה, אב לבת 3 ובת שנתיים, גרים בדרום תל אביב
מקצועי: מייסד-שותף ומנכ"ל סלינה
עוד משהו: בגיל 22 טייל לבד על אופניים בצ'ילה ובארגנטינה
דניאל רודסבסקי (38)
אישי: נשוי לנטלי, אב לבת 6 ובן 4 (ועוד בן עתיד להיוולד בקרוב), גרים בתל אביב
מקצועי: מייסד-שותף ומנהל הפיתוח העסקי של סלינה
עוד משהו: גולש גלים