נתב''ג. בעיגול: אלכנסדרוס זיאס / צילום: מיכל רז-חיימוביץ'
הפרסום בגלובס על עוקץ התייר היווני התפשט כאש בשדה קוצים. כל ערוצי התקשורת עקבו אחר הסיפור, ועשרות פניות התקבלו בגלובס על-ידי אזרחים שביקשו לשנות לאלכסנדרוס זיאס בן ה-24 את חוויית ה"הסבר פניך לתייר" שנכפתה עליו.
זיאס חויב ב-700 שקל על נסיעה של חצי שעה מנתב"ג לרחובות. להשלמת העקיצה, בתום הנסיעה שעליה ביקש נהג המונית 689 שקל, העודף שקיבל התייר ששילם 700 שקל במזומן היה 1.40 שקל. וזה לא נגמר: למחרת גילה זיאס כי דירה שהזמין ב-Airbnb, עליה שילם 1,600 שקל, קיימת אומנם בפלטפורמת ההשכרות אך לא במציאות.
בעקבות הפרסום, אנשי היחידה למניעת עבירות וביקורת טיב השירות בנתב"ג איתרו את הנהג, שהחזיר לתייר 400 שקל מתוך הסכום המופרז שגבה ממנו. הנהג טען כי עקב קצר בתקשורת הנסיעה התארכה, אך נהגים אחרים טוענים כי גם 300 שקל הוא מחיר מופרז לנסיעה.
"הנהג הזה היה צריך להחזיר את כל הסכום ולהתנצל על העוול שהוא גרם לנוסע ולכולנו", אומר לגלובס מ', נהג מונית, שמסביר כי "הרמאויות האלה קיימות כל הזמן". את האצבע המאשימה הוא מפנה לנהגים הסורחים אבל גם למדיניות הנסיעה במונית, שאמורה להיות מפוקחת על-ידי משרד התחבורה, ולדבריו, היא פרוצה גם בנוגע לתעריפי הנסיעה.
"זה קורה פה שנים באין מפריע"
גם שר התיירות יואל רזבוזוב נדרש להגיב לסיפור והורה על הצבת שילוט מטעם משרד התיירות בנתב"ג, בו יפורטו תעריפי הנסיעה במונית באופן בולט לטובת התיירים.
נזכיר כי לתיירים שנוחתים בישראל בסופי שבוע, הנסיעה במונית היא ברירת מחדל היחידה, בהיעדר תחבורה ציבורית בשבת מנתב"ג. בימים אלה, כצפוי, מתרבים מקרי העוקץ.
בנוסף, השר רזבוזוב פנה לשר לביטחון הפנים עמר בר-לב בדרישה כי ימנע פשיעה נגד תיירים, "שכן הקורבן בנסיבות האלה הוא לא רק הקורבן אלא גם תדמיתה של מדינת ישראל".
"אנשים הזדעזעו מהסיפור, אבל זה קורה פה שנים באין מפריע", זועק יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת התיירות הנכנסת, שמלין על הפקרות מצד המדינה לצד חוסר הרתעה.
לדבריו, "בעבר, כמו בהרבה מדינות, תחום התיירות היה מוסדר דרך רישוי ופיקוח. מסוכני נסיעות, עבור בנהגי אוטובוס ועד מארגני תיירות - כולם נדרשו לרישוי מיוחד כדי לפעול בתחום. כיום רק מורי הדרך פועלים תחת רישוי, כשמשרד התיירות אימץ את הדירקטיבה האירופית, רק עם טעויות. הוחלט להעביר את הכוח לצרכנים, שיוכלו לתבוע את מי שמרמה אותם ואף לדרוש לקבל פיצויים לדוגמה (עד כ-10,000 שקל), אלא שעל התיירים חוק הגנת הצרכן לא מגן, והם חשופים.
"תייר שבא לפה לכמה ימים, גם לא יבזבז את זמנו לתבוע עסקים ולעתים גם לא כדי להתלונן, ובעיקר כשהוא לא יודע למי. סיפורים יש למכביר, כמו גביית מחיר דולרי או באירו מתיירים בחנויות ובבתי עסק. למעשה, מהרגע שהתייר יורד מהמטוס, אומרים לו 'תסתדר לבד'. מדינת ישראל לא נחשבת ידידותית לתיירים", קובע פתאל.
לדבריו, "המדינה צריכה להחליט אם היא רואה את התיירים כנטל או כנכס. את אומרת שהסיפור של התייר היווני עורר המון אמוציות בציבור? אני אומר שזה מדהים ומגוחך בו-זמנית. עוד בתחילת שנות ה-2000 משרד התיירות העביר קורסים להכשרה לנהגי מוניות שמסיעים תיירים, וזה קרה גם לפני האירוויזיון שהיה בתל אביב. זה עזר? לא. יש הרי יותר סיפורים שלא שמענו עליהם מאשר אלה שהצליחו לקבל תהודה.
"המדינה צריכה להיות מעורבת דרך פיקוח ודרך חוקים, למשל דרך הקמת מוקד טלפוני שאליו יוכלו לפנות תיירים, ודרך הטלת סמכות למשרד הכלכלה להטיל קנסות מינהליים מוגברים לפוגעים בתיירים. כיום המסר של המדינה הוא שמותר לעשות הכול לתייר, אין אפילו קנס לבעל עסק שגובה מתייר מחיר דולרי במקום מחיר שקלי. ב-2016 שמונה אנשים שישבו במסעדה באבו גוש, חויבו ב-16 אלף שקל. בעל המסעדה עשה מעשה מכוער שהסב לנו נזק תדמיתי, אבל להבדיל מנהג המונית, הוא לא עבר עבירה - אבסורד ככל שזה נשמע".
עושק בידי נהגי מוניות לתיירים קיים בכל מדינה
לדברי ד"ר אלון גלבמן, מרצה בכיר במחלקה לניהול תיירות במלונאות האקדמית כנרת, "פשיעה נגד תיירים קיימת בכל העולם, אבל כשזה קורה על-ידי נהג מונית בשער הכניסה למדינה, הרגישות גבוהה יותר. זו חוויה שמשאירה משקעים לאורך כל החופשה. המפגש עם נהג מונית הוא האינטראקציה הראשונה של התייר עם תושב מקומי. זה המארח הראשון של התייר בקשר בלתי אמצעי, והרושם שהוא יותיר הוא קריטי. כתיירים יש לנו נטייה לעשות הכללות ולקבוע שבמדינה הזו והזו "כולם נחמדים" או להפך. זה אולי נשמע דרמטי, אבל נהגי המוניות לא מבינים את ההשפעה שיש להם. נהג כזה הופך את התייר חשדן כלפי המקומיים ומשפיע על הדימוי של כולנו".
גלבמן מוסיף כי "נכון, אפשר להגיד שיש מקומות שבהם זה אולי לא קורה. נוכלים יש בכל מקום, והדרכים מגוונות, כמו נסיעה במסלול ארוך בכוונה, אבל מדינה שחפצה בתיירים צריכה לדאוג שזה לא יקרה".
איפה הפיקוח והיכן האכיפה? שמואל אמסלם, מנכל חטיבת השירות בנתב"ג (יחידה 170), שאיתרה את נהג המונית שעקץ את התייר היווני, מסביר כי מטרת היחידה היא "למנוע מאזרחים או מעובדים לעבור על החוק בתחום השיפוט של נתב"ג". אלא שלדבריו, "ליחידה יש סמכות פיקוח לשמירה על הסדר הציבורי בשטח הקרקעי - אולם אין לה סמכות אכיפה שנתונה בידי משטרת ישראל".
מקרי העוקץ לתיירים רק הולכים ומתרבים
מאז בוטל המכרז להפעלת המוניות לנוחתים בנתב"ג לפני כארבע שנים, מתאר אמסלם ריבוי מקרים של עוקץ תיירים על-ידי חאפרים שפועלים בשטחי השדה, ובתוכם "חטפנים" שצדים את הנוחתים היוצאים מאולם הנוסעים, כפי שאירע עם זיאס.
"למנהל נתב"ג ניתנה הסמכות באמצעות ועדה מייעצת להוציא צו הרחקה לנהגים שסורחים, אלא שנהגים שקיבלו את הצו, שמועבר גם לידיעת המשטרה, ממשיכים לעבוד, כי בסגירת המעגל הזה צריכה להיות אכיפה שהמשטרה מזניחה, ולכן סנקציה למי שמפר את הצו פשוט לא קיימת".
ממשטרת ישראל נמסר כי "סוגיית הפקעת מחירים בידי נהגי תחבורה ציבורית, מבוקרת ומטופלת במשרד התחבורה. ככל שמתקבלת תלונה במשטרה ומעלה חשד לביצוע עבירה פלילית, היא נחקרת ונבדקת כנדרש. באשר לצווים מינהליים, משטרת ישראל אוכפת בהתאם לסמכותה בחוק".
בין המקרים שנתפסו בחודשים האחרונים יש גם טריקים של החלפת שטרות, דוגמת נהג מונית שעשק נוסעת שנחתה מארה"ב. עבור נסיעה לאשקלון הוא סיכם עמה על מחיר מופקע של 450 שקל, אבל הנהג רצה יותר: כשהגיעו ליעד, התיירת נתנה לו שני שטרות של 200 שקל ועוד שטר של 50 שקל. את שטרות ה-200 החליף הנהג בשטרות של 20 שקל, ודרש מהנוסעת להשלים עוד 400 שקל, כך שהנסיעה הסתכמה ב-850 שקל. הנהג שנתפס החזיר לנוסעת את כספה.
טריקים אחרים כוללים גבייה של מחיר בדולר או באירו לתעריך השקלי, דוגמת גבייה של 150 אירו עבור נסיעה לתל אביב. לפני חודשיים גבה נהג מנוסעת שהגיעה מאוקראינה 300 דולר על נסיעה לאשדוד, אחרי שהחליף שטרות וטען כי נתנה לו שטר של דולר אחד, בשעה שהיא נתנה לו שטרות של 100 דולר. חלק מהמקרים בוצעו על-ידי אותם נהגים.
ישראל זקוקה למשטרת תיירות?
אמסלם מבקש להבהיר: "מקרי העוקץ האלה מוציאים את דיבתם של אלפי נהגים. ב-2019 בוצעו יותר מ-1.5 מיליון נוסעים, כך שמדובר בשוליים".
אמסלם קורא לנוסעים או לאזרחים ערניים שנתקלים בעוול שנעשה לתיירים, לפנות למוקד פניות הציבור בנתב"ג כדי לאתר נהגים באמצעים שקיימים בנתב"ג (לרבות אלפי מצלמות המתעדות כל פינה בשדה).
האם הפתרון נעוץ בהקמה של משטרת תיירות? פתאל וגלבמן סבורים שלא. "משטרת תיירות פועלת לרוב במדינות שבהן יש תופעה נרחבת של פשיעה נגד תיירים. קיומה של משטרה כזו עלולה להתפרש אצל התייר שהוא נמצא במקום המועד לפורענות", אומר גלבמן. "אפשר להסדיר את התחום בלי משטרת תיירות באמצעות פיקוח הדוק".
גם פתאל מדגיש כי הוא לא מאמין בהקמה של משטרת תיירות. "אם ניתן להוכיח שנגרם עוול לתייר, צריך להטיל על הפושעים קנס מינהלי. קנסות יוכלו להגביר מודעות ולהרתיע את העבריינים, ואין צורך במשטרה ייעודית לתיירים לשם כך".
"היחסים בין פשע לתיירים הם מסואבים ומורכבים", אומר גלבמן. "מעושק בנסיעות במונית, עבור בכייסות או פשיעה חמורה של שוד ואונס, דוגמת האונס הקבוצתי שהתרחש לפני מספר שנים בהודו לתיירת מארה"ב. התיירים היום חשופים ליותר מידע, שמאפשר להם להיערך ולהיזהר. גם הטכנולוגיה גויסה לנושא עם שטחים נרחבים שמרושתים במצלמות, או בכך שתיירים מסתובבים פחות עם כסף מזומן. אבל גם למדינה יש תפקיד חשוב, גם בהסברה לתיירים וגם בתחושת הביטחון שהם אמורים לקבל".
"תיירים מרכיבים את התדמית הבינלאומית שלנו, וזה חלק מהחוסן הבינלאומי של מדינת ישראל", אומר פתאל. "תיירות נכנסת היא כיפת ברזל תדמיתית. כשהיו יותר תיירים בישראל, התדמית של המדינה השתפרה דרך החוויות ששיקפו התיירים גם ברשתות החברתיות. תמונות מנצחות מלחמות. אם למדינה חשוב מה אומרים עליה בחו"ל, שתדאג שהתיירים יחזרו ויגידו שזה מקום שנעים להיות בו. גם פוסט שמעלה תייר מאוכזב הוא בעל השלכה עצומה, ולמשרד התיירות צריך להיות מעקב על השיח ברשתות ולהשיב לכל פנייה.
"היה מקרה של תייר ישראלי שנעקץ על-ידי נהג מונית בכרתים. המקרה קיבל תהודה שם, ונהגי מוניות מקומיים רק רבו על מי יסיע בחינם את התייר לשדה התעופה כשהוא עוזב את המדינה. גם רושם שלילי יכול להפוך לחיובי, רק צריך לרצות שזה יקרה".