נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. משב רוח רענן / צילום: רפי קוץ
מכתבה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לחבר הכנסת דוד אמסלם הפתיע רבים במערכת בתי המשפט ומחוצה לה. במעשה חריג, נשיאת העליון ביקשה לטהר את הפגיעה הקשה בשמה הטוב, באופן מיידי וללא שימוש בדוברות בתי המשפט או במנהל בתי המשפט. דבריה נכתבו מדם ליבה, וניכר שהם מבטאים את תחושות הכעס והתסכול שהרגישה, הן בתור אדם והן בתור מי שמייצגת את מערכת בתי המשפט - מערכת שהותקפה בבוטות על-ידי אמסלם מעל דוכן הכנסת.
אך זו אינה הפעם הראשונה ששופטים מתמודדים עם פרסומי דיבה קשים נגדם. למעשה, כבר שנים רבות ששופטים מושמצים בתקשורת, אך אלה גוזרים על עצמם, מכורח תפקידם, דין שתיקה. למעשה, השופטים נדרשים לכך, משמוטלת עליהם חובה אתית הקבועה בכללי האתיקה לשופטים, להימנע מלהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית.
לאחרונה המצב החריף, ואנו נתקלים בפרסומים נגד שופטים גם ברשתות החברתיות, עד כדי קמפיינים דורסניים, עם תמונותיהם, שנועדו ליצור לחץ ציבורי לשינוי החלטות. בד-בבד, על אף שדוברות בתי המשפט הפכה לפעילה ברשתות החברתיות, היא מקמצת בתגובותיה לפרסומים אלה.
מצבים אלה מעוררים שוב ושוב את הסוגיה הנוגעת לזכותם של שופטים לשם טוב, והאם יש להגן עליה במשפט או מחוצה לו?
והרי במצב דברים שבו כללי האתיקה לשופטים מטילים על שופטים דין שתיקה, הציפייה הסבירה היא שדוברות בתי המשפט תדאג לפעול לטהר את שמם. בנסיבות בהן הדוברות לא עושה כן באופן מספק, דרך נוספת העומדת לרשות השופטים היא הגשת תביעת דיבה.
ואכן, שימוש יוצא דופן בכלי של תביעות דיבה נעשה על-ידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מישאל חשין ז"ל, בעקבות כתבה בה הואשם בהטיית הדין. שימוש נוסף ניתן למצוא בתביעת דיבה שהגישה השופטת בדימוס מלכה אביב נגד שכניה, ששלחו מכתב תלונה לנציב התלונות על השופטים נגדה.
אולם מעבר לשני מקרים חריגים אלה, ובעוד היקף תביעות הדיבה המוגשות נמצא במגמת עלייה, השופטים אשר עוברים משפטי שדה, נמנעים מלעשות בהן שימוש בעצמם. כך לכאורה מתגלה הפרדוקס, כשהשופטים עצמם, העורק של מערכת המשפט, נמנעים מלהשתמש בה בעצמם.
מדוע? ההנחה הסבירה לכך נעוצה בדימוי של השופט בשיטת המשפט הישראלית. השופט נתפס כגורם חיצוני להליך המשפטי, המחויב בשמירה על חזות אובייקטיבית, ללא רקע, עמדה או זהות. והרי אחד ממאפייניו וסגולותיו של שופט הם יכולותיו להתעלם מהשפעה זרה, בין אם היא קשורה אליו ובין אם לאו.
בנוסף, סעיף 32 לכללי האתיקה לשופטים קובע כי האיסור שחל על שופט להעיד בהליכים משפטיים, אינו חל על הליכים משפטיים שהשופט או בני משפחתו צד להם. כלומר, במקרה שהשופט יגיש תביעת דיבה, הוא יידרש להעיד ולהיחקר, ובכך כמובן שיש סיכון בהטלת דופי נוספת. סיבה נוספת היא בעקבות החשש ששופט ייאלץ לשפוט שופט אחר, ואף מערכאה גבוהה יותר מהערכאה בה הוא שופט.
בנסיבות אלה, מכתבה של הנשיאה חיות הוא משב רוח רענן במערכת בתי המשפט - מכתבה של הנשיאה מהווה אמירה נכוחה ששופטים, וקל וחומר נשיאי בתי המשפט, הם בני אדם, וזכותם להגן על שמם הטוב, הן במשפט והן מחוצה לו. מכתבה של כבוד הנשיאה הוא מכתבם של שופטים רבים, אשר שמם הטוב נקרע לגזרים מבלי שיכלו להגיב.
הכותבת היא בעלת משרד עורכי דין, סולומון-אילוז, המטפל בתביעות בתחום הליטיגציה האזרחית-מסחרית