מס הכנסה / צילום: איל יצהר
באחרונה נשמעת ביקורת מקיר אל קיר נגד שימוש המשטרה לכאורה בתוכנת רוגלה לצורך חקירת פשעים, מבלי שהדבר נעשה בצו שופט המתאים לכך.
כבר עתה נבהיר: כאנשי חוק, אנו מתנגדים לכל חדירה לפרטיות שנעשתה באופן לא חוקי. אולם בעוד המשטרה לכאורה מבצעת פעולות שיש בהן פגיעה בפרטיות לצורך חקירת פשעים חמורים, לשלטונות המס מוקנית סמכות כמעט בלתי מוגבלת לחדור לפרטיות של כל אחד מאיתנו, ולו רק בכדי לגבש חבות מס אזרחית.
פקודת מס הכנסה נחקקה מחדש בתחילת שנות ה-60' ונשענה בעיקרה על הפקודה המנדטורית ששימשה את הבריטים בימים שלפני הקמת המדינה. ברוח אותה תקופה, הסמכויות שהוקנו אז לפקיד השומה לצורך בירור הכנסתו החייבת של אדם הן כמעט בלתי מוגבלות בהיקפן ומתעלמות מזכותו של האדם לפרטיות.
אלא שבמרוצת השנים, ולאחר חקיקתה של פקודת מס הכנסה, נחקקו בישראל מספר חוקי יסוד, ובכלל זה חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אחד מתכליותיו המפורשות של חוק זה היא הגנה על הזכות לפרטיות ושמירה על צנעת הפרט. אולם פקודת מס הכנסה לא תוקנה בהקשר זה, ולצורך גביית המס, רשאי פקיד השומה, בסמכות מפורשת בחוק, וללא פיקוח בית משפט, לחדור למרחבים האישיים והאינטימיים ביותר בחיינו.
סמכויות פקיד השומה גוברות על הזכות לפרטיות
כך לדוגמה, לצורך בירור חבות המס, רשאי פקיד השומה לדרוש כל מסמך הדרוש לבhרור ההכנסה. לכאורה, ניתן לחשוב שמדובר בדוחות חשבונאיים רגילים, דוגמת מאזן ודוח רווח והפסד. אולם בירור הכנסה לצורכי מס הכנסה נעשה גם באמצעות בחינת ההוצאות של האדם, ובפרט הוצאותיו במישור האישי.
בהקשר זה, קשה לחשוב על פעולה שאדם מבצע שאין לה השלכה כספית כלשהי. שכן כמעט כל פעולה שנבצע בחיינו האישיים כרוכה בהוצאה כזו או אחרת, המתועדת בחיובי כרטיס אשראי או בכל דרך אחרת. כך, פקיד השומה, לצורך בירור סוגיה אזרחית לחלוטין, רשאי לחדור למרחבים האינטימיים ביותר ולהיות שותף לסודות הכמוסים ביותר שספק אם רצינו שיתגלו, ובוודאי שלא לעובד מדינה.
בנוסף, לפקיד השומה יש סמכות להגיע למקום בו מתנהל עסק או משלח-יד, ללא כל הודעה מוקדמת וללא צו שופט. בעולם בו אנו חיים, עסקים רבים מתנהלים מביתו האישי של הנישום. לפיכך, אם פקיד השומה יחליט שברצונו לבצע ביקורת מס, הוא רשאי לחדור לתוך בית המגורים שממנו פועל העסק, ללא הודעה מוקדמת וללא צו שופט, לבקש כל מסמך ולתפוס כל מסמך שייראה לו רלוונטי.
ההוראה המקבילה בחוק לביצוע חיפוש מעוגנת בפקודת סדר הדין הפלילי. שם מתנה המחוקק את ביצוע החיפוש בצו שופט, וזאת רק לאחר שהוכח לשופט כי החיפוש דרוש לצורך ביצוע חקירה פלילית, לניהול תקין של הליך פלילי או לאיתור חפץ ששימש לצורך ביצועה של עבירה פלילית.
המדינה נותנת לחתול לשמור על השמנת
יוצא שבאופן אבסורדי זכותם לפרטיות של חשודים בעבירות פליליות ובביצוע פשעים חמורים, מוגנת הרבה יותר מאשר אלה של נישומים לגיטימיים לצורכי מס הכנסה.
המחוקק מכיר בהליך הפלילי כהליך רגיש למדי, שומר ככל יכולתו על חשודים ונאשמים, ומקנה להם סל זכויות נרחב למדי המגביר את הנטל על רשויות האכיפה והתביעה. אולם לצורכי שומה וגביית מס, המחוקק מאפשר פגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם לפרטיות, והכול כדי לייעל הליך אזרחי לחלוטין. נראה כי חזקת תקינות המס לנישומים אינה קיימת, ובאופן אוטומטי המחוקק רואה בהם כמי שפעלו להעלים מס, עד שיוכיחו אחרת - ויהיה המחיר האישי אשר יהיה.
מאגרי המידע של רשויות המס נמנים עם מאגרי המידע הרגישים והמאובטחים ביותר במדינה, שכן הם כוללים את כל המידע על חיינו - החל מזהות מקום העובדה, דרך הנכסים בהם אנו מחזיקים ועד לרכישות שונות שבחרנו לבצע. לפיכך, על שלטונות המס מוטלת חובת חיסיון, והם מנועים מלמסור את המידע המצוי במערכותיהם.
אולם ברשות המסים מועסקים כ-6,000 עובדים, שעשויים להיחשף לנושאים רגישים אלה. הם יכולים להיות שכניו של אותו נישום אותו חקרו, מכריו של יריביו העסקיים או כל היכרות אחרת. מדובר בעובדים אזרחיים לחלוטין, החשופים לסוג חומרים המשמשים את גופי הביטחון הבכירים ביותר במדינה.
לכן יש לתמוה מדוע המחיר של גביית המס בהליך אזרחי כרוך בפגיעה כה מהותית בצנעת הפרט, תוך יצירת "שותפי סוד" בעל-כורחנו.
הכותבת היא שותפה מנהלת ושותפה במחלקת המסים במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'