הנאום השנתי של ביידן היה לא רע, אבל האם זה יעזור למפלגתו?

מלחמת אוקראינה נשקה למאורע התקשורתי-פוליטי החשוב ביותר בלוח השנה של וושינגטון: נאום הנשיא "על מצב הברית" (מה שמתרגמים בדרך כלל בטעות, "על מצב האומה"). זה נאום המתרכז בדרך כלל בענייני פנים וכלכלה, ובמובן הזה המלחמה היא הסחת דעת. אבל לא באמת. היא העניקה לנשיא הרבה יותר כובד משקל. סוף סוף הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים, והנאום הזה היה הראשון מאז 1945, שנישא בזמן מלחמה ביבשת אירופה.

סקר של רשת הטלויזיה סי.בי.אס הראה ערב הנאום, כי שלושה רבעים מן האמריקאים תומכים בסנקציות כלכליות מחמירות על רוסיה בכלל ועל ולדימיר פוטין בפרט; ושני שלישים תומכים בשיגור נשק ואספקה לאוקראינה ובשליחת כוחות להגנת בעלות הברית בנאט"ו. יתר על כן, 73% אמרו, כי הם רוצים שהנשיא ידבר בנאומו על אוקראינה; רק 61% חשבו שעליו לדבר על האינפלציה.

אלה נתונים חשובים. הם אולי לא יאריכו ימים, אבל כשלעצמם הם מגלים מידה לא רגילה של פתיחות. רוב האמריקאים ידועים לשימצה באדישותם לעולם החיצון. סקר אחד בחודש שעבר מצא, שרק רבע מן האמריקאים חושבים שעל ארה"ב למלא תפקיד מרכזי במשבר אוקראינה. המראות הדרמטיים מקייב ומחארקיב הפכו את היוצרות. האמריקאים גילו את אוקראינה, וחמתם בוערת בהם להשחית (אם כי 71% מתנגדים להתערבות צבאית, לא מספר מפתיע).

חולשה קריטית

ג'ו ביידן הגיע לנאום הזה במצב של חולשה פוליטית קריטית. סקרי דעת הקהל מעניקים לו שיעורי פופולריות נמוכים מאלה של כל נשיא קודם בשלב הזה של נשיאותו, חוץ מאחד: דונלד טראמפ. הסקר הנ"ל מגלה, כי ההסכמה הכמעט כללית על אוקראינה אינה משפרת את מעמדו של ביידן. רק 41% סומכים את ידיהם על התנהלותו במשבר הזה.

מדוע, בעצם? אולי מפני שזו דעתם על התנהלותו הכללית. הוא מקבל אפילו פחות מ-40% על טיפולו בפשיעה, על טיפולו בכלכלה, על טיפולו בהגירה. טיפולו באינפלציה מקבל רק 30%.

זה נשיא במשבר. עד הבחירות הבאות, במידה שיחליט להתמודד, יש לו די זמן להתאושש: כמעט שלוש שנים. מה שלא כן מפלגתו. היא תצטרך להגן על הרוב הקטנטן שלה בשני בתי הקונגרס בעוד תשעה חודשים. כמעט כל המשקיפים והידעונים חוזים לה תבוסה ניצחת, לפחות בבית הנבחרים. תבוסה כזאת תשים קץ כמעט מלא ליכולתו של ביידן לחוקק, והיא עשויה לטרפד המוני מינויים לממשלה הפדרלית, כולל שופטים ושרי ממשלה.

הדמוקרטים היו להוטים אפוא לשמוע את הנשיא מציג תוכנית פעולה בענייני פנים וכלכלה, שתדבר אל לבם של מצביעים פוטנציאליים. הוא עמד ברוב הציפיות, ומפעם לפעם גם הלהיט את היצרים, והעמיד את הצירים והסנאטורים של מפלגתו על רגליהם. הוא דיבר למשל על העיוות, שמכוחו 55 החברות הגדולות ביותר ברשימת פורצ'ן, שסך כל רווחיהן בשנה שעברה עמדו על 40 מיליארד דולר, "שילמו אפס מס הכנסה לממשלה הפדרלית". הוא רוצה לשים קץ לזה באמצעות הטלת מס מינימום של 15%.

איך להוריד את האינפלציה

"דרך אחת להוריד את האינפלציה", הוא אמר, "היא להפחית את השכר ולרושש את האמריקאים. אני חושב שיש לי דרך טובה יותר: הפחיתו-נא את עלויותיכם, לא את השכר שאתם משלמים", הוא קרא לתאגידים הגדולים. איך? "יותר מכוניות ומוליכים-למחצה באמריקה. יותר תשתית ויותר חדשנות באמריקה".

המוליכים-למחצה העסיקו אותו לא מעט. המחסור בהם, לא באמריקה בלבד, הוא מן הסיבות לקשיים בשרשרות האספקה ולהתייקרות המסיבית של כלי רכב, שלה הנשיא ייחס אתמול "שליש מן האינפלציה". אמריקה כמעט חדלה לייצר מוליכים-ולמחצה ושבבים. ביידן העלה אתמול על נס את 'אינטל', שהחליטה להקים "אתר-ענק, בהשקעה של 20 מיליארד דולר, עם שמונה בתי חרושת משוכללים" באיזור שומם של מדינת אוהיו, במערב התיכון של ארה"ב.

אוהיו הייתה לפנים ממרכזי התעשייה הכבדה החשובים ביותר של אמריקה. היא ירדה מגדולתה ב-40 השנה האחרונות. היא ושכנותיה זכו בכינוי הלא-מחמיא "רצועת החלודה". הנשיא הכריז: "הגיעה השעה לקבור את רצועת החלודה". למרבה החשיבות, הבחירות לנשיאות ברבע המאה האחרונה הוכרעו במדינות החלודה, ונראה שהן יוכרעו בהן גם בפעם הבאה.

האינסולין היקר של ג'ושואה

רשימת הבקשות של ביידן מן הקונגרס נועדה לקדם סדר יום שהרפובליקאים מתארים כ"שמאלני קיצוני", כולל השקעות באנרגיה ירוקה, בכלי רכב חשמליים, הגדלת ההשקעה הממשלתית במחקר ופיתוח והפחתה דרמטית של מחירי התרופות.

הוא הציג ילד בן 13 ביציע הנכבדים, הסובל מלידה מסוג 1 של סוכרת. הילד הבלונדיני ויפה העיניים, ג'ושואה, קם על רגליו, והקונגרס הריע לו. הוא ואביו זקוקים למנת אינסולין יומית. הוצאות הייצור של בקבוקון אינסולין מגיעות לעשרה דולר, אמר הנשיא. אבל היצרנים גובים מחירים הגבוהים פי 30 מן הצרכנים. כל אחד מעשרה אמריקאים סובל מסוכרת, הוא הוסיף. "שערו בנפשכם איך מרגיש הורה, שילדו זקוק לאינסולין, כדי להישאר בריא, ואין לו מושג איך, בשם אלוהים, לשלם בשביל זה".

מודע לחוסר הנחת של האמריקאים מטיפולו בפשיעה העירונית המחמירה, הנשיא העלה נקודה רגישה מאוד, הקורעת את מפלגתו לגזרים: המשטרה. מאז חניקת גבר שחור, ג'ורג' פלויד, בידי שוטר לבן, לפני שנה וחצי ויותר, רבו הקריאות בשמאל הרדיקלי ל"ביטול המימון" למשטרה. הקריאות האלה גבו כבר מחיר אלקטורלי ניכר מן המפלגה הדמוקרטית, אף כי היא לא סמכה את ידיה עליהן. אתמול הנשיא רצה להבטיח שחטא "ביטול המימון" לא ייפקד עליו. "אל תבטלו את המימון", הוא אמר, "ממנו-נא!" זה היה רגע מעניין, אחד המעטים שבהם הרפובליקאים קמו על רגליהם להריע לו.

כללית זה היה נאום לא רע. הנשיא נראה טוב יחסית, וקולו היה צלול מן הרגיל. בהתחשב במגבלותיו הרגילות כנואם אפשר לטעון שהוא הצליח יותר מן הצפוי. אוקראינה עזרה לו ולשומעיו להתרכז, ובתחילת הנאום הוא הזמין את שגרירת אוקראינה, שישבה לצד אשתו, לקום ולהתכבד בתשואות. השגרירה, אוסקאנה מאקארובה, נופפה בדגל אוקראיני קטן, והוא לא מש מידיה כל זמן הנאום.

נאומים כאלה נוטים להעניק קצת דחיפה לנושאיהם, אבל רק לעתים רחוקות הם משנים את המפה הפוליטית.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny