מעונות יום. על אף הסמכויות הרחבות שהוענקו לרשויות, נראה כי מקרי האלימות במעונות נמשכים ואף מתגברים / צילום: Shutterstock
כשנתיים חלפו מאז נכנס לתוקפו חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, תשע"ט-2018, וכבר ניתן לומר בפה מלא, כי חוק זה כשל מלעמוד במטרותיו להגן על הילדים מפני פגיעה. יתרה מכך, יש שיאמרו שהחוק הפך להיות הגורם המרכזי בהערמת קשיים בדרכם של הורים לנסות ולגלות את אשר אירע לילדיהם.
חשוב להזכיר שמדובר בחוק שנכתב בדם, בעקבות פרשות קשות של אלימות כלפי ילדים במעונות, ללא כל פיקוח, ובמשך תקופה ממושכת. באמצעות החוק, הוטלה על מפעיל מעון יום לפעוטות האחריות להתקנת מצלמות שיתעדו את הנעשה במעון וכן ניתנה הסמכות לרשויות כמו משטרת ישראל, להשתמש בצילומים לשם מניעת ביצוע עבירה, חקירת עבירה או לשם ניהול הליך פלילי, בלא צו של בית משפט.
מנגד, האפשרות שעמדה לרשות הורים לפעוטות עד לערב חקיקתו של החוק, לבקש לעיין בצילומים בגנים בהם הותקנו מצלמות, נלקחה מהם, ויועדה לרשויות המפורטות בחוק בלבד.
ואכן, לכאורה הגברת השימוש במצלמות וכן מתן גישה מהירה וקלה לרשויות לצורך עיון בצילומים, היו אמורים להגביר את הפיקוח וההרתעה, וכפועל יוצא מכך להפחית את מקרי האלימות במעונות היום לפעוטות. אולם, על אף הסמכויות הרחבות שהוענקו לרשויות, נראה כי מקרי האלימות במעונות נמשכים ואף מתגברים.
כפי שעולה מהנתונים שנאספו על ידי עמותת 'מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך', שפועלת לסייע להורים שיש חשש שילדיהם נפגעו במסגרות, רק בחודש האחרון התקבלו מאות פניות מצד הורים ממעונות בכל חלקי הארץ בחשד למעשי אלימות, שאינם מקבלים את המענה הראוי בהתאם להוראות החוק. עוד עולה, שעל אף שהחוק מאפשר לרשויות לבדוק את הצילומים, בפועל הם ממאנים לעשות כן ללא צו של בית המשפט, ובאמתלות של חוסר ידע או היעדר כוח אדם. כתוצאה מכך, הצפייה במצלמות מתעכבת ותוכן המצלמות נמחק, שוב ללא כל אכיפה.
שלא במפתיע, בחינת הצווים הניתנים על ידי בתי המשפט מעלה תמונה עגומה עוד יותר, שלעיתים מסתכמת במספר דקות בודדות של צפייה בצילומים. ובנסיבות בהן הצילומים הם ללא שמע, קשה עד בלתי ניתן לזהות מקרי אלימות בתוך גני הילדים.
לכך יש להוסיף את דברי משטרת ישראל בדיון שנערך לאחרונה בוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעניין חוק המצלמות ביוזמתו של ח"כ אופיר כץ. כפי שנאמר שם, על אף רצונה של משטרת ישראל לסייע, לא עומדים לרשותה האמצעים הכלכליים או כוח האדם שיצפה בצילומים.
במסמך שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בדבר יישום חוק המצלמות ביום 20.2.2022, מתחדדת עוד יותר אזלת היד ביישום החוק. כך מתברר, שעל אף שרוב המעונות הציבוריים והמסגרות הפרטיות הצהירו שיש בשטחם מצלמות לפי החוק, בפועל מדובר על דיווח עצמי של המעונות ללא אימות מצד גורם מוסמך. חמור מכך, התשובות שניתנו למרכז המידע בנוגע ליישום החוק הוכיחו, כי אין בידי אף אחד מהגופים הציבוריים הנוגעים בדבר מידע על היקף השימוש שהתבקש או שנעשה בפועל בתיעוד הנשמר במצלמות. כמובן שהיעדר המידע הינו תמונת ראי להיעדר יישום החוק בשטח.
בנסיבות אלו, אין זה מפתיע כי הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, החליטה לפתוח את הדיון בחוק מחדש. אולם, כפי שנאמר על ידי יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, הוא ייבחן רק במושב הכנסת הבאה ובדיונים רבים הצפויים בנושא לאחר מכן.
ובינתיים, עד שהוועדה תתכבד ותשב על המדוכה, פרשיות נוספות ממשיכות להרעיד את אמות הסיפים. כך לפני מספר ימים פורסם כתב אישום נגד בעלת גן מפתח תקווה ונגד בתה בגין מעשים חמורים לכאורה נגד קטינים חסרי ישע.
פרשיות אלו מחייבות דיון בשאלה - מי יגן על הילדים עד שתתקבלנה ההחלטות? ומדוע במצב הסטטוטורי הבלתי מתקבל על הדעת שקיים כיום, בו החוק בעצמו מערים קשיים על הורים לגלות את אשר אירע לילדיהם, הדיון וההחלטה בעניין צפויים להידחות במשך חודשים רבים נוספים.
הכותבת היא בעלת משרד עורכי דין, סולומון-אילוז, המטפל בתביעות בתחום הליטיגציה האזרחית - מסחרית