יפה בן דויד / צילום: איל יצהר
השנתיים האחרונות היו שעת מבחן לארגונים רבים, ולמערכת החינוך במיוחד. המורים נדרשו להתמודד עם מעבר בזק ללמידה מרחוק, ובהמשך עם מתווים דינמיים של חזרה ללימודים, חוסר ודאות, חשש מהידבקות ופיקוח על הנחיות הקורונה בתוך בתי הספר. הם היו שק החבטות שנוח לזרוק עליו את כל הרעות החולות של המגפה: הקושי ללמוד מרחוק, השקיעה החברתית וגם הבידודים שמונעים מההורים לצאת לעבודה.
נראה שמנהיג חזק, ואפילו כוחני, הוא הדבר הדרוש בצוק העתים. כזו היא יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים.
מייחסים לה התלהמות, כוחניות, אגרסיביות וצורך בלתי נלאה להתנגד. טוענים נגדה כי היא מרבה לומר "לא": לא להחזרת ימי חופש של המורים, לא לסיכונם הפיזי, לא לעבודה נוספת ללא שכר. אך בן דויד, שהעידה על עצמה כי אינה נבהלת משיימינג, לא נכנעה. להפך: היא הובילה מהלך עיקש ונחוש בתגובה לדרישות עזות המצח מציבור המורים.
בתחילת השנה, בעקבות החלטת הממשלה על ביטול מתווה הבידודים, הכריזה בן דויד על פתיחה בשביתה וקוממה עליה את כל הציבור. לכך התלוו פרסומים כי ההכרזה היא פרי לחץ של ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי פרייס, שהתנגדה אף היא לביטול הבידודים וניסתה למנוע את המהלך באמצעות בן דויד.
השביתה לא יצאה לבסוף לפועל, הודות לבית הדין לעבודה. למרות זאת, בן דויד לבטח לא תיזכר כאהובת הציבור. אלא שלא על אהבת הציבור היא מתמודדת, אלא על תמיכת ציבור המורים, שביוני האחרון למעלה ממחציתם בחרו בה במסגרת קדנציה נוספת.
בשנה הקרובה תיבחן בן דויד בתנאי העבודה שתשיג למורים במשא ומתן על הסכם שכר חדש, וכן על הצלחתה לצמצם את פערי השכר בין מורים צעירים לוותיקים, שאינם מאפשרים למשוך כוחות טובים למערכת. לבן דויד, כמו גם לציבור המורים, צריך להיות אינטרס גדול בכניסתם למערכת של כוחות חדשים חזקים, שיחזקו אותה ויתרמו לשיפור מעמדה.