שירה גרינברג / צילום: איל יצהר
כשמדברים על הדרג המקצועי במשרד האוצר, השמות הבולטים שעולים לצד המנכ"ל הם הממונה על אגף התקציבים, החשב הכללי ולפעמים גם הממונה על השכר או היועץ המשפטי. תפקיד הכלכלנית הראשית באוצר מוכר הרבה פחות - אף שהשפעתה של הכלכלנית, שירה גרינברג, שאוחזת בתפקיד זו השנה הרביעית, יכולה להיות דרמטית.
גרינברג היא זו שאחראית על תחזית ההכנסות של מדינת ישראל. תקציב מורכב מהכנסות, הוצאות ומהפער ביניהן (גירעון). את הגירעון קובעת הממשלה, ובקביעת ההוצאות מעורבת גם הכנסת. אבל לגרינברג יש עצמאות מקצועית כמעט מלאה לקבוע את המרכיב השלישי, כלומר מה אומדן ההכנסות. אין כנראה עוד גורם מקצועי אחד בממשלה שהחלטה שלו משפיעה על כל כך הרבה כסף בצורה כל כך מכרעת.
מעבר לתחזית ההכנסות, גרינברג היא הממונה על העבודה המקצועית של כלכלני האוצר ועל קשרי החוץ הכלכליים של ישראל. לכלכלנים שעובדים תחתיה יש גישה ייחודית למאגרי נתונים ממשלתיים, כמו אלה של רשות המסים - מה שהופך את העבודות וההמלצות שלהם לבעלות משקל מכריע בנושאים כמו השפעת צעדי המיסוי על המשקיעים בנדל"ן או הצלחת תוכניות הסיוע של הממשלה בהתמודדות המשק עם הקורונה.
קולגות של גרינברג רואים בה אשת מקצוע יסודית, והיא נתפסת כגורם אובייקטיבי ומאוזן יחסית לאוצר. מתוקף תפקידה, הכלכלנית יושבת יותר מול נתונים וגרפים ופחות מול פוליטיקאים ונציגי קבוצות אינטרסים, בניגוד לאנשי אגף התקציבים או מנכ"ל האוצר למשל. המחקרים והסקירות שהיא מפרסמת מעת לעת משמשים לא פעם כניירות עמדה מקצועיים המלווים מהלכים של האוצר, ומכשירים את הדרך ליישומם.
לצד אלו, גרינברג מובילה מטעם ישראל שורת נושאים כלכליים בינלאומיים כמו כללי המס החדשים, והפרקים הכלכליים בהסכמי אברהם. היא גם עומדת בראש הוועדה לענייני ביטחון לאומי בהשקעות זרות - גוף ממשלתי חדש שהוקם כדי לעסוק בסוגיות אסטרטגיות רגישות, על רקע המתיחות הגוברת בין ארה"ב לסין.