שר המשפטים גדעון סער / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
הכותב הוא עורך דין פלילי
לאחרונה פורסמה תוכניתו של שר המשפטים גדעון סער להוצאת עבירות פליליות קלות יחסית מההליך הפלילי. כך, לעמדת משרד המשפטים, יושגו שתי מטרות: הפחתת העומס הרב על המערכת השיפוטית ופגיעה פחותה בציבור, בזכות העובדה שלאותם "עבריינים" לא יהיה רישום פלילי.
תוכנית זו, לצד הקריאה של שר המשפטים ונשיא המדינה לציבור להגיש בקשות חנינה, וכן התוכנית של שר המשפטים להוציא את עבירות השימוש וההחזקה בקנאביס מההליך הפלילי, הן ראויות ובאופן כללי מלמדות על כך ששר המשפטים אכן מנסה להטיב עם הציבור - בכל האמור בהיבטים הפליליים של המערכת המשפטית.
אבל - וזה אבל גדול - נראה כי פעם אחר פעם השר ומשרד ומבקשים לבצע שינוי שכוונותיו ראויות, אך באמצעים שאינם אפקטיביים. במקרה של הרפורמה האמורה, ישנן דרכים טובות יותר להיטיב עם הציבור. אלא שמרבה הצער, משרד המשפטים מנותק מהשטח ומהבעיות שבאמת משפיעות על הציבור.
מזה שנים ארוכות שאני עוסק בתחום הפלילי ובמיוחד בייצוג אנשים נורמטיביים - כאלה שהמגע שלהם עם המערכת הפלילית, המשטרה ובית משפט, הוא המגע הראשון שלהם עם הרשויות האמורות.
לאנשים כאלה, המגע עם המערכת הפלילית הוא איום ונורא ומעורר אצלם פגיעה קשה בתחושה האישית. במיוחד, התחושה הקשה פוגעת בדימוי של אותם אנשים, כאשר הם חשים את עצמם כ"עבריינים" - בניגוד מוחלט לתפיסת עולמם שהיא נורמטיבית וכזו שתומכת בצייתנות לחוק.
במחשבה כי יש להקל על אותם אנשים, ולא לגרור אותם בזפת ובנוצות של ההליך הפלילי, סער צודק לחלוטין. יחד עם זאת, העבירות הפליליות שיש כוונה למשרד המשפטים להחריג מההליך הפלילי, כפי שהוצגו בתקשורת, הן לא העבירות הנכונות שיש להוציא מההליך הפלילי על-מנת להקל על אנשים אלה.
ויוסבר - לא צריך להיות מבין גדול כדי לדעת שאדם שנחקר או מואשם בבניית פרגולה בצורה לא חוקית או בהשלכת פסולת במקום אסור או בניהול עסק ללא רישיון, אולי יחוש חוסר נוחות במידה מסוימת, אולם חקירות והאשמתו לא עלולות למוטט עליו את עולמו. החברה הישראלית ממילא אדישה למדי לעבירות הללו ואינה נוטה להוקיע אנשים שהורשעו בהן. הותרת העבירות הללו כפליליות או הוצאתן מהתחום הפלילי, תייצר שינוי מועט.
אז מה, אם כן, ראוי יותר להוציא מהתחום הפלילי, ואיך ניתן לעשות זאת? כדאי, לדוגמה, להוציא מהתחום הפלילי עבירות קלות בתחום האלימות במשפחה - בעיקר פליטות פה במסגרת ריב משפחתי.
סוד ידוע בקרב עורכי הדין בתחום הפלילי הוא שכל תיק אלימות במשפחה דינו להגיע לכתב אישום. אפילו אם מדובר בעבירות קלות מאוד, פליטות פה זעירות על גבול המגוחכות. זאת בעוד שבתיקים "רגילים", אמירות קשות יותר לעתים ייסגרו אפילו בלי חקירה של החשוד.
כאשר תיקים מסוג זה מגיעים לבתי המשפט, גם כאשר בית המשפט סבור כי מדובר אירוע שאיננו נדרש לטיפול במסגרת התחום הפלילי, הוא מתקשה לעמוד מול המיליטנטיות של התביעה, המסרבת לפנות להליך שאינו כולל הרשעה ורישום פלילי, אלא תשלום קנס או פיצוי (המכונה הסדר מותנה).
לו הייתה ניתנת בחקיקה הסמכות לבית המשפט להורות שתיק מסוים יועבר למסלול של תשלום קנס ופיצוי, הרי שניתן היה להביא להקלה משמעותית על בתי המשפט, כמו גם על אנשים נורמטיביים שעומדים בפני הרשעה פלילית בעבירה שיכולה לטלטל את עולמם.
נראה כי משרד המשפטים באמת חושב איך להיטיב עם הציבור ועם המערכת המשפטית, אך הביצוע לא מתאים למציאות היומיומית. המשרד, כרגיל, מתייעץ עם מי שקרוב למערכת, והם גורמי התביעה. לו המשרד היו מתייעצים עם סנגורים ועם אנשים שעובדים במערכת לצד אותם אנשים שרוצים להיטיב עימם, אולי ניתן היה למצוא פתרונות טובים בהרבה - הן לאנשים והן למערכת.