משרדי משרד הבריאות בירושלים / צילום: איל יצהר
הכותבת היא מנכ"לית רשת "בית בלב" מקבוצת מכבי שרותי בריאות
דמיינו מצב שבו מטפל זר שמגיע לעבוד בישראל ומקבל אישור לעבוד במערך הגריאטריה הכרונית עם תשושי נפש וחולים סיעודיים אבל לא מקבל אישור לעבוד בבתי החולים הגריאטריים במחלקות השיקום, המונשמים והסיעודיים המורכבים.
כל זה בזמן שמצוקת המטפלים בבתי החולים הגריאטריים בישראל היא מן החמורות שהיו כאן אי פעם. ובמקום למצוא פתרונות המדינה מערימה עוד ועוד קשיים. מבינים את ההיגיון?
החוסר במטפלים והתקציבים שהולכים וקטנים יוצרים סיטואציה בלתי אפשרית שבה החולים נפגעים כשאיכות הטיפול בהם יורדת. זו מציאות מאתגרת עד בלתי אפשרית שאותה לא נסכים לקבל.
במהלך תקופת הקורונה נכנסנו כולנו תחת האלונקה. במקביל שמענו לא מעט סיפורים על צוותים רפואיים מכל הארץ שנכנסו לבידוד ונאלצו לעבוד יותר מסך השעות החוקי. לצד הסולידריות החברתית שגילו צוותי הרפואה בימים קשים אלו, האילוצים שנכפו עליהם אינם מתקבלים על הדעת. בייחוד לאור העובדה שלצד הדרישות הגבוהות, העבודה השוחקת והמורכבת בשגרה ובימי המשבר עלו תהיות לגבי תגמול כספי מתבקש ולא הגיע , ההוקרה שמשוועים לה כבר שנים וההבנה שלא ניתן למתוח את החבל עד אין סוף.
פגיעה באיכות הטיפול
מאז חודש מאי 2021, התקציבים והתמיכה שהמדינה העניקה למחלקות הגריאטריות הפסיקו כליל. למרות שהקורונה עדיין לא חלפה מחיינו וההוצאות הכספיות, שעדיין גבוהות מהרגיל, ממשיכות להיערם. הגדלת מספר הרופאים, אחים, שומרים ומנקים במהלך הקורנה הגדילה את הוצאות מחלקות הגריאטריה בעשרות מיליוני שקלים ללא פיצוי של המדינה, בניגוד למה שהיה נהוג בעבר. ההוצאות גדלות מידי שנה עקב העלייה בתעריפים מציוד, כוח אדם, תחזוק וכו.. בנוסף, גם התעריף של מיטות האשפוז נשחק משנה לשנה. כשתעריף מיטת האשפוז לא ריאלי נוצרת כאן פגיעה גם באיכות הטיפול. כפי שכולנו יודעים רפואה טובה עולה כסף.
ובמקום תקצוב ופתרונות לטווח הארוך- הדרישות הבירוקרטיות רק הלכו וגדלו. לצערי הרב, משרד האוצר לא רואה את המערך הגריאטרי ולא דואג לאוכלוסייה החלשה של מדינת ישראל שהופקרה. לא נותר לנו אלא לזעוק את זעקתם של אלו שלא יכולים. אנחנו הקול שלהם במאבק הזה.
מצב אבסורדי
המצב האבסורדי הפך את תחום הגריאטריה בישראל לגרעוני. לכן עוד ועוד מרכזים גריאטריים נסגרים, ואין לאף אחד שום אינטרס כלכלי לפתוח מיטות אשפוז סיעודיות ושיקומיות.
אז מה נוכל לעשות? הגעתם של עשרות עולים חדשים מאוקראינה לישראל בשבועות האחרונים הינה הזדמנות לשלבם במערך הבריאות הישראלי, בדגש על מטפלים וכוחות עזר. זהו מצב של WIN-WIN שבו העולים יוכלו להשתלב במסגרות תומכות ויציבות ולקבל פרנסה קבועה, אחרי התופת שעברו, ואילו מערך הגריאטרי יוכל לקבל ידיים עובדות מקצועיות ומסורות.
נכון, תחום הגריאטריה לא נוצץ ולא זוהר. המונשמים לא יכולים לזעוק את זעקתם, וגם לא אלו בדמי ימיהם. העובדים המסורים במערכים הגריאטריים הם אלו שמתמודדים עם המציאות האפורה.
כאשר מוסדות גריאטריים בישראל נסגרים, הראשונים שנפגעים אלו הסבים והסבתות שלנו, וזו צריכה להיות מחויבות ראשונה במעלה בחברה ערכית ומוסרית. אבל אל לנו לשכוח, שכאשר מוסדות גריאטריים נסגרים לא רק הקשישים נפגעים, אלא מערכת הבריאות כולה, זה בסוף מגיע לכל אחת ואחד מאתנו. המשמעות היא פחות מיטות בבתי החולים הכלליים שיתמלאו בעוד ועוד קשישים גריאטריים ויפגעו בטיפול בכלל האוכלוסייה. לכן, זה חייב להיות מאבק של החברה הישראלית כולה! אפשר לשנות את המציאות הזו, צריך רק להחליט שאכפת לנו ולשים את הנושא בראש סדר העדיפויות.