פסגת הנגב / צילום: Jacquelyn Martin
פסגת שרי החוץ בנגב יצרה תשתית שייתכן שתהפוך בעתיד לשיתוף-פעולה מודיעיני ביטחוני. במפגש שכלל את שר החוץ יאיר לפיד, מזכיר המדינה של ארה"ב אנתוני בלינקן ושרי החוץ של איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מצרים ומרוקו, עלו שורת נושאים אזרחיים וביטחוניים, והוחלט על כינון הפסגה כאירוע שנתי. בינתיים מהצד, משקיפה סעודיה.
לפי מקורות ישראלים ואחרים, מרוקו והמפרציות העלו בפני ישראל בקשות לאמצעי לחימה הגנתיים. והמפרציות ביקשו בפרט את כיפת ברזל, המכ"ם "אורן ירוק" ומערכות טילי החץ נגד טילים. הבקשות הללו אינן חדשות ברובן, והועברו בכמה ערוצים.
המרוויחות: רפאל והתעשייה האווירית
לפחות שתיים מחברות התעשייה הביטחוניות הגדולות ועוד שתיים מהקטנות יותר כבר קיבלו פניות לרכש של מערכות כיפת ברזל ואישורן נמצא בידי משרד הביטחון. לפי גורם ביטחוני חלק לא קטן מהבקשות יאושר כבר בקרוב, וישראל מנהלת בימים אלה דיונים עם הממשל בוושינגטון ששותף לפיתוחן של חלק מהמערכות.
רפאל והתעשייה האווירית צפויות להיות המרוויחות העיקריות מעסקאות הרכישה של כיפת ברזל, אם יקרמו עור וגידים. עלות מערכת של כיפת ברזל מוערכת בעשרות מיליוני דולרים, לא כולל טילי היירוט שעולים כ-50 אלף דולר ליחידה אחת.
ומרוקו והמפרציות הן רק המבקשות האחרונות של מערכת ההגנה האווירית. כיפת ברזל מבוקשת גם על ידי מדינות באירופה ובראשן אוקראינה, אך לפי דיווחים הבקשה של זלנסקי נדחתה על ידי ישראל. לגלובס נודע כי אוקראינה חידשה את בקשתה לכיפת ברזל והפעם בתמיכה אמריקאית גורפת, אבל העמדה הישראלית עדיין שלילית.
שדות סולאריים בסיני וצינור גז נוסף לאירופה
מדינה אחרת שפנתה לרכישת כיפת ברזל היא גרמניה. גלובס פרסם השבוע כי הגרמנים מבקשים להציב את הכיפה ואת המכ"ם כדי להגן על גרמניה ועל מדינות נוספות במרחב המזרח אירופי ולפי מקור ישראלי, הפנייה הגיעה כבר בעת ביקורו של הקנצלר שולץ בישראל, וגם היא נמצאת בהליך אישור במשרד הביטחון ובהתייעצויות בצמרת המדינית ביטחונית וגם מול האמריקאים.
בפסגה עלו גם שורת תחומים כלכליים ואזרחיים כשבראשן: האנרגיה. לגלובס נודע כי בשיחות דובר על השקעות בשני תחומים: אנרגיה סולארית, וגז. האחד הוא אנרגיה סולארית, דוגמת הסכם ירדן-ישראל-איחוד האמירויות, והפעם בהשתתפותה של מצרים.
היעד הוא הקמה של שדות סולאריים נוספים בסיני ובמדבר המצרי. התחום השני והאקוטי יותר לימים אלה, הוא בעניין הגז. ישראל מוכרת גז למצרים ולירדן, ומצרים, שהיא יצרנית גז בעצמה, מגדילה עוד ועוד את היצוא של גז נוזלי לאירופה. גם האמירויות ובחריין מייצאות גז נוזלי במיכליות לאירופה. בפסגת הנגב דנו באפשרות לחבר את צינור הגז הטורקי לאירופה, ועלתה גם האפשרות להנחת תשתיות נוספות של צינורות גז מהמפרץ לכיוון ישראל ומצרים ומכאן למדינות נוספות באזור.
מדובר בהרחבה של מתווה שכבר מקודם בימים אלה ושנולד במטרה לסייע במשבר האנרגיה בלבנון. המתווה המקורי ביקש להעביר גז ממצרים דרך צינור ירדני לסוריה ולבנון.
עוד נושאים אזרחיים שעלו בפסגת שרי החוץ בשדה בוקר הם בתחום החקלאות והמים. בין השאר דובר על פיתוח שטחי חקלאות במרוקו ובמצרים במימון של המפרציות ותוך שימוש בטכנולוגיות ישראליות. איחוד האמירויות מחזיקה במרוקו שטחי חקלאות גדולים, וחברות ישראליות כבר מעורבות בפיתוחם ובגידולים השונים.
תחום המים והשימוש בהם עלה גם הוא. בחריין, למשל, סובלת ממצוקת מים שמתבטאת באיכות מים ירודה בברזים. בשיחות דובר על העברה של טכנולוגיות שימוש במים הן עבור חקלאות והן בטיהור ובהתפלה של מים לשימוש כללי ולשתייה.
כמעט כל הרעיונות הללו עלו גם בעבר וחלקם כבר מומשו במידה מסוימת, מפגש שרי החוץ וכינון הפורום המשותף כקבוע אמורים לשמור על מסגרת שמטרתה לקדם את הרעיונות ולפקח על התהליכים, כדי שאלה לא יישארו על הנייר.
בתום פסגת הנגב סוכם על הקמתן של שש קבוצות עבודה משותפות של המדינות בנושאי ביטחון ומאבק בטרור, חינוך, בריאות, אנרגיה, תיירות, מזון ומים. הפסגה הוגדרה כפורום קבוע, שיתקיים פעם או פעמיים בשנה - והכוונה היא שבכל פעם הכינוס יתארח במקום אחר, מדברי. במהלך השיחות בין ששת שרי החוץ, כל חמשת השרים הביעו בפני שר החוץ האמריקאי בלינקן את התנגדותם להסרת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור של ארצות-הברית. בישראל סבורים כי עדיין לא התקבלה החלטה בנושא הזה - וכך גם בלינקן שאמר לבכירים הישראלים כי עדיין לא ידוע אם ייחתם הסכם גרעין - ומתי.