ח''כ מנסור עבאס, יו''ר מפלגת רע''מ / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12
שנים על גבי שנים הסתייגה ההנהגה הפוליטית הערבית בישראל מהשאלה שהפכה עם הזמן לספורט לאומי באולפני הטלוויזיה: "האם אתם מגנים?". בחלק מהמקרים סירבו נציגי הציבור הערבי השונים להשיב מלכתחילה כמחאה על הצבתם כחשודים מיידים לאחר כל אירוע בטחוני, ככאלה שצריכים להצהיר נאמנות למדינה. בחלק מהמקרים התחמקו מתשובה מחשש שתשובתם המורכבת לא תובן כהלכה.
● אפשר למגר את הפשיעה בחברה הערבית: צריך להתמקד בכיס של ארגוני הפשיעה | יובל דיסקין, דעה
לא כך היה השבוע. לא רק שההנהגה הערבית גינתה את הפיגועים בבאר שבע, חדרה ובני ברק, אלא גם הוציאה הודעות לתקשורת באופן יזום ופקדה את האולפנים ברדיו ובטלוויזיה. הודעות הגינוי היו מגוונות. ברע"ם בחרו להציג עמדה ברורה: "כולנו ביחד ניצבים מול גל טרור רצחני, כולנו ללא הבדל. רחובות הערים בישראל גדושים באזרחים ערבים ויהודים, ומי שיוצא במסע הרג נבזה לא מבחין ולא מבדיל בין דם לדם", לשון ההודעה. יו״ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, הוציא הודעה קצת שונה: ״חמישה אזרחים נהרגו היום, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. הם מתווספים ל-51 פלסטינים שנהרגו מאז תחילת השנה, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. הלב נקרע אל מול השכול והאובדן של כלל המשפחות״. חשוב להדגיש שהודעתו של עודה התפרסמה בשמו ואינה הודעת הרשימה המשותפת שדומה יותר לשאר הודעות חבריו, שבחרו לגנות את הפיגועים ולהביע תנחומים למשפחות הנרצחים, מבלי להתייחס לשכול או אובדן אחר.
ועדיין, כל הקשת הפוליטית בחברה הערבית מגנה ומוקיעה את הפיגועים באשר הם, ואי אפשר שלא להתרשם מהשינוי שנרשם בעניין הזה. או שאולי אפשר. כי נדמה שבחברה היהודית מפספסים את ההתפתחות, או שאינם מסתפקים בה. השבוע למשל נשאלו חברי הכנסת הערבים שגינו את הפיגועים על האחריות שלהם לאירועים כאלה. איזו אחריות יש לחבר כנסת על פיגוע? מה מצופה מחבר כנסת לעשות בתגובה לגל פיגועים כזה? זה לא שחברי הכנסת הסתפקו בהודעה לתקשורת בעברית רק כדי לצאת מידי חובה, הרי הם גינו, הוקיעו והתנערו בעברית ובערבית. חלקם הלכו לבקר את משפחות הנרצחים ולהביע צער ותנחומים. מה עוד נדרש מחבר כנסת לעשות? נשגב מבינתי.
פער גדול בין התפיסה למציאות
לא רק חברי הכנסת נתפסים כחשודים מידיים. קשה מאד להתנתק מהתחושה שרודפת כל ערבי בישראל בשבועיים האחרונים. הציפייה בכל שיחה עם יהודי היא קודם כל לגנות, להזדעזע, להביע צער ורק אז להתחיל שיחה שגרתית. בשיחה עם אחד מעמיתיי בתקשורת השבוע הוא הסביר לי מהיכן מגיעה הציפייה הזאת: ״אחוזי התמיכה בקרבכם הערבים בטרור נגדנו היא יותר גדולה מאשר שלנו נגדכם״. זו תחושה רווחת בקרב הציבור היהודי, אלא שהנתונים אומרים אחרת.
מרכז ״אקורד״ המתמחה בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית ערך סקר בקרב מדגם מייצג של האזרחים ערבים השבוע וגילה ממצאים מעניינים. לפי הסקר, 98% מהאזרחים הערבים בישראל מתנגדים לפעולות אלימות כלפי יהודים. רוב מובהק, מוחץ, שלא תומך בכל אלימות שהיא נגד האזרחים היהודים במדינה. זה לא רק הסקר, זאת באמת התחושה בשטח בחברה הערבית. הסקר לא הסתפק בעמדות של הציבור הערבי, אלא גם בדק את הפער בין התחושות בחברה הערבית לבין מה שמורגש בדעת הקהל היהודית ומצא שרק 56% מהיהודים חושבים שרוב הציבור הערבי מתנגד לאלימות כלפי יהודים. פער של 42% בין המציאות בחברה הערבית, לאיך שאותה מציאות מצטיירת בקרב הציבור היהודי.
נתון נוסף שעולה באותו סקר מדגים כי 93% מהאזרחים הערבים חושבים שהמפגעים אינם מייצגים את החברה הערבית. הנתון הזה בעיקר מפריך את הטענה שנשמעת בקרב חוגים מסוימים בחברה היהודית שמאשימים את החברה הערבית באלימות מסיבות תרבותיות. וגם כאן הפער הוא ברור - 44% מהיהודים חושבים שהמפגעים מייצגים את החברה הערבית.
המנוע המרכזי לעיצוב דעת הקהל
ולמרות הנתונים החד משמעיים מהסקר, שעולים בקנה אחד עם המציאות בשטח, סביר להניח שדעתו של הציבור היהודי לא תשתנה מסיבה אחת פשוטה: הכול כאן פוליטי. אותם גורמים שמאשימים היום את האזרחים הערבים ונציגיהם בכנסת בתמיכה בטרור, הם הם המנוע המרכזי לעיצוב דעת הקהל בישראל, ובראשם ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, שלא מפספס הזדמנות לתקוף את רע"ם ולהאשים את חבריה בתמיכה בטרור. לנתניהו אין כמובן שום איבה אישית או אמיתית לרע"ם או לעומד בראשה מנסור עבאס, אותו עבאס שהוזמן בעבר למעונו של נתניהו ארבע פעמים והוצע לו לתמוך בהקמת ממשלת ״הימין על מלא״ גם אם מבחוץ. המטרה של נתניהו והליכוד הוא לתקוף את ממשלת בנט באמצעות עבאס. הרי מה יותר קל ומקובל מאשר להאשים ערבים בתמיכה בטרור?