עמי איילון: "כל זמן שהפלסטינים לא רואים עתיד טוב יותר כעם, נמשיך לראות אלימות וטרור לסוגיו" / צילום: צילום מסך
רצף הפיגועים שחווינו בשבוע האחרון, ערב חודש הרמדאן, מעלה שאלות רבות על החברה הערבית והקיצוניים שבה. שוחחנו עם ארבעה מומחי ביטחון בניסיון להבין מה משפיע על המפגעים וכיצד אפשר למנוע את הפיגוע הבא.
עמי איילון: "תוכנית החומש היא קישקוש, רק מו"מ מדיני וגיוס ראשי הרשויות הערביות ישנו את האווירה"
"אנו מתייחסים לסיבות קצרות טווח כמו הרמדאן, אבל שוכחים מהאירועים הגדולים - השינויים האסטרטגיים במזרח התיכון". כך אומר עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר וכיום יו"ר המרכז ללימודי ביטחון ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. "האביב הערבי, למשל, פגע קשה בשליטים הערבים והעלה את כוחו של הרחוב. המנהיגים ערים לזה מאוד. השליטים שם נותנים יותר קשב לרחוב - המלך עבדאללה לא שלח את נציגו לנגב כי הוא מבין שהציבור לא יאהב את זה.
"בנוסף, אל אקצא, שהיה בעבר סמל דתי הפך לסמל לאומי - הלאומיות התחברה לדת. חלק מאלה שמוכנים למות עבור אל אקצא בחיים לא היו במסגד, הם מגיעים מסיבות לאומיות. לכן, כדי להבין את המציאות חייבים לשלב בין תהליכים ארוכי טווח לאירועים השוטפים".
כמו כן, איילון מתייחס לתסכול המתמשך של הפלסטינים כעם הנאבק על זהותו הלאומית. "הנרטיב שלהם הוא שפלסטין הגדולה, מהירדן עד הים, הייתה שלהם, והתנועה הציונית שללה זאת. אוסלו היה ויתור ענק מבחינתם, והציפיה הייתה לקבל מדינה על כל יו"ש והרצועה. אבל בפועל הם רואים יותר ויותר חיילים והתנחלויות, והתסכול נבנה". למרות זאת, הוא טוען שהסיכוי שהציבור פלסטיני יצא בהמוניו לאינתיפאדה נמוך מבעבר.
"הנוכחות של עבאס בממשלה לא עוזרת"
איילון מציין שאנחנו בבעיה מכיוון שממשלת ישראל הנוכחית הייתה הראשונה מאז 1967 שהודיעה רשמית כי לא תנהל מו"מ מדיני עם הפלסטינים. "איזו תקווה נותרה לשנים הקרובות? אפילו אם הכלכלה המשתפרת מצליחה להרגיע ולא להוציא אנשים לרחובות - כל זמן שהם לא רואים עתיד טוב יותר כעם, נמשיך לראות אלימות וטרור לסוגיו. לכן, יש להניע תהליך מדיני.
"אבו מאזן הוא כנראה המנהיג האחרון שמסוגל להגיד לעם הפלסטיני שאלימות תביא ליותר ייאוש. מי שיבוא אחריו, לא יוכל להמשיך את זה כי העם הפלסטיני ברובו מאמין שאלימות תביא לסיום הכיבוש".
לגבי ערביי ישראל הוא אומר כי תחושת ההדרה שלהם גוברת לאורך השנים. "הנוכחות של עבאס בממשלה לא באמת עוזרת כי תומכיו הם שיעור שולי מכלל החברה הערבית. הגישה של עבאס חכמה אבל הוא לא זוכה לתמיכת רוב הציבור הערבי".
"הקצנה בחברה הישראלית, להבה הוא ארגון טרור"
לדבריו, חוק הלאום העמיק את תחושת ההדרה. "חוק הלאום יצר שבר, וכך גם חוסר השוויון היומיומי של ערביי ישראל. בשב"כ יש מדדים להערכת הנטיות של הציבור והתחושה כעת היא שמדד הפלסטיניזציה בקרב רבים בחברה הערבית הישראלית גובר והולך. ההדגמה לכך הייתה במאי 2021 ב"שומר החומות" - הקשר הדתי לאומי ותחושת התסכול ואובדן התקווה התפרצו באופן אקטיבי, הן בירי הרקטות המסיבי של חמאס על ירושלים ומרכזי הערים, והן בקרב הערבים הישראלים והמהומות שפרצו. זה חיזק מאוד את מעמדו של חמאס והוריד את מעמד אבו מאזן".
איילון מזהיר כי ההקצנה בחברה הישראלית תורמת גם היא. "על רקע תחושת הפחד ואובדן הביטחון, יש גם כן הקצנה בגישות של הישראלים. ארגון להבה, למשל, הוא ארגון טרור לכל דבר ועניין - הוא מוכן לפגוע ברכוש ונפש כדי להשיג את מטרותיו האידאולוגיות ויש לו זרוע רבנית אידאולוגית ונציגים בכנסת. זה מביא לתסכול והשפלה נוספת בחברה הערבית ומגדיל את האנרגיות הלאומיות".
לדברי איילון, השיפור הכלכלי עבור הפלסטינים, ובעיקר העבודה בישראל המפרנסת מאות אלפי משפחות, הם גורם חשוב המעכב מהומות ופיגועים. "מה שעצר את אינתיפאדת הסכינים בעשור הקודם היה סיוע לכלכלה הפלסטינית. התקווה הכלכלית שניתנת למאות אלפים מונעת יציאה לרחובות וכתוצאה מכך הפיגועים הם יחידניים או לכל היותר של חוליות".
"כסף יכול להביא פתרון רק לטווח הקצר"
לאיילון יש גם אמירה מעניינת על תוכנית החומש לחברה הערבית. "התוכנית הזו היא קישקוש. למדינה אין יכולת לנהל פרוייקטים מסוג זה והיא לא יודעת באמת לדאוג שהכסף יגיע לאן שנדרש בחינוך, בתעסוקה, בתשתיות וכו’. אם מנסור עבאס מעורב, זה יוביל את הכסף לחינוך איסלמי פונדמנטיסטי ברוח התנועה האיסלמית, ולכן אפילו אם זה יביא קצת שקט בטווח הקצר, הכסף הזה לא יוביל לפתרון אמיתי.
"ערביי ישראל לא יפסיקו את מאבקם לשוויון. לצורך העניין, התמונה של ראש הממשלה בנט מגיע לפאתי רהט משקיף על העיר במשקפת, זה עלבון צורב שמרחיק את השוויון ומראה כאילו הערבים הם אויב".
מה אפשר לעשות? איילון טוען שהתגובה הצבאית חייבת להיות ממוקדת רק בקיני הטרור. "כל חף מפשע שנפגע הופך את סביבתו לקיצונית. בשב"כ יודעים איך לתקוף באופן ממוקד. את פיגועי אווירה ניתן וצריך לשנות על ידי שינוי אווירה - זה תהליך ארוך אבל צריך להתחיל באיסוף כל ראשי הרשויות הערבים והיהודים הרלוונטיים ולגייס אותם לשינוי הזה, בקול אחיד נגד הרדיקלים. יש להבהיר כי המשך פיגועים רצחניים יבעירו את השטח. בנוסף, יש לגייס אנשי דת משני הצדדים להידברות והטפה נגד האלימות. זה צריך להיעשות במשותף על ידי כל ההנהגה".
מאיר בן שבת: "הפיגועים לא נובעים מתסכול כלכלי. יש להרוס בתי מחבלים"
מאיר בן שבת, שכיהן כיועץ לביטחון לאומי וכראש המטה לביטחון לאומי בין השנים 2017-2021 ומשמש כיום כעמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אומר כי בפיגועים האחרונים יש להתייחס לשני מישורים. הראשון - גורמי הרקע ובעיות היסוד והשני - הגורמים המאיצים, הטריגרים.
"על גורמי הרקע ניתן למנות את הסכסוך הלאומי שקיים כל הזמן, את השפעת הגורמים הדתיים הקיצוניים, את זמינות הנשק הרב בחברה הערבית ואת הדימוי שנוצר לישראל: מסוכסכת, נבוכה, מתרחקת מעימותים ומתקשה להתמודד עם הפיגועים.
"באשר למאיצים העכשוויים - מה שמזין את האווירה הוא המומנטום של פיגועים מוצלחים, חודש הרמדאן שבפתח, האדרת מחבלים, הסתה ועידוד בלתי פוסקים מכיוון עזה, מפקדות הטרור בחו"ל, גרורותיה של איראן, ותחושת השותפות מערבי ישראל ומהפלסטינים במאבק נגד ישראל".
"פוטנציאל הרסני למערכת היחסים העדינה בחברה"
בן שבת לא מקבל את הקישור הכמעט-אוטומטי בין הבעיות החברתיות-כלכליות לבין היציאה לפיגועים. "לא ראיתי לכך תימוכין במקרים בהם עסקתי בעברי. הכרתי מקרוב את סיפורי המחבלים והם לא באו מרקע סוציאלי קשה. חלקם אף הגיעו מבתים מבוססים, רכשו השכלה והתחנכו במוסדות ישראלים. אנו נוטים להקל על עצמנו בכך שאנו מתעלמים מקיומו של המניע האידאולוגי-הדתי. הוא קיים וזה מחייב התייחסות תפיסתית".
מה אפשר לעשות? בן שבת טוען שכאשר פיגוע מתבצע על ידי אזרח ישראלי, המדינה חייבת לנקוט גישה מחמירה במיוחד ובלתי מתפשרת. "מדובר באדם שחב חובת נאמנות למדינה, מקבל את מלוא הזכויות, חי בקרבנו ומשתמש לרעה באמון כלפיו ובנגישותו אלינו. פיגוע שמתבצע על ידי ערבי ישראלי הוא בעל פוטנציאל הרסני למערכת היחסים העדינה שקיימת בתוך החברה הישראלית".
לכן, לשיטתו, המדינה נדרשת לנקוט צעדים לא שגרתיים, וביניהם - הריסת בתי מחבלים ערבים ישראלים. "אין אמצעים רבים שיש בכוחם להרתיע את מי שמוכנים למות כדי להרוג. הריסת בתים היא אחד מהאמצעים האפקטיביים וצריך להשתמש בו ובאופן מיידי. צעד נוסף למטרה זו, שגם אותו יש לממש הוא ביטול אזרחותם של המחבלים וחילוט כל נכסיהם".
בן שבת מציין מסביר שכאשר מזהים מפגע פוטנציאלי נידרשת עירנות מודיענית ותגובה מהירה ונחושה. "אין מנוס בעת הזו משימוש באמצעים מנהליים, כולל צוי מעצר, בכל מקום שבו קיים חשש מפני עשיית מעשה".
"להאיץ את תוכנית הפעולה בסוגיית הנשק"
בכל הקשור לשהיית פלסטינים בישראל, בן שבת טוען כי ניסיון העבר מלמד כי פלסטינים שנמצאים במוקדי החיכוך בישראל תורמים להלהטת הרוחות ולהעצמת האלימות במצבים של חיכוך: "יש לצמצם למינימום נוכחות של פלסטינים בתקופה זו. נכון לקיים מאמץ מיוחד של צה"ל לסגירת הפרצות במרחבי התפר והמשטרה צריכה לתגבר אכיפה כנגד מעסיקים ומלינים של שב"חים. זה חייב להיות עניין שבשיגרה ולא מאמץ רגעי וזמני".
בן שבת מתייחס גם לסוגיית הנשק הלא-מורשה. "חיוני להאיץ את תכנית הפעולה הלאומית לטיפול בתופעה זו. לרבות הגדרה ברורה של יעדים כמותיים ולוחות-זמנים ודיווח מפורט לציבור על קצב ההתקדמות".
בן שבת מוסיף שעל מערכת הביטחון מוטל אתגר לא פשוט. "היא צריכה מחד להביא לבלימה מיידית של הפיגועים, אך מאידך להימנע מהרחבת זירת ההתגוששות".
יוסי קופרוואסר: "לשקול לא להכניס עוד ועוד פלסטינים במהלך חודש הרמדאן"
תא"ל במיל’ יוסי קופרוואסר, היה בעברו ראש חטיבת מחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, וכיום הוא עומד בראש פרוייקט במכון הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. קופרוואסר תולה את הרקע לפיגועים במצב המדיני ובסיבות לאומיות, הרבה פחות מנושאים אחרים."ההתקדמות המדינית עם מדינות ערב בעקבות הסכמי אברהם מעלה את תחושה שהפלסטינים נדחקים לשולי הבמה ועניינם יורד מהשולחן", הוא מסביר.
אל זה מצטרפים, לדבריו, ההתלהמות המאפיינת את ערב הרמדאן, והמסר המתחזק סביב יום האדמה שמעלה דרישה למאבק נגד ישראל. "זה גורם לאחדים בחברה הערבית להחליט שבאה השעה. ברגע שהראשון ביצע את הפיגוע והצליח, זה דירבן את האחרים".
"הרשתות החברתיות הפלסטיניות משבחות"
קופרוואסר מציין שתפקיד הרשתות החברתיות חשוב במיוחד. "הסנטימנט ברשתות החברתיות הפלסטיניות מהלל ומשבח. יש לא מעט שכותבים שיעשו פיגוע כשיווצרו התנאים המתאימים". עם זאת הוא מבהיר שהרקע והבסיס זה המאבק הלאומי בין יהודים לערבים: "כל מה שקורה ברשתות החברתיות לא היה קורה בלי הכנה מתמשכת של תשתית תודעתית והטמעה של הנרטיב הפלסטיני הלאומני הבסיסי".
הוא מתייחס גם לערביי ישראל. "בשומר החומות, חמאס וג’יאהד שינו גישה וקראו לערבים שבישראל להצטרף למאבק. יש מי שמקבל את הקריאה - בעיקר האיסלמיסטים הקיצוניים הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, תומכי דאע"ש ובני הכפר הלאומנים".
האם מדיניות כלכלה טובה יכולה להביא לשקט?
"אני לא חושב שיש קשר הדוק בין כלכלה לשקט. צריך לדאוג לאיכות החיים שלהם, ככל שזה מתאפשר, אבל לא "תמורת שקט". כל פלסטיני נע בין נרטיב המאבק לבין שאיפתו לחיים טובים קיום ומשפחה. השאלה איפה הדגש שלהם קיים, ויש מתח מובנה בהן".
קופרוואסר טוען שכעת צריך להמשיך ולהילחם באיום הבטחוני. "אם יש התלהמות של הציבור הפלסטיני אולי לא צריך להכניס לכאן עוד ועוד פלסטינים (הכוונה לתוספת המתוכננת להיתרי הכניסה לפועלים וכניסה להר הבית ברמדאן, ד"ז). יהיה קשה מאוד לאתר את המפגע הבא, בקרב ההמונים שייכנסו".
"לפעול ביד קשה נגד המטיפים לטרור"
"יש לפעול ביד קשה נגד אלה שמטיפים לטרור, ולא מוכנים להכיר בכלל במדינת ישראל, שם צריכה להיות יד קשה. במסגרת זו יש לאסוף נשק. גם הכיסוי המודיעיני אינו מספק כעת. מי שעוסק בפיגועים צריך לאבד את ההגנות שניתנות לו כאזרח, כמו מעצר מנהלי, יכולות מעקב חודרות ועוד. צריך לטפל בחשודים בפיגועים כמחבלים ולא כאזרחים ישראלים".
קופרוואסר שמע את הודעות הגינוי של מנסור עבאס ואיימן עודה ולא התרשם: "היה צורך בגינוי מובהק יותר. עבאס ציין שנפגעו גם ערבים, עודה הלך לכיוון הפלסטיני".
מה דעתך על תוכניות החומש?
"ההשקעה בחברה הערבית חשובה אבל אין קשר בין מה שמוגדר עוני, קיפוח ותחושות מעמדיות לטרור. הפעילות שלהם היא לאומנית ולא כלכלית חברתית. בלי קשר, בוודאי שצריך לצמצם את הקיפוח. אך גם אם המצב הכלכלי חברתי ישתפר, ההשלכה של זה על העניין הלאומני מעטה. הביטוי לכך הוא במחבלים מאום אל-פחם שבאו ממשפחות מבוססות".
מנואל טרכטנברג: "אנחנו עדיין לא בגל טרור. מדובר באירועים בודדים שאין קשר ביניהם"
פרופסור מנואל טרכטנברג, ח"כ לשעבר וכיום ראש המכון למחקרי בטחון לאומי, אומר כי צריך להיזהר מאוד בשימוש במונח גל טרור. "היו לנו בעבר גלים חריפים וכעת, בינתיים, אנחנו לא שם. מה שחווינו בחודש האחרון אלו אירועים בודדים שאין קשר ברור ביניהם. גם הגורמים הבטחוניים המטפלים בכך מנתחים זאת כך.
"אין קו ישיר ממשי שמחבר בין המחבל מחורה לבין אלה מאום אל-פחם. המקרה השלישי שונה עוד יותר כי הוא פלסטיני מג’נין, מחבל בודד שלא ברור אם יש מאחוריו התארגנות ממשית. לכן, כל הדיבורים על מהדורה שניה של מבצע חומת מגן, אלה דיבורי סרק שלא תורמים לעניין. המצב בערים המעורבות עדיין לא השתנה מהותית".
"הממשלה צריכה להשקיע יותר משאבים"
טרכטנברג מציין כי האירוע הרצחני בחדרה עורר גינוי חריף במיוחד של רוב הפוליטיקאים הערבים, ובראשם ח"כ מנסור עבאס, גם בעברית וגם בערבית. "רוב עצום של ערביי ישראל מגנים ולא מזדהים עם האירועים האלה, וחשוב מאוד לציין את זה. זה משקף את מגמת ההשתלבות, זו שמתבטאת בין השאר בכניסת רע"מ לממשלה". הפיגוע, לדבריו עשוי להיות ריאקציה למגמת ההשתלבות.
"הקיצוניים מנסים לפגוע ולמנוע את הליך זה. ככל שהתוצאות של ההשתלבות נראות על פני השטח, כך עשויה להיות הקצנה בריאקציה של המיעוט הקטן והרדיקלי".
מה אפשר לעשות? טרכטנברג מצביע על בעיית הנשק החמורה שקיימת בחברה הערבית. "שנים לא נעשה דבר וחצי דבר בנושא. הנשק זמין, ופשיעה פלילית זולגת בהכרח לפשיעה לאומנית. ה-M16 שמשמש לעימות בין ארגוני פשע ישמש בהמשך גם לפיגועים.
"הממשלה אמנם מטמיעה תהליך רציני להילחם בסוגיית הנשק, אבל היא צריכה הרבה יותר משאבים ממה שניתן כרגע. הפיגוע שהיה בחדרה צריך להיות קריאת השכמה עבור המדינה. יש להביא לעיבוי מהותי בשורות המשטרה - גם בכוח אדם, גם באמצעים טכנולוגיים וגם בכל הדברים שנדרשים. לכולם כבר ברור שאי אפשר לדחות את זה עוד".
"יש להביא להוקעת המיעוט בחברה הערבית"
טרכטנברג מתייחס גם להיבט הכלכלי-חברתי. "קיצונים ופנאטים ישארו גם אם יהיה שגשוג ממשי של החברה הערבית, המיעוט הזה לא יקבל את מדינת ישראל כנראה לעולם".
עם זאת, הוא מצביע על תוכנית החומש ככזו שבכל זאת יכולה לעשות את ההבדל. "יש הבדל עצום בין מיעוט מוקע ומבודד בחברה הערבית לבין אלו היותר מקובלים. מה שיכול לעשות את ההבדל הוא הצלחת תכנית חומש - להתנעת הכלכלה, לשיפור מערכת החינוך, ולטיפול שורש בנוער ובצעירים חסרי המעש.
לסיום, טרכטנברג מציין שהטרור תמיד ישאר אבל עדיין יש מה לעשות. "אין להשלות את עצמנו שהמיעוט הקיצוני הזה ייעלם אבל אנחנו בהחלט יכולים להביא להוקעתו ובידודו בחברה הערבית".