משטרת ישראל בזירת פיגוע / צילום: Shutterstock
הכותב הוא הבעלים של משרד עו"ד מנע ושות', לשעבר ח"כ וסמנכ"ל הביטוח הלאומי
כבר בשנת 1986, הרבה לפני שרעיון "המדינה האיסלאמית" (בשמו פעלו כביכול המחבלים שביצעו את הפיגוע המחריד בחדרה אשר בו נרצחו 2 שוטרי מג"ב) בכלל נולד - רעדה המדינה בעקבות תחקיר עיתונאי שחשף כי המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת "הבטחת הכנסה" לעשרות משפחות של מחבלים ישראלים. 36 שנים חלפו, והמצב הבלתי נתפש הזה עדיין מלווה אותנו.
אומנם, ברבות השנים הצליחה הכנסת להעביר, לעתים בעור שיניה וחרף התערבות בוטה של בג"ץ שהתערב בעבודתה של הכנסת, מספר תיקוני חקיקה לחוק הביטוח הלאומי. בין היתר, תיקנה הכנסת את המצב החוקי הבלתי נתפס מכוחו זכו משפחות של מחבלים ישראלים לקצבת שארים, בזמן שהחוק היה עיוור לגמרי לכך. עדיין, המאבק לא הושלם. רק לפני כשנה פסל בג"ץ החלטה לשלול קצבאות ביטוח לאומי מהוריהם של בני נוער שביצעו עבירות ביטחוניות.
החוק עיוור לחלוטין
ואולם, בכל הנוגע לקצבות הבטחת או השלמת הכנסה, אותן קצבות שמשלם הביטוח הלאומי לתושבי ישראל שאין באפשרותם להבטיח לעצמם הכנסה מעבודה ואינם זכאים לתשלומים אחרים, נותר החוק עיוור לחלוטין. מדובר במצב הזוי במיוחד: כך למשל, אשתו וששת ילדיו של המחבל מבאר שבע יכולים למצוא עצמם בקלות יחסית זכאים לקבל הבטחת הכנסה, שכן אף אחד בביטוח לאומי לא מוסמך להתייחס לעובדה שאביהם היה מחבל. המצב נהיה אבסורדי במיוחד, שעה שמשפחות הנרצחים עשויים להימצא לא זכאים לקצבה כזו.
כמי ששימש בעבר בתפקיד סמנכ"ל ביטוח לאומי, אני מכיר את העוול ההיסטורי הזה מלפני ומלפנים. נכון, לכל אדם במדינת ישראל קיימת הזכות לקיום בכבוד. ואכן, יש פגם מסוים בהענשת משפחתו של אדם שבחלק מהמקרים כלל לא קשורה למעשה הלאומני המזוויע שבצע בן משפחתם.
חטא בפני האזרח
ובכל זאת, מדינה חפצת חיים אנחנו. הזכות לחיים ולשלמות הגוף גוברת כמעט על כל זכות אחרת. אני סבור כי במלחמה בטרור אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להותיר אבנים ללא הופכין. די בכך ששלילת הקצבה תוביל ולו מחבל פוטנציאלי אחד בלבד לסגת מכוונתו לרצוח יהודים כדי להצדיק את תיקון החוק. מדינה אשר לא יודעת להילחם מלחמת חורמה בטרור שמאיים על אזרחיה התמימים, לא כל שכן כאשר הוא מגיע מבית, היא מדינה שחוטאת בפני אזרחיה אשר סומכים עליה כי תשמור על הבטחון האישי שלהם.
שני הפיגועים שחווינו לאחרונה, הן בבאר שבע והן בחדרה, מאותתים לנו כי טרור נגד אזרחים יהודים יכול להגיע מהרבה כיוונים, ולא רק מגבולות יהודה, שומרון, עזה או מזרח ירושלים. מדובר בשינוי תפיסה מהותי ביחס למה שאולי הורגלנו בעבר, והוא מצריך מאיתנו גם להתאים את הכלים עמם אנחנו נלחמים בטרור ויפה שעה אחת קודם.