להגן על עצמנו בכוחות עצמנו: האתגרים האסטרטגיים של ישראל לא מחכים לפוליטיקאים

אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד. אל"מ (מיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות

40 יום מפלישת רוסיה לאוקראינה, טרם ברור כיצד תסתיים המלחמה ומה יהיו תוצאותיה. ועדיין, נדמה שכבר ניתן לגזור ממנה משמעויות ראשוניות לביטחונה הלאומי של ישראל.

מול האתגר האיראני, הנושא הקריטי והדחוף ביותר לביטחוננו, ניתן להצביע על התובנות הבאות:

א. מתחזק הטיעון העקרוני נגד סכנת הגרעין האיראני. המלחמה באוקראינה ממחישה לעולם, באופן חד, את מגבלות ההרתעה מול מהלכי כוח קיצוניים של מדינה טוטליטרית שברשותה נשק גרעיני, ובראשה עומד רודן הדורס נורמות בינלאומיות בחסות מטריה גרעינית.

ב. להגן על עצמנו בכוחות עצמנו: המשבר שב והוכיח כי המערב נרתע מהפעלת כוח, גם מול תוקפן המפר התחייבויות בינלאומיות (במזכר בודפשט מ-1994 התחייבו המעצמות, כולל רוסיה, לשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה בתמורה להתפרקותה ממאגריה הגרעיניים). מציאות זאת, תעמיק את ההבנה בישראל כי היא חייבת לסמוך רק על עצמה מבחינה צבאית.

ג. תפוצת נשק גרעיני במזרח התיכון: המוטיבציה להצטייד ביכולות גרעין צפויה להיות גבוהה יותר בטווח הבינוני-ארוך. האיראנים ושחקנים נוספים, דוגמת סעודיה, תורכיה ומצרים מתבוננים במשבר וכנראה מסיקים שהוויתור של אוקראינה על יכולותיה הגרעיניות הוא מקרה נוסף (לאחר לוב של קדאפי ועיראק של סדאם) בו התפרקות מנשק גרעיני מסתיימת בכיבוש ובאיום קיומי.

ויתורים נוספים לאיראן

ד. הסכם הגרעין: על רקע משבר האנרגיה, מתחזקים עניינן של ארה"ב ואירופה בחזרה להסכם הגרעין ונכונותן לוויתורים נוספים לטהראן בווינה. חזרה הדרגתית של הנפט האיראני לשווקים הבינלאומיים (תוספת פוטנציאלית של כשני מיליון חביות ליום) צפויה לתרום לבלימת מחירים, ולכן חיונית לאירופה המתמודדת עם מחסור חמור בגז ולממשל ביידן לקראת בחירות האמצע.

ה. יישמר חופש הפעולה בסוריה: המערכה שבין המלחמות (המב"מ) נגד התבססותה הצבאית של איראן בסוריה (ובזירות נוספות באזור) לא צפויה להיפגע, אפילו אם ישראל תיישר קו עם המערב וארה"ב נגד רוסיה. לצבא הרוסי אין עניין בחזית שניה במזרח התיכון ומוסקבה לא רוצה איראן חזקה מדי בסוריה בצל התחרות בין השתיים על משאבים והשפעה בדמשק.

צמצום נוכחות המעצמות במזרח התיכון והתחזקות מדינות הנפט. בנוסף לתחרות הבינמעצמתית מול סין ארה"ב בחודשים האחרונים בקשב מירבי לאירופה ולרוסיה. צמצום נוסף במעורבות ובקשב של וושינגטון למזרח התיכון עלולים להקרין לשלילה על יציבותו ובעקיפין על ההרתעה של ישראל במרחב.

מצד שני, התנתקות ארה"ב הופכת את ישראל לניכסית יותר, עבור ארה"ב עצמה ולמדינות הערביות הנצבות מול צילה המתארך של איראן. מדינות המפרץ העשירות - המתחזקות על רקע משבר האנרגיה העולמי ומחירי הנפט הגבוהים - צפויות לחפש נקודות אחיזה ביטחוניות ובריתות חדשות באזור. בתנאים אלה, נפתח לישראל מרחב הזדמנויות לחזק את הסכמי אברהם ברמה הטכנולוגית, הכלכלית והביטחונית, להרחיב את מעגל הנורמליזציה; ולקדם שיתופי פעולה וגיוס מימון לדור הבא של מערכות ההגנה האווירית, הסייבר ועוד.

שחיקת המעמד הרוסי

בכל מקרה, למדינות המפרץ אין באמת תחליף למשענת האמריקאית במישור הביטחוני, בדגש על הגנת תשתיות האנרגיה והבטחת חופש השייט במפרץ. זאת, במיוחד כשמעמדה של רוסיה באזור צפוי להישחק, ובעקבות כישלונותיה הצבאיים באוקראינה, תתכן פגיעה במכירת מערכות נשק רוסיות למזרח התיכון.

החלטת אירופה להיגמל מהגז הרוסי, מייצרת הזדמנות לישראל לייצא גז, גם אם בכמות מוגבלת יחסית, ולמצב עצמה כ-HUB לשינוע גז לאירופה. זאת, באמצעות הנזלה דרך מצרים אחרי שפרוייקט ה-EASTMED ירד מהפרק, או הקמת מתקן הנזלה בישראל, שיש הגורסים כי זהו המהלך הנכון.

בניגוד למדינות הנפט העשירות, יתר מדינות ערב עלולות להיקלע לחוסר יציבות, על רקע הזינוק במחירי החיטה, והיעדר עתודות. מצרים, למשל, מייבאת 85% מצריכת החיטה שלה מאוקראינה ומרוסיה. מצרים, ירדן, לבנון ומדינות נוספות רגישות מאד למחיר התבואה ויזדקקו לעזרה ממדינות הנפט כדי להימנע מ"מהומות לחם". סעודיה כבר פתחה את הארנק והעניקה למצרים סיוע מידי בהיקף של 5 מיליארד דולר.

השינויים בכלכלה העולמית יורגשו גם כאן. כלכלנים צופים האטה בצמיחה הגלובלית, כולל בישראל, גם אם לא בהכרח מיתון חריף. מגמת עליה באינפלציה, כ-10% בארה"ב, 7.5% במרחב האירופי ו-3.5% בישראל, שצפויה להימשך לפחות במחצית הראשונה של השנה לצד האטה בצמיחה צפויים להזכיר לנו מושג שנעלם מחיינו ב-35 השנים האחרונות - סטגפלציה.

בנסיבות אלה ישראל תידרש, כמו יתר העולם, "לחשב מסלול מחדש" בכל הקשור לאיזונים בין צמיחה ושיקולים כלכליים, לבין הסתמכות עצמית וצמצום תלות בשרשראות אספקה, צבירת עתודות, שיקולי ביטחון וקליטת עלייה.

ישראל במבחן בין-גושי. לישראל אינטרס ברור בניצחון ארה"ב והמערב במלחמה באוקראינה. מהותה ודימויה כחלק מהמחנה הדמוקרטי קריטיים לזהותה, ליכולתה לגייס תמיכה בינלאומית בעמדותיה ובצדקתה, להתמודדות עם האיומים עליה ולמינוף הזדמנויות.

פוטנציאל לפגיעה

המלחמה באוקראינה יצרה פוטנציאל לפגיעה ב"יחסים המיוחדים" עם ארה"ב ובמעמדנו הבינלאומי. כשמדינות אירופה מוכנות ליטול סיכונים כבדים מול רוסיה וכשהקונגרס והעם האמריקאי מתאחדים נגד פשעי המלחמה של פוטין, התנהגות ישראל נבחנת בזכוכית מגדלת, בשעת מבחן עליון למערב ולערכיו. מדיניות ישראל מול המשבר מצטיירת במערב כתגובתית, הססנית ומאחרת, ורבים בארה"ב תופסים אותה כ"ישיבה על הגדר". על רקע זה עלול להתכרסם הבסיס הערכי עליו מושתתים יחסינו המיוחדים עם בת בריתנו הגדולה. ההקשר הרוסי מצטרף לציפיות מישראל להתייצב לצד ארה"ב מול סין, הנתפשת בוושינגטון כאיום מספר אחת על הביטחון הלאומי.

לישראל חשובים גם ה"יחסים המיוחדים" עם גרמניה, שיזמה מהלך חסר תקדים של התעצמות צבאית והקצתה תקציבי ענק נוספים לביטחון. בניין הכוח הצבאי במדינות נאט"ו בכלל, תחום שהזניחו במשך עשורים תוך העדפת השיקול הכלכלי על הביטחוני, טומן בחובו הזדמנות של ממש לישראל, לצה"ל ולתעשיות הביטחוניות. על רקע ההלם מהמלחמה באוקראינה, משרדי ההגנה, הצבאות וסוכנויות המודיעין באירופה כמהים לידע ולניסיון של צה"ל בתחום המתודולוגיה של בניין צבא מודרני, ולמערכות נשק והגנה מישראל. איום הטילים והאש של רוסיה, מהקרקע, הים והאוויר, יגביר את הביקוש להגנה מטילים, ועשוי לפתוח אפשרות לפיתוח הדור הבא שלהן במאמץ משותף אירופי-ישראלי.

אתגר ההסברה, "נשק" הסנקציות והזירה הפלסטינית. יכולתה של ישראל לשמר את מעמדה הבינלאומי כמדינה דמוקרטית, חיונית לגידור סיכונים כבדים במקרה של החרפת גל הטרור והדרדרות לעימות צבאי קרוב בזירה הפלסטינית. בעקבות זוועות המלחמה באוקראינה, הסובלנות בעולם להפעלת כוח בסביבה עירונית תרד דרמטית. חרף העובדה הברורה שישראל נתונה לירי טילים אחרי שנסוגה מעזה, בעוד שרוסיה פלשה לאוקראינה ללא פרובוקציה, בעימותים הבאים צפויה בזירה הבינלאומית הקבלה, שיהיה קשה להשתחרר ממנה, בין אוקראינה לעזה/לבנון ובין רוסיה לישראל.

במלחמה באוקראינה "נשק" הסנקציות עלה מדרגה ברמת הממשלות על רקע התלכדות מהירה במערב ובאירופה, וברמה הלא-מדינתית בדמות חרם וולונטרי של עשרות חברות ותאגידי ענק בעלי עוצמה כלכלית בקנה מידה של מדינות. בעימות הבא של ישראל - שחיוני להרחיקו מסיום המלחמה באוקראינה ככל האפשר - "נשק" הסנקציות עלול להיות מופנה נגדה. הסיכון החמור יותר גלום בחרם הוולונטרי, שלא ניתן לשלוט בו, והוא עלול להיות מכפיל כוח לארגוני הדה-לגיטימציה.

היבטי התודעה והמידע

מעבר לצורך הברור ללמוד את לקחי המלחמה, על מרכיביה הצבאיים המסורתיים (תמרון משוריין, עליונות אווירית והפעלת כוחות מיוחדים ומודיעין) ומאפייניה ה"חדשים" (סייבר, מלחמה ברשתות, מלחמת מידע) - לא פחות חשוב להבין את משמעויות היבטי התודעה והאינפורמציה ליכולתה של ישראל לבצע פעולות סיכול ומניעה ולתקוף אויבים המחופרים במרחבים אורבניים.

לסיכום, שינוי של ממש בהתנהלות ישראל, שיתקן את דימוי ה"ישיבה על הגדר", הוא חיוני, אם ברצונה להניע את העולם לחשוב מחדש על האיום הגלום בהתגרענות איראן, ולמצות את ההזדמנויות ביחסים עם אירופה, המשנה את עמדותיה בנושאי הגנה וביטחון. וזאת, תוך צמצום אתגרים חריפים לביטחוננו הלאומי בתחומי ההסברה, הסנקציות הבינלאומיות והיחסים המיוחדים עם ארה"ב.