סופרמרקט. חוקים לבדם לא יעצרו את יוקר המחיה בישראל / צילום: Shutterstock, 89stocker
הכותב הוא בעל משרד עורכי דין העוסק בתחום הקניין הרוחני והיבוא המקביל, ומחברו של הספר "סוגיות משפטיות בדיני יבוא מקביל"
בימים אלה דנה ועדת השרים בתיקון לחוק התחרות הכלכלית (הגבלים עסקיים) שאמור לסייע לממשלה להסיר חסמים בתחום היבוא, סוגיה שלדעת רבים משפיעה במידה ניכרת על יוקר המחיה בישראל. למרבה הצער, הפעם הממשלה מפספסת בגדול: במצב הדברים הנוכחי התיקון המוצע לא יוכל להשיג את מטרתו ולהגביר את התחרות.
ברשות התחרות ובממשלה מבקשים להשיג את התכלית החשובה כשלעצמה של הסרת חסמים ביבוא על-ידי שני סעיפים כלליים, שכל תכליתם היא למנוע מהיבואן המורשה (הרשמי) לצמצם או למנוע תחרות: האחד מבקש לאסור על יבואן לעשות מעשה שכתוצאה ממנו עלול להיפגע יבוא מקביל או אישי; והשני מבקש לאסור על יבואן לעשות מעשה שיוביל למניעה או הפחתה של התחרות עם יבואן מקביל או אישי, ואינו נחוץ לצורך מימוש עיקרו של יבוא הטובין על-ידו בתר יבואן ישיר.
עוד בתיקון, מוצע כי לממונה על התחרות תהיה סמכות להטיל עיצומים נגד יבואנים שמפרים את ההוראות האמורות בגובה של עד 8% ממחזור המכירות של החברה, ובלבד שסכום העיצום לא יעלה על 100 מיליון שקל.
נקודת הפתיחה לדיון סביב התיקונים המוצעים חייבת להיות הכרה במציאות העגומה כמו שהיא: יבואנים רשמיים משקיעים מאמצים רבים בכדי למנוע יבוא מקביל של מוצרים, בכל דרך אפשרית. בין שאר הפעולות שנוקטים היבואנים הרשמיים, ניתן למנות מעקב וניסיון לזהות את השוק הרלוונטי שממנו נרכשה הסחורה - על-מנת לנסות ולהגיע למקור אשר ממנו רכש היבואן המקביל את המוצרים - וכל זאת כדי לחסום את האפשרות הזו.
בנסיבות אלה, נראה על פניו כי עלינו לברך על החלטת הממשלה "להסיר כפפות" ולהילחם ביבואנים הרשמיים אשר פועלים בכל דרך אפשרית על-מנת למנוע יבוא מקביל, ולצורך כך להעניק לרשות התחרות "שיניים". לא עוד מתן הוראות ליבואנים, אלא אכיפה וקנסות.
אולם לצערי, גם אם נתעלם מהמצב הפוליטי המסובך ממילא, ונניח שהממשלה אכן תצליח להעביר את התיקון המדובר חרף הלחצים העצומים שמפעילים היבואנים הרשמיים רבי-העוצמה - הרי שכל עוד מדיניות והתנהלות בתי הדין לתחרות לא תשתנה, סביר להניח כי גם התיקון הזה לא יסייע לשפר את מעמדו של היבוא המקביל. בטווח המיידי אולי יהיה לתיקון אפקט מצנן, אך בטווח הבינוני והארוך הוא רק יוביל את היבואנים הרשמיים לפעול בדרכים מתוחכמות יותר.
על-מנת להבין את הבסיס לטענה זו, יש צורך לחזור לחודש ספטמבר 2019, אז נדון עניינה של חברת שסטוביץ, היבואנית הרשמית של מוצרים רבים וביניהם משחת השיניים קולגייט.
שסטוביץ, כמו מרבית היבואנים הרשמיים שנוהגים בפרקטיקה דומה, נהגה לאתר מוצרי קולגייט אשר יובאו ביבוא מקביל ונמכרו במחירים זולים יותר מהמחיר אותו היא מכרה, ולדווח לכך לקולגייט העולמית, על-מנת שזו תדאג לחסום את האפשרות להמשך היבוא המקביל.
ברשות התחרות סברו כי מדובר במעשה אסור ופוגע ביבוא המקביל, והתייחסו לכך בחומרה. בהתאם, בתחילת 2019 קבעה רשות התחרות כי נאסר על שסטוביץ לפעול מול קולגייט בנוגע ליבוא מקביל של משחות שיניים.
שסטוביץ לא ויתרה, וביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה עד קבלת החלטה סופית של בית הדין לתחרות. לטענת שסטוביץ, החלטה כזו תפגע בהתנהלות מסחרית לגיטימית ותסב לה נזקים. עוד טענה החברה כי הצרכן יכול להיפגע אם לא יאותרו משחות שיניים מזויפות באמצעות תהליך הדיווח.
בית הדין לתחרות, מי שאמור להגן על התחרות ועל הצרכנים, "המליץ" לרשות התחרות להסכים לפשרה במסגרתה תוכל שסטוביץ להעביר מידע, אך מוגבל יותר בהיקפו: "רק" את שם מוצר, מחירו, שם הקמעונאי אצלו נראה המוצר והערכה כללית לגבי היקף הסחורה המוצעת.
בפרקטיקה, זה הוביל לכך שבמקום ששסטוביץ תשלח נציג לרכוש מוצר ולאתרו, קולגייט תעשה זאת בעצמה. כך או אחרת, התוצאה עבור השוק זהה.
הנמשל ברור: לא די בחקיקת חוקים שמטרתם להגן ולסייע ליבוא המקביל, צריך גם שמי שאוכף אותם יירתם למהלך ויביא לאכיפה משמעותית של החוקים. ועד שזה לא יקרה, המצב לא ישתנה.