היכרות במקום פטרונות: נפרדים מהח"כ שהצליח לשמור על האנושיות

"...אני עצמי הצבעתי נגד תקציב המדינה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בזמן שהיינו בקואליציה שלו. כיסחו לי אז את הצורה, הדיחו אותי מוועדת כספים, ועד היום כולם חושבים שיצאתי פסיכי לגמרי כשנקטתי בצעד הזה. ולמה עשיתי את הצעד הזה? בגלל הכוונה לסגור את כפרי הנוער. ראיתי אז שכולם סוחטים את ברק אז ניגשתי אליו גם כן ואמרתי לו שאני רוצה 50 מיליון שקל מהתקציב לכפרי הנוער. הוא סירב, אז הצבעתי נגד התקציב". בראיון ב-2016 באתר וואלה הודה ח"כ לשעבר אילן גילאון ז"ל כי בשביל מטרות חברתיות-כלכליות הוא מוכן ללכת רחוק. כמה רחוק? גם כאשר ברק שאל אותו אם ההצבעה שלו הייתה מפילה את הממשלה, השיב לו גילאון בלי להניד עפעף "יש לך מזל שהיא לא נפלה ואל תתעסק איתי יותר".

גילאון שהלך היום (א') לעולמו בגיל 65 כיהן כחבר כנסת 15 שנה ורשם שורה של הישגים, למרות שאת רוב שנותיו בילה באופוזיציה. הוא קידם שכר מינימום למלצרים ללא תלות בטיפ, תיקן את חוק השוויון במטרה לחייב הנגשת מבנים לנכים, עתר לבג"ץ כדי לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם ונלחם מרה נגד תוכנית ויסקונסין שנועדה להצעיד את מרכזי שירות התעסוקה קדימה ונגנזה בשל התנגדות קואליציונית ואופוזיציונית כאחד ב-2007.

גילאון היה חבר כנסת חברתי. הוא דאג למטרות סוציאליות, ובדומה לרובין הוד רצה לקחת מהעשירים ולחלק לעניים וחזר על המנטרה הזו לא פעם. "אני חושב שצריך להטיל מסים כבדים יותר על מי שעשיר יותר כי לדעתי הבעיה הכי גדולה בחברה היא הגרידיות. לו הייתי כותב את לוחות הברית, הייתי הופך את 'אל תחמוד' לדיבר חשוב יותר מ'אל תגנוב'. אנשים שגונבים 'מטרנה' בסופרמרקט הם לא הבעיה, הבעיה הגדולה היא ה'אבו נפחות' האלה", אמר באותו ראיון לוואלה.

גילאון הצליח לשלב כוחות בין האופוזיציה לקואליציה

שיא הקריירה שלו היה בהתנעת חוק השוואת קצבת הנכות לשכר המינימום מספסלי האופוזיציה ובשיתוף פעולה נדיר של חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה גם יחד לטובת העברת החוק בקריאה טרומית. עד שממשלת נתניהו נאלצה לקדם את החוק באמצעות ח"כ דוד ביטן שפעל בנושא מול שר האוצר לשעבר משה כחלון והוא עבר בקריאה שנייה ושלישית. גילאון היה שונה בנוף הפריבילגי של חברי מרצ והעשייה שלו למען החלשים בחברה הישראלית הגיעה מהיכרות אישית ולא מפטרונות.

הוא עלה מרומניה בגיל צעיר והתיישב עם משפחתו באשדוד במעברה לצד עולים ממרוקו. הוא היה מכנה את עצמו ספק בבדיחותא ספק ברצינות "ערס", ומי שהיה דוברו בעבר שוקי שפירא מעיד כי היה מתקבל באהבה גדולה בשוק הכרמל (לא מעוז ידוע שלל מרצ) ובכל פעם שהיו אומרים לו "אני אוהב אותך, הייתי מצביע לך אם לא היית במרצ", היה ממלמל "אם רק היה לי שקל על כל אחד כזה".

במהלך המרוץ הקצר שלו לראשות מרצ ובכלל במסדרונות הכנסת הוא היה האיש המחבק. כשהיה מסתכל על חברי הכנסת ממפלגתו היה שואל "אתה יודע מה חסר להם?" ומיד מחבק. גילאון היה בעל מסעדה ומתקין אנטנות ובהמשך כיהן בעיריית אשדוד. במובן הזה הוא דומה לפוליטיקאים בליכוד שצמחו מהשטח והגיעו לצמרת המפלגה בדרך הארוכה. כפעיל ומהשטח המוניציפלי. לסיום, אם זכור לי רגע אחד מכל כהונתו של ח"כ לשעבר גילאון הייתה זו ההצבעה על חוק המרכולים בכנסת ה-20.

קץ למחול השדים הפוליטי

במאבקים היצריים בין הקואליציה לאופוזיציה על כל חוק, נאסרו כליל קיזוזים ונוצרו מצבים חברתיים קשים בהם ח"כ ציפי חוטובלי שרק ילדה נאלצה להגיע להצבעה, ח"כ יהודה גליק שישב שבעה על אשתו כמעט ונקרא למליאה ובשיא השר לשעבר דוד אזולאי מש"ס שאושפז בבית החולים ובש"ס שקלו להביאו להצבעה על אלונקה. אז היה זה ח"כ אילן גילאון שהחליט לשים קץ למחול השדים הפוליטי והודיע שהוא יקזז את אזולאי בניגוד למשמעת האופוזיציונית. בנקודת הזמן הזו הוא היה קרן אור גדולה מאוד שתיזכר בדברי הימים של הכנסת.

לסיום, בנקודה מהותית נוספת חלק על חבריו לסיעה ב-2017 כאשר עיתונאי מקור ראשון ישי פרידמן חשף כי מרצ הוציאה מהמצע שלה את המילה "ציונית" ובעוד חברי המפלגה תירצו את היותה לא ציונית (מוסי רז), מיהר גילאון להנחות את דוברו לצייץ את הנוסח הבא: "מרצ היא מפלגה ציונית. היעדרותה של המילה 'ציונות' ממצע המפלגה, לא מעידה על זהותה האידאולוגית. גם במגילת העצמאות לא מופיעה המילה 'ציונות'".