מחאה נגד אלימות כלפי נשים / צילום: שלומי יוסף
הכותבת היא מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
כשתחושות הגאווה הלאומית שהותירו בנו חגיגות יום העצמאות עוד בשיאן ובהתרגשות הגדולה מההכרה שניתנה, לראשונה בתולדות ישראל לנפגעת תקיפה מינית במסגרת טקס הדלקת המשואות השנתי - הגיע הזמן לעשות מעשה היסטורי , להעלות הילוך במאבק באלימות נגד נשים ולשנות מציאות, לא רק בהכרזות אלא במעשים דה פקטו.
● הצטרפות לאמנת איסטנבול נעדרת יתרונות במישור הבינלאומי ויכולה להזיק למדינה
ובמציאות הנוכחית הנתונים קשים. למעלה מ-200,000 נשים בישראל נפגעות מאלימות מדי שנה. בממוצע, נרצחות 20 נשים על רקע מגדרי כל שנה. אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה. אחת מכל חמש עוברת אונס.
הנתונים מדברים בעד עצמם: אלימות נגד נשים הינה תופעה רחבת היקף בחברה הישראלית, מגפה חברתית הפוגעת בכל שכבות האוכלוסייה ונוגעת לכולנו, נשים וגברים כאחד. בתקופות משבר היקפי התופעה מתרחבים וכך בישראל, כמו בעולם כולו, תקופת הקורונה ואתגריה הביאה לעליה משמעותית באלימות נגד נשים. הנתונים גם מלמדים על העדר כלים אפקטיביים של המדינה בהתמודדות עם התופעה ובסיפוק מענים לנשים נפגעות אלימות ולגברים אלימים.
וכך קורה שנשים וילדים נפגעי אלימות במשפחה נאלצים לעזוב את ביתם ואת שגרת חייהם ולעבור למקלטים במקום שמי שפגע בהם יהיה זה שיחויב לצאת מהבית ולעבור הליך של טיפול ושיקום; הכשרת אנשי המקצוע חסרה ולא מספקת, ללא השתלמויות חובה בנושא אלימות במשפחה, עבירות מין ואלימות מבוססת מגדר לאנשי המקצוע בתחומי אכיפת החוק; הטיפול בנפגעות לוקה והנפגעות נותרות לא פעם לבדן במערכה, מתמודדות מול בירוקרטיה מאיימת ללא המעטפת המדינתית התומכת המגיעה להן.
במדינות רבות באירופה כבר קיים ומיושם פרוטוקול ברור ומדויק לטיפול בנושא, הקבוע ב"אמנת מועצת אירופה למניעה ומאבק באלימות נגד נשים" (הידועה בשם 'אמנת איסטנבול') ואשר מהווה היום את הסטנדרט הבינלאומי המקובל ביחס להתמודדות עם אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. האמנה מגדירה ארבעה יסודות: מניעה, הגנה, העמדה לדין וניטור, אשר מימושם מחייבים שילוב זרועות בין מערכות אכיפת החוק, החינוך והחברה האזרחית.
תחת כל נושא פרושים באמנה רשימה של צעדים ומטרות, החל בתוכניות טיפול לגברים אלימים, המשך בהכשרות לאנשי מקצוע, הגדרת סוגי האלימות השונים בחקיקה, תביעה יעילה ותומכת קורבן, וכלה בהגנה על ילדים ונשים החשופים לאלימות ומתן מעטפת רווחתית ומשפטית להבטחת זכויותיהם. בתחום הניטור, מפרטת האמנה כיצד על גופי המדינה השונים לשתף פעולה, לאסוף נתונים, לבצע מחקר ולדווח על ההתקדמות במאבק באלימות במשפחה.
בעקבות מאבק עיקש וארוך שנים של ארגוני נשים, פעילות חברתיות וחברות כנסת, הודיעו בנובמבר האחרון (2021) שרי המשפטים והחוץ כי יפעלו לאמץ ולהטמיע את אמנת איסטנבול גם בישראל. בימים האחרונים הושלם המהלך מול מועצת אירופה וכעת נותר לממשלה לאשר סופית את אימוץ האמנה. זוהי הזדמנות-אולי בלתי חוזרת, לנקוט בצעד משמעותי ואפקטיבי במאבק הכולל בתופעת האלימות נגד נשים ולהושיט יד למאות אלפי נשים וילדיהן החיים היום בישראל תחת איום פיזי משמעותי, כלכלי ורגשי, ולפעול לחיזוק המענים שמספקת להם המדינה.
הניסיון מלמד שמדינות שחתמו על האמנה הצליחו לייצר שינוי תודעתי בקרב הציבור, בין היתר באמצעות תוכניות חינוכיות למניעת אלימות נגד נשים וכי היו להן כלים להתמודדות טובה ואפקטיבית יותר להתמודדות עם אלימות נגד נשים בכלל, עם העלייה החדה בדיווחים על אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה בתקופת הקורונה בפרט. הזמן להעלות הילוך הגיע מזמן, ועכשיו ישנה הזדמנות ישראלית להוביל מהלך נוסף, תומך, חשוב והכרחי לשמירה על בריאות הציבור וחיי האדם, ולהפוך את המציאות הישראלית לכזאת שנהיה גאים בה לא רק פעם בשנה בטקסים אלא בחיי היומיום שלנו. הזדמנות להקטין את התופעה שהיא בגדר מכת מדינה ולתת את המענים שנשים וילדים במעגל האלימות כל כך זקוקים להם.
בימים אלה מתגבשת הכוונה להעלות הצעת החלטה לאישרור האמנה על ידי ממשלת ישראל, מהלך נכון ונחוץ אשר יצעיד אותנו קדימה עם הרבה תקווה לדרך חדשה ומבטיחה הרבה יותר עבור נשים וילדים שאלימות היא, כיום, מציאות חייהם.