כשמחליטים להעניק להורה זכות בחירה, מעבר להבנה שהוא שותף מלא, יש לפעול ככל שניתן על מנת שבחירתו תהיה מושכלת / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין ופעילה ציבורית למען זכויות אנשים עם מוגבלות
לאחרונה שוחחתי עם זוג הורים שילדם אובחן זה עתה עם אוטיזם. הם נשמעו לחוצים וביקשו להתייעץ לקראת ועדת זכאות ואפיון שמשרד החינוך מקיים בימים אלו, כדי להבטיח שילדם יקבל את המסגרת החינוכית הטובה ביותר עבורו. סיימנו את השיחה במחשבה שמרגע הלידה או האבחון של ילד עם צרכים מיוחדים, להורה אין זמן לשהות לרגע, מיד הוא נדרש להפשיל שרוולים ולצאת למסע שהוא למעשה ריצת מרתון עד 120 שנה.
המסע שהורה נדרש לעבור עד לרישום המיוחל של ילדו במסגרת החינוכית, ארוך ומפותל, מתחיל באבחונים ודיוני ועדות ועתיד להסתיים לאחר המתנה מורטת עצבים בחודשים יולי אוגוסט עם הודעת השיבוץ, סמוך מאוד לתחילת שנת הלימודים.
מנגנון לקביעת זכאות
בקיץ 2018 אישרה הכנסת את תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד. התיקון קובע מנגנון חדש לקביעת זכאותו של תלמיד עם צרכים מיוחדים לשירותי חינוך מיוחד ולסל התמיכה הדרוש להצלחתו והתפתחותו המיטבית. הזכאות נקבעת בוועדה רב מקצועית במסגרת החינוכית או ועדת זכאות ואפיון של משרד החינוך.
התיקון בחוק מבקש לאפשר את השתלבותם של תלמידים עם צרכים מיוחדים בכל מסגרת חינוכית שיבחרו ועל כן תיקון החוק נקרא גם בשם רפורמת הכלה והשתלבות.
בחירת ההורים היא אחת מבשורותיו החשובות של תיקון 11 לחוק. לראשונה יהיו ההורים רשאים לבחור את סוג המסגרת בהם ילמד התלמיד. אין הכוונה לבחירה בין "גן שושנה" ל"גן שקד" אלא בחירה של ההורה באיזה סוג של מסגרת חינוכית ילדו ילמד ויממש את זכאותו לשירותי חינוך מיוחד שקבעה הועדה, האם במסגרת חינוך מיוחד, בכיתה קטנה או שילוב פרטני במסגרת כללית.
בדיון שהתקיים בוועדת החינוך בכנסת לקראת פתיחת שנה"ל הנוכחית, הציג משרד החינוך נתונים עגומים לפיהם קיים גידול משמעותי במספר התלמידים שלומדים במסגרות חינוך מיוחד לעומת אלו שבשילוב פרטני במסגרת החינוך הכללית. נתונים אלו מציירים תמונה ברורה לגבי "בחירת ההורים", ההפך הגמור מרפורמת הכלה והשתלבות.
בחירת ההורים נעשתה מהלב ומהכיס לאחר שהיה ברור כי המסגרות הכלליות אינן ערוכות לשלב ולהכיל בתוכן תלמידים עם צרכים מיוחדים. במצב הקיים ההורים נדרשים להוציא מכיסם הפרטי אלפי שקלים בחודש על מנת לתמוך בתהליך השילוב .למרבה הצער הצלחת תהליך השילוב תלויה גם במזל שיימצא איש צוות חינוכי המגויס למטרה.
יחסי כוחות לא שווים
ויש עניין נוסף ומשמעותי שמשפיע על בחירת ההורה ועל המסע הזה שלו ושל ילדו. מרגע שמתחיל המרוץ בחייו של הורה מיוחד הוא פוגש את "המערכת" בין אם היא רפואית, חינוכית, רווחה או אחרת. יחסי הכוחות במפגש הזה בין ההורה למערכת אינם שווים וההורה פעמים רבות חש שקוף מולה וחסר כוח.
המערכת, בלי להתכוון אומרת להורה שהיא יודעת יותר טוב ממנו מה הילד שלו צריך ופעמים רבות חרף בשורת התיקון לחוק של "בחירת ההורים", היא חורצת גורלות בלי לתת הרבה מקום לעמדת ההורה ולא רואה בו שותף לקבלת ההחלטות ובכך מועלת בתפקידה.
הגיע הזמן לומר זאת בפה מלא - ההורה הוא איש מקצוע לכל דבר ועניין בכל מה שקשור לילד הפרטי שלו וחובת מערכת החינוך להכיר בו ככזה ולקבל את עמדתו כעמדה מקצועית ומשמעותית שוות ערך לחוות הדעת המקצועיות הנוספות שבאות בפני הועדה ולראות בהורה שותף מקצועי ומלא לדיון ולקבלת ההחלטה.
דבר נוסף, כשמחליטים להעניק להורה זכות בחירה, מעבר להבנה שהוא שותף מלא, יש לפעול ככל שניתן על מנת שבחירתו תהיה מושכלת.
עם כל הכבוד לקבוצות הווטסאפ מסוג "הורה להורה" בהן מועבר מידע בין ההורים, תפקיד המערכת להנגיש להורים את המידע המלא, האמין והמדויק על תהליך קבלת הזכאות בוועדות כך שהם יגיעו מוכנים היטב לדיון, יבינו את ההבדל בין האפשרויות הקיימות, את משמעות הבחירה, את משמעות ההחלטה של הועדה ואיך מתרגמים את הזכאות שנקבעת, הלכה למעשה.
כך יבנה גשר של אמון הדדי בין המערכת וההורים שיביא את התלמיד עם הצרכים המיוחדים לחוף מבטחים שבו יוכל לצמוח ולממש את כישוריו וכוחותיו בכל מסגרת חינוכית בה יבחר, באופן הטוב ביותר עבורו ועבור החברה כולה.