מליאת הכנסת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
הכותבת היא סגנית הנשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה
פרסום שמו של הקצין הדרוזי שנהרג בעזה, סגן אלוף מחמוד ח'יר א-דין - שקיבל ציון לשבח לאחר מותו - הוא שהעלה על סדר היום דווקא את חוק יסוד: הלאום. למה? כי סא"ל חיר א-דין ורבים כמוהו, לא קיימים בכלל בחוק היסוד שמסדיר את אופייה, ערכיה ודמותה של מדינת ישראל. שקופים ממש.
חוק יסוד: הלאום, שנחקק בשנת 2018, קובע כי ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה מתממשת הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי. כך גם כתוב בהכרזת העצמאות וכך נוהגת מדינת ישראל מיום הקמתה. היא יהודית במובנים רבים, בעיקר במובן שהיא מדינת הלאום של העם היהודי ושרק יהודים יכולים לעלות אליה.
אבל ישראל היא לא רק מדינה יהודית. היא מדינה יהודית ודמוקרטית וצריך לומר זאת בבירור ובקול צלול. חוק היסוד לא רק עוסק בלאום, על אף שמו. הוא עוסק במהותה של מדינת ישראל. בערכי היסוד שלה, בתעודת הזהות שלה ובמאפייניה. אך הוא משמיט כל אזכור לאופייה הדמוקרטי של ישראל ומעמיד בספק את הנוסחה המוכרת והמקובלת של "יהודית והדמוקרטית". דווקא הניסוח הכללי, שמופיע בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם, הוא שאיפשר מרחב מחיה ראוי לכל אחד משני המושגים ואיזון עדין בין שני ערכיה.
מאז חקיקתו עומד חוק יסוד: הלאום לדיון ציבורי לא בגלל מה שיש בו. רוב הוראותיו חשובות וראויות להיכלל ב"חוקה" של מדינת ישראל. הוא נמצא במחלוקת ציבורית בגלל מה שאין בו: הנוסח שלו מדיר את המיעוטים שישראל היא גם הבית שלהם, משמיט את השוויון, מתעלם מן הדמוקרטיה ולא מזכיר כלל את המסמך המכונן של מדינת ישראל: מגילת העצמאות.
הקושי של חוק היסוד הוא, אם כן, ב"חוסרים" שבו ובמרכזם עקרון השוויון. על כן עלה בימים אלה הדיון בצורך להוסיף את עקרון השוויון, שאינו כתוב בחוקי היסוד, על אף שהזכות לשוויון נחשבת לזכות אדם בסיסית. ישראל היא ככל הנראה הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה אין בחוקתה או בחוקי היסוד שלה, אזכור כלשהו לזכות לשוויון . אין לכך אח ורע בעולם הדמוקרטי.
להכיר במיעוט
דווקא משום שהמדינה מגדירה עצמה כיהודית בחוק יסוד, ראוי היה לה להכיר במיעוטים שבתוכה ובעקרון של שוויון בין אזרחיה. השוויון איננו ערך מוחלט ממילא. כך נכתב במגילת העצמאות "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". האיזונים במגילת העצמאות, בין מדינת ישראל כמדינה יהודית, לבין ההכרה בזכויות ובשוויון, חסרים גם הם בחוק יסוד: הלאום ומגילת העצמאות איננה חלק ממנו.
יש כמה דרכים לתקן את מה שדרוש תיקון בחוק יסוד: הלאום. אפשר להוסיף את הזכות לשוויון לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; אפשר לתקן את חוק יסוד: הלאום עצמו ואפילו אפשר לחוקק חוק יסוד מיוחד עבוד הזכות לשוויון. לכל אופציה יש יתרונות וחסרונות, אבל כל אחת מהן טובה יותר מהשארת המצב כפי שהוא כיום.
צריך לזכור כי למילים בחוקי היסוד יש משמעות. צריך לזכור כי גדל כאן דור שלא מכיר את המילה שוויון. היא לא חלק מהשיח. אנחנו רוצים לחנך את אזרחי המדינה לאורו של מסמך משותף שמבטא את ה"אני מאמין" של המדינה ושכל אזרח במדינה יוכל להזדהות איתו. חוק יסוד: הלאום מספק את התשתית למסמך כזה ולכן ההתעלמות מקיומם של מיעוטים, טעון תיקון.
הנוסח הושמט
לסיום, בשנת 2013 הוגשה לכנסת הצעת חוק יסוד: הלאום ובה נכתב: "חוק-יסוד זה, מטרתו להגדיר את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כדי לעגן בחוק-יסוד ערכים אלו ברוח העקרונות שבהכרזה על מדינת ישראל"; כי "מדינת ישראל תהא בעלת משטר דמוקרטי"; וכי "ישראל תהא... מחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה כמפורט בכל חוק יסוד".
נוסח זה הושמט מחוק יסוד: הלאום הנוכחי. מה קרה? האם בחמש שנים שינתה מדינת ישראל את אופייה, ערכיה וזהותה? גם היום אפשר לחתום על כל מילה שקיימת כאן. ולמי ששואל: על ההצעה הזו משנת 2013 חתומים איילת שקד, יריב לוין ורוברט אילטוב.