צמיחה כלכלית. ניתן גם להרוויח כסף וגם לשנות את העולם לטובה / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותב הוא מייסד ויו״ר 2B.VC ו-BR Israel - השולחן העגול של המנהיגות העסקית בישראל. ספרו ״חמישים גוונים של אימפקט״ יראה אור ב-2023
סר רונלד כהן, מורי ורבי, פרסם לאחרונה מאמר חשוב ומעניין ("קריאה ליזמי ההייטק הישראלים: הפכו את מדינת ישראל לאימפקט־ניישן") שבו הוא קורא ליזמי ההייטק ולקהילה העסקית בישראל להפוך מסטארט-אפ ניישן לאימפקט ניישן, כלומר מאומה המתמחה בהקמת סטארט-אפים טכנולוגיים לכזו שמתמחה דווקא בשורת הרווח הכפולה: רווח כספי לצד רווח חברתי-סביבתי.
אני ממליץ לכולם לקרוא את דבריו של כהן, אחד מאבות ההון סיכון בעולם, ממייסדי קרן אייפאקס שהייתה שותפה להקמת מספר לא מבוטל של תאגידי ענק לאורך שנים. במרכז דבריו הוא טוען, שהמציאות הוכיחה שניתן "לאחוז את החבל בשני קצותיו" משמע - גם להרוויח כסף וגם לשנות את העולם לטובה. "למה לחתור רק לחד-קרן? למה לא לחתור לחד-קרן של אימפקט שגם יהיה שווה מיליארד דולר וגם ישפר את חייהם של מיליארד בני אדם?" מציע כהן וקורא למשקיעים לבחור כבר עכשיו השקעות לא רק על בסיס התועלת הכלכלית שלהן, אלא גם על בסיס התועלת החברתית והסביבתית שלהן.
ואכן, קרנות הון סיכון דוגמת אייפאקס ייצרו עשרות אלפי מקומות עבודה, שיפרו את חייהם של מיליונים וכמובן העשירו רבים שעבדו עמן, אבל ספק גדול אם הן הצליחו לשפר את מצבה של החברה האנושית בכללותה. קרנות הון סיכון לא ידעו לעצור את פערי העושר הבלתי נתפסים שרק הלכו וגדלו, את חוסר השוויון, את הבעיות החברתיות והסביבתיות שמאיימות על העולם. חברות שזכו להשקעה מתוך אמונה שיביאו תועלת לעולם, הביאו בסופו של דבר נזק רב. מכאן נובעת התובנה החשובה של כהן שעלינו לבסס השקעות אימפקט כפתרון לבעיה שנוצרה כתוצאה ממגמת ההשקעות הנוכחית.
מהפכה חצי אפויה
ספק אם יש עוד אנשי עסקים כה מצליחים שמקדישים את חייהם לבניית עולם טוב יותר כפי שעושה זאת כהן ועל כך נתונה לו הערצתי הכנה. ספרו האחרון IMPACT הוא ספר חובה לכל מי שיש בו מוטיבציה לבניית עולם טוב יותר. אבל מהפכת האימפקט, שהוא אחד המייצגים הבולטים שלה, היא מהפכה חצי אפויה.
מהפכת האימפקט בהחלט עשתה צעד חשוב בצמצום מיתוס "מקסום הרווח" כעיקרון המכונן בתרבות הכלכלית שלנו מעצם האפשרות לעשות עסקים ששורת הרווח בהם היא כפולה: עסקית וחברתית. אבל היא אינה עוקרת את המיתוס הזה משורש כפי שראוי היה לעשות, והעובדה היא, ואת זה אני כותב כמי שמקדיש את חייו והונו לנושא האימפקט, שגם היום אנשי עסקים אומרים בלי להתבלבל שאת החבל לא ניתן להחזיק בשני קצותיו: לא ניתן גם להרוויח וגם לעשות טוב לעולם, משמע - אנשי העסקים רואים בעצמם שליחים בשירות הרוע.
זו נשמעת אמירה קיצונית אבל האמת היא שעסקים באמת עושים הרבה רע בעולם. הרבה מאוד. בשם אותו מיתוס של מקסום הרווח, תאגידים מעסיקים עובדים בסדנאות יזע ובתנאים קשים, משלמים לספקים "שוטף פלוס ״פשט״ר, מוכרים לצרכנים מוצרים ממכרים או מזיקים לבריאות, פוגעים בבעלי חיים, רומסים את הטבע והסביבה. ולכן, המהפכה לא יכולה להיות רק של אימפקט, שמאפשר לעשות את כל הרע הזה, וגם קצת טוב. המהפכה המלאה היא זו שתהרוג את עיקרון "מקסום הרווח".
ממיקסום רווח להגשמת ייעוד
המשימה הזו כבדה מנשוא והיא המשחרת לפתחו של הדור שלנו. אבל ככל שהיא קשה, ברור לי שהיא אפשרית. המיתוס של "מקסום הרווח" נולד כתמונת ראי לחלקים הפחות מוצלחים בתפיסת העולם הסוציאליסטית, כפידבק לניסיונות למנוע צמיחה של תאגידים והגשמה של ייעודם. באותם זמנים המונחים של ייעוד, חזון והגשמה בעולם העסקי עוד לא היו שגורים. לכן הדרך להיפרד מעיקרון "מקסום הרווח" היא להחליף אותו בעיקרון חדש - "הגשמת הייעוד".
היום מונח כמו הגשמת ייעוד מוכר לכולם, לא רק בעולמות ההייטק. מה הייעוד של חברת מזון? למכור לציבור מוצרים מזינים המחזקים את הבריאות ולא מוצרים ממכרים ומזיקים. מה התכלית של חברת תרופות? להגדיל את החירות שלנו ולא את התלות במוצריה. מה תפקידו של בנק? לשמור ולהשביח את החסכון שלנו, לא לכלות אותו. עיקרון מקסום הרווח חלחל עד כדי כך עמוק שהוא פגע בהיגיון הבסיסי והבריא שלנו. אז בואו נזכור ונשנן ונפנים: תכליתם של תאגידים אינו למקסם רווחים לבעלי המניות, כי אם להגשים את ייעודם. התכלית בדבר מיקסום הרווח אינה אלא תכלית בתחפושת. היא אמצעי אמצעי בשירות התכלית העליונה והבלעדית של החברה: הגשמת הייעוד.
אז איך עושים מהפכה? ראשית יש להביא לשינוי תרבותי עמוק ויסודי. כמה יסודי? עדכון כל ספרי המשפט והכלכלה, שינוי תוכניות הלימודים בבתי הספר למנהל עסקים, שינוי בתרבות הארגונית ובסדרי העדיפויות. לדוגמה, השקעות האימפקט כפי שאנו מכירים אותן היום, מתייחסות לחלק מצומצם בלבד של ההשקעות (אחוז חד ספרתי עד דו ספרתי נמוך. לא מעבר ותלוי הגדרה). כשעוברים לשיח של ייעוד אין צורך לחפש השקעה פומפוזית כצמצום הרעב באפריקה או תרופה לסרטן. כל עסק, אפילו מקומי, יכול לשנות את העולם לטובה בחלקת האלוהים הקטנה שלו. המאפייה השכונתית, החנות למוצרים לבעלי חיים, הסטודיו לעיצוב. לכל אחד יש את היכולת לדאוג לרווחת בני אדם ולקידום חירויות של בני האדם.
במעבר מתורת מקסום הרווח למונחים של ייעוד אנחנו משנים מן היסוד את התרבות הכלכלית שלנו. במקום תחרותיות נדבר על הישגיות. במקום היררכיה ארגונית נעבור לארגון שטוח. המשמעות היא טרנספורמציה במערכות היחסים בין בני אדם (כולל במבנה הארגוני), וגם בין בני אדם לבין התאגידים. זוהי כל תורת הקפיטליזם הקשוב על רגל אחת.
אז האימפקט ניישן כפי שמגדיר אותה כהן אינה ממצה לטעמי את הייעוד ההיסטורי שלנו. הייתי מעדיף לקרוא לנו פרפס (purpuse) ניישן. היא לא רק טומנת בחובה הזדמנות לעתיד טוב יותר לנו ולעולם. היא גם מזמנת לנו הזדמנות להגשים את הפרפס שלנו כעם.