אזור ההייטק בפתח תקווה. 31% בוגרי שירות קרבי ורק 29% בוגרי יחידה טכנולוגית / צילום: Shutterstock
בסיסי נתונים מהימנים ועדכניים הם תנאי סף לקבלת החלטות מושכלת. אלא שגם
בעידן עתיר מערכות מידע, חלק גדול מהנתונים הכלכליים והדמוגרפיים המשמשים לקביעת מדיניות, אינו מספק - אם בשל קשיים באיסוף מידע, בעיות מדידה או סילופים סטטיסטיים. סדרת הכתבות "חורים בנתונים" צוללת לעומק הדאטה שעל בסיסה
נקבעת מדיניות במגוון תחומים כלכליים, ובוחנת כיצד אי דיוק בנתונים עלול להוביל למסקנות שגויות ולהחלטות מוטעות
במערכון של התוכנית "ארץ נהדרת" מתוארים מגייסים של חברת הייטק דמיונית מנסים לחטוף (באופן מילולי) חייל מיחידה 8200, בעוד שלחייל מחטיבת הצנחנים הם סוגרים את חלון הרכב. מדובר בתחושה שרבים שותפים לה גם במציאות, אך נשאלת השאלה האם היא מגובה בנתונים? האם ההייטק הוא "מועדון סגור" ומהם בכלל מקורות ההכשרה להייטק? במסמך קווי היסוד של הממשלה נכתב, בין השאר, כי היעד הלאומי הוא: "העלאת מספר העובדים בהייטק ל־15% מכלל העובדים במשק עד לשנת 2026 (בכלל זה עובדי תעשיית הפוד־טק, בינה מלאכותית, מחשוב קוואנטי, אגרו־טק ובריאות דיגיטלית)". כמו כן, "הממשלה תפעל לקידום החינוך במקצועות הטכנולוגים, קידום המצוינות וסבסוד הכשרות והסבות מקצועיות". כאשר יעד הממשלה הוא 15% מועסקים בהייטק, ואילו השיעור כיום הוא 10.4%, חשוב לדעת מה מקנה לאנשים את הכישורים להגיע לשם.
ברשות החדשנות, הזרוע הממשלתית שאחראית על קידום ותיעוד ההייטק בישראל, אין מידע בנושא. בדוח החדשנות ל־2021 שהתפרסם לאחרונה, המילה "צבא" מופיעה פעם אחת בלבד בהקשר להכשרות ההייטק, תחת הכותרת "מפת האב (hub) החדשנות הישראלי", וללא כל פירוט. צה"ל ככלל ויחידה 8200 בפרט אינם מוזכרים. מנגד, האקדמיה דווקא כן מוזכרת, בעיקר בנוגע ל"מקצועות הייטק" שנלמדים באוניברסיטאות, אך אין פירוט כמה מהם משתלבים בפועל בתעשייה.
בתור אלטרנטיבה לכך, יש שני גופים שבדקו את הנושא. הראשון שבהם הוא איגוד ההייטק של התאחדות התעשיינים, שבדק את מקור ההכשרה האחרון של העובדים בהייטק. על פי בדיקתם, שנעשתה כסקר בסיוע חברת דלויט, כ־7,000 (8%) מאלו שנכנסו למשרה כלשהי בשנת 2019 - קיבלו את הכשרתם האחרונה במסגרת צבאית. עוד 26% הגיעו מהמכללות, והרוב הגדול (58%) מהאוניברסיטאות. בסך הכל, 92% מעובדי ההייטק שנכנסו למשרתם בשנת 2019 הגיעו מהאפיקים שבאיגוד ההייטק מגדירים "מסורתיים", ו־8% בלבד מגיעים מהאפיקים ה"אלטרנטיביים": סטודנטים שעובדים במהלך התואר, Bootcamps מטעם החברות עצמן, ותוכניות ייעודיות להכשרה להייטק.
מיעוט יוצאי יחידות טכנולוגיות, לכאורה
נתון זה מעיד, לכאורה, על מיעוט ניכר של יוצאי יחידות טכנולוגיות בהייטק. אולם, נתון זה עשוי להטעות, משום שרבים מאלו ששירתו ביחידות הטכנולוגיות גם הולכים לעשות תואר אקדמי. אם הם עושים את התואר לאחר הצבא, הם ייספרו כמי שמגיעים מהאקדמיה. עם זאת, באיגוד ההייטק אומרים כי זה אמור להתקזז עם אלו שעושים את התואר תוך כדי הצבא. על פניו, נשמע סביר יותר שרוב המשרתים ביחידות טכנולוגיות משלימים את התואר לאחר השירות הצבאי - ולא במהלכו. לכן, קשה לדעת מהם המספרים המדויקים.
לדברי מריאן כהן, יו"ר איגוד חברות ההייטק, "מה שתעשיית ההייטק צריכה זה מה שהיא לא יכולה לעשות בעצמה, כמו הכשרת בוגרי אוניברסיטה, הנדסאים וטכנאים. כאן, אנחנו צריכים שהמדינה תייצר את הנעליים הגדולות ותעשה את זה לאורך זמן, באופן עקבי, מתוכנן ומתוקצב. יש המון רצון טוב אבל בינתיים זה מסתכם רק בזה". במהלך השנה האחרונה, כ־5,500 מאלו שנכנסו לענף הגיעו מהאקדמיה - עלייה מתונה מכ־4,000 ב־2008.
הגוף השני שבחן את פילוח המועסקים בהייטק הוא חברת את'וסיה, שעוסקת בהשמה בהייטק. במחקר דומה, הם מביאים מספר נמוך עוד יותר בשנת 2019 של בעלי ניסיון צבאי - 6,250 איש בוגרי יחידות טכנולוגיות שהגיעו להייטק. גם בשנת 2022, לדבריהם, מדובר ב־8,600 איש. לפי נתוניהם, 31% מעובדי ההייטק מגיעים משירות קרבי, לעומת 29% מיחידה טכנולוגית, ו־29% משירות שאינו קרבי ואינו טכנולוגי. בד בבד, 1% עשו שירות לאומי, ו־10% לא שירתו כלל בצה"ל. מבין בעלי ההשכלה הגבוהה, 48% מגיעים מהאוניברסיטאות בארץ, 39% מהמכללות, 11% מהאוניברסיטאות בחו"ל, ו־2% מהשכלה גבוהה אחרת.
אולם, שתי הסקירות מבוססות על משתנה זרם ולא משתנה מלאי. הן עוקבות אחרי מי שנכנסים להייטק או נכנסו לעבודה חדשה בשנה האחרונה, בזמן שאין סקירה של כלל העובדים ומקורות הכשרתם.
אלו לא הבעיות היחידות בכימות מקורות ההכשרה להייטק: בעיה נוספת, שהצגנו ב"גלובס", היא הגדרת ההייטק. "תחום ההייטק" בלמ"ס מתייחס לחברות ולא למשלחי יד, מה שאומר כי סופרים את כל העובדים - מהמנקה, דרך איש הכספים ועד למנהלת צוות הפיתוח. מנגד, אנשים שעוסקים בתפקידים טכנולוגיים בחברות שאינן "הייטק" אינם נחשבים כ"עובדי הייטק". כלומר, איש מערכות המידע בחברת קמעונאות, או מנהל אוטומטיזציה במפעל תעשיה "רגיל" לא נספרים כעובדי הייטק, למרות שההכשרה שלהם והתפקיד שהם ממלאים - הם בהחלט הייטק. אדרבא, הם יכולים לעבור בכל רגע למשרה בהייטק, ולכן השכר שהם מקבלים מוכרח להיות בהתאם.
"ההגדרה של עובד הייטק היא מורכבת"
כשנשאל על בעיות אלו, השיב מריאן כהן מאיגוד ההייטק כי "זאת הגדרה מורכבת, ואם ניקח עשרה אנשים נקבל עשר הגדרות. לכן, המספרים פלואידים, כאשר כל אחד סופר הייטק אחרת. לדידי, רוב התעשייה הישראלית היא תעשייה מתקדמת, עתירת ידע וגם תעשיות שאינן מוגדרות הייטק לא נופלות בהתקדמותן כמו כימיה, מזון, פארמה, מתכת, טקסטיל וכו'. הייטק, מבחינתי, היא תעשייה שתומכת בצמיחתן של תעשייות אחרות ואנחנו צריכים לחזק את המגזר הזה שהוא תומך תעשיות אחרות, כאשר באמצעות המוצרים והשירותים שלנו - אנחנו מצליחים למשוך ולדחוף את שאר התעשיות ואת המשק כולו, מעלה".
לסיכום, השאלה נותרה בעינה - מאיפה מגיעים עובדי ההייטק? האם ההכשרה העיקרית שלהם, שמאפשרת להם לעבוד בהייטק, היא צבאית - או דווקא אקדמית? האם להכשרות מקצועיות יכול להיות תפקיד נרחב בהסבה להייטק, או שהן אינן אפקטיביות והאקדמיה היא המפתח? נראה כי לאף אחד אין תשובות מדויקות. הממשלה אמנם מציבה יעד של 15% מועסקים בהייטק, אבל בלי לדעת מאיפה חברות ההייטק מגייסות ומה ההכשרה הרלוונטית לשם כך - כיצד ניתן להגיע אליו?