רצף האירועים המטרידים שעליהם דיווחה בתקופה האחרונה חברת המימון החוץ-בנקאי הקטנה יונט קרדיט מיקד את תשומת הלב אל דמותו של יו"ר דירקטוריון החברה זה כשנה, שר האוצר לשעבר משה כחלון. האירועים הפנו זרקור לשאלה מה אמורה להיות תרומתו של פוליטיקאי בדימוס, בכיר ככל שיהיה, לעסקיה של החברה שמינתה אותו לתפקיד ניהולי בכיר (להבדיל ממינויו לחבר דירקטוריון מהשורה, תפקיד שאליו מונו עשרות פוליטיקאים במהלך השנים).
● הביטוח לנושאי משרה הורחב בדיוק ביום שהמיליונים נעלמו: מאחורי הקלעים בפרשה שמסעירה את שוק ההון
● פיאסקו בשלוש מערכות: יונט בראשות כחלון לא מפסיקה לפשל והמשקיעים סובלים
לא מעט חברות ציבוריות מבקשות להשתמש בשמם של אותם פוליטיקאים, שכיהנו בתפקידי מפתח בממשלות בעברם, כדי לקדם את עצמן בזירה העסקית. אלא שתנאי השכר הנדיבים, האופציות והתפנוקים הכרוכים בתפקיד שקורץ לאותם שרים לשעבר, מתגלים לא אחת כמלכודת דבש, העשויה להזיק למוניטין שצברו. המחשבה שעמידה בראשות דירקטוריון של חברה ציבורית משמעותה תענוגות וכיבודים בלבד, מתפוגגת בדרך כלל כעבור זמן קצר.
האירועים שבהם נקשר שמה של יונט קרדיט, הנמצאת בשליטת שלמה אייזיק, נשיא לשכת סוכני הביטוח, שי פנסו וצחי אזר, הם שילוב של כמה פרשות שכנראה אין קשר ביניהן. הדבר מחדד את השאלה כיצד מצא את עצמו פוליטיקאי כה בכיר ומנוסה ככחלון, שעל שמו רשומות רפורמות כלכליות מרחיקות לכת בתחומי התקשורת, הפיננסים והנדל"ן, בראשה של חברה שמתנהלת לכאורה בצורה כל כך שלומיאלית.
בתחילת השבוע שעבר נתגלו פערים בספרי החשבונאות של יונט - חוסרים בסך של 7.7 מיליון שקל של צ'קים שהתקבלו בסניף החברה בנצרת. בודק חיצוני שמינתה החברה בעקבות האירוע מצא גם כי מנכ"ל החברה, צחי אזר, נטל לכאורה כספים מהחברה, בסכום של כ-70 אלף שקל.
כתוצאה מגילויים אלה נאלצה החברה לעכב את דיווח התוצאות הכספיות שלה לרבעון הראשון, והוציאה את המנכ"ל לחופשה עד גמר הבירור בעניינו. כל זאת כחודש אחד בלבד לאחר אירוע חמור אחר שעליו דיווחה יונט, שבו נשדדו באיומי אקדח 3.5 מיליון שקל מכספה מידי בלדר שפעל עבורה סמוך לסניף החברה בחולון.
וכשאירוע רודף אירוע בחברה הקטנה, אין פלא שהמשקיעים בורחים ממנה. מאז נכנס כחלון לתפקידו כיו"ר ב-23 ביוני אשתקד (לאחר ביקורת ציבורית נוקבת שאילצה את יונט לצמצם את היקפי התגמול שלו הוא זכאי) השלימה מניית החברה צניחה של 76%.
מתקשים לספק את הסחורה
דומה שהמקרה של יונט וכחלון מזקק, גם אם באופן קיצוני, את הדרך שבה רואים לעיתים בעלי השליטה בחברות ציבוריות את הפוליטיקאים שאותם גייסו לתפקיד בכיר, ושמהם הם מצפים שיסייעו - בעזרת הקשרים ומערכות היחסים שטוו בתפקידיהם הקודמים - לפתוח דלתות במסדרונות השלטון או אצל גורמים שונים בארץ ובעולם.
אלא שבסופו של יום מגלים הצדדים בדרך כלל כי אותם פוליטיקאים מתקשים לספק את הסחורה, והפער משתקף לא אחת במחירי המניות הצונחים, שכן המשקיעים אינם נותנים הנחות, והעולם העסקי הוא דינמי, מורכב ואכזרי הרבה יותר מכפי שאותם פוליטיקאים משערים.
הגם שהמקרה של כחלון ויונט יוצא דופן לשלילה, נראה שהוא אינו חריג מבחינת האכזבה שנוחלים המשקיעים מ"שידוכים" קודמים: "עד היום אני לא מכיר מקרים של הצלחה מסחררת כשפוליטיקאי בדימוס התמנה לבכיר בחברה ציבורית", אומר גורם בכיר בשוק ההון. "בדרך כלל הפוליטיקאים אלופים בלתת הבטחות, ופחות בלקיים אותן.
"בחלק גדול מהמקרים החברות הציבוריות ממנות בכירים לשעבר מהמערכת הפוליטית כשהן זקוקות מהם לסוג של לגיטימציה. לכן ראינו בחברות הקנאביס מסע מינויים של בכירים לא רק מהפוליטיקה אלא גם מהצבא ומהמשטרה. אבל בשורה התחתונה, לא מדובר בהצלחות גדולות, אלא במה שמסתיים במקרה הטוב בקול ענות חלושה".
ואכן מניסיון השנים האחרונות קשה להצביע על פוליטיקאי או גנרל בדימוס שעשה חיל בתפקיד בכיר מגזר העסקי. הסיבות לכך ברורות: הללו מגיעים ממערכות ציבוריות עתירות תקציבים, שבהן אין בדרך כלל צורך לדאוג לצד ההכנסות, והן מנוהלות לעיתים קרובות בצורה הפוכה מזו של חברה ציבורית - צורה בזבזנית ולא יעילה.
מקרה בולט של מינוי בכיר בצבא ובפוליטיקה שהסתיים במפח נפש של המשקיעים היה זה של הרמטכ"ל בדימוס ולימים שר החוץ, גבי אשכנזי, לתפקיד יו"ר שותפות חיפושי הנפט שמן לפני מעל לעשור. השותפות, שנשלטה על ידי היזמים ג'קי בן זקן, אברהם נניקשוולי וחיים לייבוביץ', הסעירה את דמיונם של המשקיעים. יש לשער שהללו ראו לנגד עיניהם את איש הצבא הפעלתן והמוצלח שיצליח להניע פרויקט מורכב שיאתר להם מרבצי אנרגיה דשנים.
אלא שבסופו של דבר הקידוח שקידמה שמן מול חופי אשדוד התגלה כמה שמכונה בעגה המקצועית "חור יבש" (dry hole). וכך, השקעה עצומה של 180 מיליון דולר ירדה לטמיוןו. בהמשך היו לכך גם ספיחים משפטיים, כאשר נגד אשכנזי ובכירים אחרים בשותפות אושרה תביעה ייצוגית בחשד שהטעו לכאורה את המשקיעים.
אלקטריאון נחתכה בחצי מאז מינוי ריבלין
ובחזרה להווה. באוגוסט האחרון הודיעה חברת אלקטריאון, המפתחת טכנולוגיית "כביש חכם" להטענת רכבים ואוטובוסים חשמליים תוך כדי נסיעה, כי נשיא המדינה לשעבר, ראובן (רובי) ריבלין, ימונה לתפקיד נשיא החברה. באותה עת ציינה אלקטריאון כי תפקידו יהיה, בין היתר, "לקדם שיתופי פעולה של החברה עם ממשלות וחברות גלובליות וכן לחשוף את פעילותה למקבלי ההחלטות ברחבי העולם".
תנאי העסקתו של ריבלין לא פורסמו, משום שלא דובר בתפקיד המוגדר כ"נושא משרה". לפי הודעת החברה אשתקד, הנשיא לשעבר מצא בה מקום עם קרבה אידאולוגית, שכן החברה מקדמת תחבורה ירוקה וחכמה.
אלקטריאון, שנוסדה על ידי אורן עזר המכהן כיו"ר ומנכ"ל החברה וחנן רומבק שמשמש כמדען הראשי שלה, נכנסה לתוך שלד בורסאי בת"א בשנת 2018. הטכנולוגיה פורצת הדרך שלה הסעירה את דמיונם של המשקיעים, ששלחו את מניית החברה לשייט ברמה פנטסטית - שווי של 3.1 מיליארד שקל באוקטובר 2020. לחברה אין עדיין הכנסות כמעט, אך סדר יומה כבר היה עמוס בסדרה רחבה של ניסויים שהצליחה ליזום, לקידום טכנולוגיית הכבישים החכמים שלה.
אם אכן ריבלין "פותח דלתות" עבור אלקטריאון הדבר אינו ניכר בינתיים בתוצאותיה העסקיות, ובוודאי לא בתשואת המניה. מאז ההודעה על מינויו ועד היום נחתך מחיר מניית אלקטריאון בחצי, והחברה נסחרת כעת בשווי של 813 מיליון שקל בלבד.
הסיפור יוצא הדופן של אהוד ברק
ועדיין, יש לפחות סיפור אחד שיכול להיחשב, בזהירות מסוימת, כהצלחה בשוק ההון. מדובר במינוי של ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, לראשות חברת אינטרקיור, הפועלת בתחום הקנאביס הרפואי.
ברק חד החושים היה מהראשונים לזהות את הטרנד של הקנאביס הרפואי בשוק ההון, והוא מונה לכהן בתור יו"ר אינטרקיור עוד בספטמבר 2018, ומכהן בתפקיד מאז. בשנים שחלפו מאז המינוי של ברק לצמרת החברה, שנוסדה ומנוהלת על ידי אלכס רבינוביץ', נרשמה קפיצת מדרגה משמעותית בפעילותה. כך למשל, הכנסותיה בשנה שעברה הסתכמו ב-219 מיליון שקל, עלייה 240% בתוך שנה, ובשורה התחתונה היא רשמה רווח נקי של 7.3 מיליון שקל, לאחר הפסד של 34.9 מיליון שקל בשנת 2020.
אינטרקיור הונפקה בהמשך גם בבורסות בצפון אמריקה - בבורסה של טורונטו ולאחר מכן בנאסד"ק. החברה, אשר נסחרת כיום לפי שווי של 940 מיליון שקל, גדולה פי תשעה מהחברה הבאה אחריה בגודלה (תיקון עולם קנביט) במדד ת"א קנאביס.
מאז שנכנס ברק לתפקידו, המשקיעים במניות החברה נהנו מעליה של 145% בערכה, תוך שהיא מבססת פעילות משמעותית. עוד ייאמר לזכותו של ברק, שבניגוד לחלק מהפוליטיקאים האחרים שלא מרבים להתבטא בתקשורת בנוגע לפעילותם בשוק ההון, הקפיד להתראיין פעמים רבות בתור יו"ר אינטרקיור.
הרומן הקצר של רמון עם וונטייז
אבל ברק כאמור הוא החריג, בוודאי לנוכח שני פוליטיקאים אחרים לשעבר שכבר סיימו את כהונתם בחברות ציבוריות שבהן בעלי המניות לא רוו נחת. האחד הוא דני נוה, בעברו שר הבריאות, שהתברג בצמרת חברת הביטוח כלל, בתפקיד היו"ר, בחודש יוני 2013.
נוה נכנס לחברת הביטוח בעת שהייתה חלק מקבוצת אי.די.בי, שנשלטה אז על ידי נוחי דנקנר, ידידו הקרוב. הוא שרד לא מעט שנים בתפקיד, והתפטר רק בעקבות מאבקי כוח בינו ובין מנכ"ל החברה, יורם נוה, לפני כשנתיים. בתקופתו כיו"ר נחתכה המניה של אחת מחברות הביטוח הגדולות במשק במחצית.
אך יש לסייג ולציין כי עיתוי עזיבת נוה היה בחודשים הסמוכים לפרוץ מגפת הקורונה, כשבשוק המניות נרשמו ירידות חדות. נוה יכול להתנחם בכך שבמשך קצת יותר משבע שנים בתפקיד היו"ר, הצטברה עלות התגמולים שלהם זכה בחברה ליותר מ-20 מיליון שקל.
שר בריאות אחר (בעברו), שכיהן לאחרונה בצמרת של חברה בורסאית, הוא חיים רמון. מדובר בחברת וונטייז, שלד בורסאי ללא פעילות של ממש, שיזמיו התכוונו להכניס לתוכו פעילות בתחום הקנאביס. היה זה רומן קצר מאוד: רמון מונה בקיץ 2020 לתפקיד יו"ר החברה, ולאחר חצי שנה בלבד סיים את תפקידו, לאחר שבין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע לתשלום שכרו של רמון, שעמד על 100 אלף שקל לתקופה של חצי שנה. הסכסוך הגיע להגשת תביעה מצדו, והסתיים בסופו של דבר מחוץ לכותלי בית המשפט.
