ינקי קוינט, מנכ''ל רמ''י / צילום: איל יצהר
בית המשפט העליון קיבל ערעור נגד רשות מקרקעי ישראל על ביטול הקצאת קרקע לבני זוג ממושב כפר סירקין. השופטים ניל הנדל, ענת ברון ועופר גרוסקופף קבעו כי רמ"י התרשלה בכך שהטעתה את בני הזוג בנוגע למועד האחרון של תשלום דמי ההיוון (חישוב ערך התשלומים העתידיים עד לסוף תקופת החכירה). התוצאה היא שרמ"י חויבה להקצות קרקע שהקצאתה בוטלה לפני 7 שנים, לאחר שבני הזוג לא עמדו במועד שנקבע.
להחלטה של בית המשפט יש השלכות רחבות לצמצום כוחה של הרשות מול האזרח. זאת, מאחר וההחלטה קובעת כי גם התנהלות שנעשתה שלא באופן מכוון עשויה להוות התנהלות בחוסר תום לב. בנוסף, יש לזכור שכל זה נעשה בזמן שרשות מקרקעי ישראל דורשת מכלל הציבור לעמוד באופן מחמיר במועדי התשלום. כתוצאה מכך, רמ"י חויבה ב-20 אלף שקל הוצאות משפט.
"לא עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות"
בני הזוג אורן אלימלך ולימור אדרי ניהלו מגעים בשנים 2013-2015 מול רשות מקרקעי ישראל כדי לקבל הקצאת מגרש בהרחבה של מושב כפר סירקין. בשנת 2015 התקבל האישור והם נדרשו לשלם דמי היוון בתוך 60 ימים כתנאי לעסקה. אך הזוג לא עמד במועד לתשלום, בקשתו לקבלת ארכה לתשלום נדחתה ורשות מקרקעי ישראל ביטלה את כל העסקה.
להגנתם, בני הזוג טענו כי לא הצליחו לעמוד במועד בשל טעות מחשוב בשובר שהנפיקה רמ"י, עיכוב בקבלת המשכנתה ונסיבות אישיות. הטעות בשובר התשלום נבעה מהמערכת הממוחשבת שהוציאה שובר עם מועד מוקדם בשלושה ימים מהמועד האמיתי. השובר השגוי הוביל, לטענת בני הזוג, לעיכוב בקבלת המשכנתה. רמ"י טענה מצידה כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב ושהיא לא השפיעה על אי העמידה במועד התשלום.
בית המשפט ציין, בתחילה, כי המידע שניתן ללקוחות מרמ"י חייב להיות מדויק. "המשיבה (רמ"י; נ"ש) עומדת על ביצוען של עסקאות במקרקעי המדינה בהתאם למועדים שנקבעו, כאשר חריגה ממועדים אלו, ולו בימים ספורים, עלולה להביא לביטול העסקה.
"לטעמי, תמונת הראי של דרישה זו, המבוססת על חובת ההגינות שהמשיבה כגוף ציבורי חבה כלפי הפרט, היא כי המידע שהמשיבה מספקת ליזמים המתקשרים עימה על אודות המועדים צריך להיות מדויק וברור", קבע השופט גרוסקופף שכתב את פסק הדין אליו הצטרפו ניל הנדל וענת ברון.
השופטים התייחסו גם לקפדנות של רמ"י על כך שהתשלומים יבוצעו בזמנם. "טעויות או אי דיוקים לא עולים בקנה אחד עם חובת ההגינות החלה על רשות מקרקעי ישראל. בהינתן החשיבות הרבה שהמשיבה מייחסת למועדים אלו, היא חורגת מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה".
שלושת שופטי העליון קבעו כי גם אם הטעות במועד שצוין בשובר נעשתה ללא כוונת מכוון ובתום לב, אין זה נחשב שיקול בעניין. "כל שנדרש הוא שהטעות תהווה סטייה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מהמשיבה (רמ"י) כצד המנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה".
"תרופת אמצע" שמשקפת את האשמה היחסית
עם זאת, השופטים פסקו כי גם בני הזוג אשמים בכך שלא שילמו בזמנים שנקבעו, וכי אי קבלת המשכנתה מצידם לא נובעת רק מהטעות של רמ"י. לכן, לטענת בית המשפט, ההחלטה של רמ"י לא לתת להם ארכה לתשלום הייתה נכונה. "יש לראות את שני הצדדים כמי שתרמו בהסתברות כזו או אחרת לכשלון המו"מ", קבע בית המשפט.
בעקבות כך, השופטים טענו כי לא מוצדק לתת הכרעה בינארית שמטילה את האחריות באופן מלא על צד אחד - בני הזוג או רמ"י. לטענתם, יש צורך ב"תרופת אמצע" שתשקף את האשמה היחסית של כל אחד מהצדדים. במסגרת הפשרה, רמ"י חויבה להקצות את המגרש בתמורה לתשלום דמי היוון אך בניגוד לבקשת בני הזוג בערעור - לפי שווי שמאות עדכני, ולא לפי השווי הקודם.
בני הזוג יוצגו על ידי עורכי הדין יוסי בנקל ואלי כהן. את רשות מקרקעי ישראל ייצגה עורכת הדין ד"ר טלי מרקוס. מרמ"י נמסר: "הרשות מכבדת את פסק דינו של בית המשפט העליון ותפעל ליישום האמור בו".