הניסוי בשבוע עבודה מקוצר כבר מוכיח את עצמו בעולם. עכשיו הוא מגיע לישראל

מיי בייסרון, בת ה-34, עובדת כמפתחת Infrastructure (תשתיות), בחברת פורטר. היא גרה בחיפה ואמא של פאי (כמו המספר), בת השנה. פעם בשבועיים, בימי ראשון, כשכמעט כולנו הולכים לעבודה, היא הולכת לחוג תפירה. "זה משהו שרציתי לעשות מזמן. תפרתי כבר שתי חצאיות, בערך", היא מספרת בהתרגשות. בימי ראשון היא גם אוספת את פאי מוקדם מהגן ומבלה איתה את היום או עושה סידורים, ולפעמים היא גם סתם יושבת בבית קפה או יוצאת לשופינג. היא לא מקבלת מיילים, הודעות או משימות בימים האלה, והמנהלים שלה לא מחפשים אותה.

בפורטר (Forter), סטארט-אפ ישראלי שעוסק במניעת הונאה בסחר מקוון, אימצו כבר לפני כשנתיים מודל של שבוע עבודה מקוצר - בלי להפחית בשכר. וכך, בימי ראשון מדי שבועיים המשרדים סגורים והעובדים חופשיים. בייסרון, שהחלה לעבוד בחברה לפני כחצי שנה, התקשתה בהתחלה לעכל את ההטבה. "בחמישי כולם אמרו 'ביי, נתראה ביום שני'", היא נזכרת, "אבל זה הרגיש לי מאוד מוזר, אז ביום ראשון עבדתי. למחרת המנהל שלי ראה ששלחתי מיילים ואמר לי - 'למה עבדת אתמול? זה כמו שתעבדי בשבת'. אז הפסקתי".

בייסרון הגיעה לפורטר אחרי חופשת הלידה, ולפני כן עבדה בחברת הייטק אחרת. "יכולתי להגיע ב-10 בבוקר למשרד ולצאת ב-7-8 בערב. גם בקורונה, כשעבדנו מהבית, התחושה הייתה שאם אני רוצה לעשות סידורים, אני צריכה לרכז אותם ולקחת יום חופש. הדאיג אותי איך זה ייראה כשתהיה לי תינוקת", היא מספרת.

 ​מיי בייסרון, מפתחת בחברת פורטר. ''יום שני אחרי החופש הכי פורודוקטיבי'' / צילום: תמונה פרטית

"יש כללים מאוד ברורים ליום החופשי", מסביר נעם ואקרט, דירקטור פיתוח טאלנטים בפורטר. "למשל, אי אפשר להחליף יום. זה יצליח רק אם זה יהיה לכל החברה ביחד, כדי שלאף אחד לא תהיה הרגשה שהוא בחופש, אבל המיילים מצטברים ולא נעים". עוד הוא מספר כי שיעורי העזיבה של עובדים בפורטר נמוכה משמעותית מהממוצע בשוק. "לא סתם קולגות מאמצים את זה, זה שינוי חיובי", הוא אומר.

בייסרון מודה שלסידור החדש הזה צריך להתרגל. "נכון, בשבוע יותר קצר צריך לעבוד יותר מרוכז ולנהל את המשימות, אבל זה בסדר. כשאני מגיעה ביום שני אחרי חופש, זה אחד הימים הכי פרודוקטיביים שלי", היא מוסיפה.

"אתגר הגיוס נעלם"

נדיר למצוא חברות ישראליות שעברו לשבוע עבודה מקוצר, אבל בעולם זה כבר טרנד שצובר תאוצה ואף קיבל רוח גבית משינויי ההרגלים שהביאה הקורונה ומהתופעה שכונתה "ההתפטרות הגדולה"- במסגרתה עובדים רבים שמצאו את עצמם בחל"ת או עובדים מהבית החלו לחשוב מחדש על מסלול הקריירה שלהם ועל האופן שבו הם חיים את חייהם. הכאוס שמתרחש בימים אלה בענף התעופה ברחבי העולם, עם ביטולי טיסות ועומסים בלתי נסבלים, הוא גם תוצאה של אותה תופעה: אנשים כבר לא מוכנים לעבוד בכל עבודה, ובטח שלא בכל תנאי.

במדינות כמו בריטניה, ניו זילנד וארה"ב יש לא מעט חברות שקיצרו את השבוע לארבעה ימים, בין היתר מתוך מחשבה שהדבר יסייע להן בגיוס ובשימור עובדים. וזה בדיוק מה ששואפות להשיג גם חברות ישראליות שמתכננות לנסות את המודל. "הייתי מתוסכל וחיפשתי פתרון", אומר רונן כהן, סמנכ"ל משאבי אנוש של רשת מלונות אפריקה ישראל, שם יתחילו בניסוי דומה באוקטובר. ברשת, שמונה תשעה מלונות, מועסקים בימים כתיקונים כ-1,500 עובדים, "אבל כשפתחנו אחרי פתיחה וסגירה לסירוגין, חסרו לנו 500 איש, גם בתפקידים שדורשים ידע וגם בתפקידים זוטרים. היום חסרים לנו כ-150". והבעיה לא היתה רק המחסור, אלא שהעובדים "לא חזרו אותו דבר. זה לא היה אותו רונן ולא אותה גלית".

מה זאת אומרת?
"אנשים רוצים משהו אחר: לעבור תפקיד, לרדת בהיקף המשרה, לעזוב".

כהן החל להרהר ברעיון של שבוע העבודה המקוצר, ואף העלה אותו בישיבת הנהלה לפני כמה חודשים. "חשבו שאני לא נורמלי לגמרי, אבל זה רק דירבן אותי לרצות לנסות. המנכ"ל שרון אלון היה בעד". הניסוי עוד לא התחיל, אבל לפי כהן, נראה שהחברה מעוררת יותר עניין בקרב מחפשי עבודה: "ראיינתי לפחות 15-20 מועמדים לתפקידים בכירים אצלנו, שהגיעו בין היתר כי שמעו על הניסוי".

 רונן כהן, סמנכ''ל מלונות אפריקה ישראל / צילום: תמר מצפי

גם ביטוח ישיר צפויה להתחיל הקיץ בניסוי דומה - חצי יום חופש בכל יום חמישי במהלך יולי ואוגוסט. "ישראל מדורגת נמוך יחסית ל-OECD מבחינת פריון. אנחנו עובדים הכי הרבה, והפריון שלנו לא בהתאם", מסבירה דפנה קליינר, סמנכ״לית משאבי אנוש בחברה, "הכוונה היא באמת לאפשר קצת יותר איזון כדי לקבל עובדים יותר מאושרים, וכולנו נרוויח".

מה את צופה שיקרה?
״עובד שמרגיש שנותנים לו מחזיר פי אלף חזרה. אולי הוא ייקח פחות הפסקות עישון, פחות הפסקות אוכל ארוכות. המטרה היא לתת חופש אמיתי, בלי מיילים, בלי ישיבות. זה גם עושה לנו טוב לגיוס״.

 דפנה קליינר, סמנכ״לית ביטוח ישיר / צילום: רונית פז

מרכז הפיתוח של חברת התוכנה סייג' (Sage) בישראל הוא ככל הידוע לנו החברה היחידה שמיישמת באופן קבוע ומלא את מודל שבוע העבודה המקוצר - מאז אפריל כל 36 עובדי החברה עובדים משני עד חמישי, וימים שישי עד ראשון הם חופש מוחלט. גם כאן מדובר בפיילוט שיימשך כשנה, ואם יצליח יהפוך לסטנדרט ואולי אף יורחב לחברה העולמית, שבה 12 אלף עובדים. "גיוס הפך לאתגר", מודה המנכ"ל שגב בר-און, "וזה רכיב שהופך אותנו ליותר אטרקטיביים. במהלך חודשי הניסוי לא היו אצלנו עזיבות בכלל. זה נתון מצוין".

איך שכנעת את Sage העולמית ללכת על הרעיון הזה?
"בהתחלה, המנהלים פה אמרו: 'איך נעשה את זה? איך נוריד יום ועדיין נעמוד ביעדים?' דווקא ב-Corporate התלהבו כי אנחנו 36 עובדים בישראל מול 12 אלף בכל העולם. אז הם רואים בנו אתר בטא. גם ככה בהייטק נהוג לעשות ניסויים, בחלקם אתה מצליח ובחלקם לא, וזה לא נורא".

התחלתם את הניסוי רגע לפני שהחל המשבר הנוכחי בהייטק. עד כמה זה מודל שמתאים גם עכשיו?
"יכול להיות שאם הייתי בא היום להנהלה עם הרעיון הזה, לא הייתה את אותה הפתיחות וההתלהבות. קשה לדעת. אבל בוודאי שכרגע אין שום היגיון בלחזור לאחור. הכל פשוט עובד יותר טוב".

בינתיים, תוצאות הניסוי של Sage אכן מבטיחות מאוד: "העובדים מדווחים על Well Being משופר והרבה פחות סטרס, שביזות יום א' נעלמה כלא הייתה ויש אפילו אינדיקציות ראשוניות לכך שהתפוקות עלו", מספר בר-און.

במה הוא הצליח פחות?
"רצינו לראות שיפור בנוכחות של מגזרים שפחות נראים בהייטק, כמו חרדים ונשים. דמיינו שמהלך של סוף שבוע מקוצר יכול להיות מאוד אטרקטיבי עבורם. אבל מאז תחילת הניסוי לא גייסנו לא אישה ולא חרדי או חרדית".

עם יד על הלב, כמנכ"ל, אתה באמת לא עובד בימי ראשון?
"חד משמעית. יש חשיבות מאוד גדולה לדוגמה אישית. אני יכול למצוא את עצמי שולח מייל ביום שישי, אבל רק אם יש משהו נורא דחוף".

איך אתה מסביר את זה שהתפוקות עלו?
"במילה אחת, פוקוס. בשנתיים האחרונות כולנו עובדים הרבה מאוד מהבית עם הילדים. אבל האמת היא שזו עבודה לא יעילה. יש בה הרבה תקלות ואתה גם יוצא גמור נפשית ופיזית. המודל החדש יוצר הפרדה יותר ברורה. זו גם הסיבה שבגללה עודדנו את העובדים לנקז את הסידורים לימי ראשון: תור לרופא, למוסך, לספר וכן הלאה".

 שגב בר-און, מנכ''ל מרכז הפיתוח של Sage / צילום: תמונה פרטית

זה בדיוק מה שעושה חן דרור (27), שעובדת ב-Sage כמפתחת זה שלוש שנים וחצי. לדבריה, "זה מאוד מקל שיש לך יום שאפשר להספיק בו דברים. אני גם לומדת לתואר שני אז זה מאפשר לי לסיים את המשימות שלי, ולפני שבועיים למשל נפגשנו למסיבת בריכה אצל חברה מהעבודה ביום ראשון״.

בר-און צוחק גם ש"יש עובדים שהתלוננו על זה שהם מוציאים עכשיו הרבה יותר כסף אז הם צריכים העלאה. זה גם טיעון נגד האמירה שזה מהלך לא כלכלי - יש כאן טרייד אוף ברמה המשקית. פעם עבדנו שישה ימים וזה היה נראה הגיוני, היום עובדים חמישה. ייתכן שזו התפתחות טבעית".

פחות סטרס, יותר פרודקטיביות

מיי וחן מספרות שחייהן השתפרו בזכות השינוי, ולכן הן יעילות יותר בעבודה. זה בדיוק ההיגיון שעומד בלב הניסויים הגדולים שנעשים ברחבי העולם במעבר לשבוע עבודה של ארבעה ימים - רווחת העובד שווה פריון גבוה יותר, מצב של win-win. פיילוטים כאלה בוצעו או מבוצעים בימים אלה בניו זילנד, יפן ובריטניה, ומדינות נוספות נמצאות בשלבי אימוץ שונים של המודל.

הפיילוט המשמעותי ביותר נערך באיסלנד בין 2015 ל-2019, שם ערכה מועצת העיר רייקייאוויק שני ניסויים בקיצור שבוע העבודה, שכללו כ-3,000 עובדים (כ-1% ממצבת העובדים במדינה) שעברו מ-40 שעות עבודה בשבוע ל-35-36 שעות בלבד, באותו שכר. הניסויים הקיפו מגוון תחומים: עובדי משרדים, מערכת החינוך, מגזר ציבורי ועוד.

המסקנה של ממשלת איסלנד היתה כי הפיילוטים נחלו הצלחה: המחקר הראה כי הפריון נותר באותה רמה או השתפר ברוב מקומות העבודה, העובדים דיווחו כי חשו פחות לחץ ושחיקה. עוד הוסיפו כי האיזון בית-עבודה השתפר ושהיה להם יותר פנאי. בנוסף, ההפחתה הובילה לחלוקה שוויונית יותר בין בני הזוג בנטל הבית ואף היטיבה עם משפחות חד הוריות. נכון ליוני 2021, 86% מהעובדים באיסלנד עברו לשבוע של ארבעה ימים, או שניתנה להם הזכות לכך בעתיד במסגרת חוזה ההעסקה שלהם.

במסגרת פיילוט דומה שנערך בניו זילנד עברו 240 צוותי עבודה ברחבי המדינה ל-37.5 שעות בשבוע. מהממצאים עלה כי שיעור העובדים שדיווחו על שיפור האיזון בין עבודה לפנאי עלה מ-54% ל-78% ושיעור העובדים שדיווחו על מחויבות לעבודה עלה מ-68% ל-88%.

פיילוט מפורסם נוסף נערך ביפן באוגוסט 2019, בקרב עובדי מיקרוסופט. אחד המניעים היה תופעה ידועה ביפן - מוות כתוצאה מעבודת יתר (Karoshi). התוצאות: עלייה של 40% בפרודוקטיביות העובדים. לאחרונה עלה לכותרות גם ניסוי שנערך בבריטניה, בקרב 500 מנהלים שתחתם 2,000 עובדים, מתוכם כמחצית יישמו את המהלך. 64% מהמנהלים דיווחו על עלייה בפרודוקטיביות העובדים. 78% מהעובדים דיווחו שהם מאושרים יותר, 70% דיווחו על פחות סטרס ו-63% דיווחו על עלייה באיכות העבודה. בשורה התחתונה, הפיילוטים שנערכו הסתיימו בהצלחות מקיר לקיר.

הטבה לפריבילגים, בינתיים

באוקטובר הקרוב צפויות כמה חברות ישראליות להתנסות במודל, במסגרת פיילוט שמתוכנן להימשך חצי שנה. מאחורי היוזמה עומדת התנועה הגלובלית לקיצור שבוע העבודה, שנוסדה בניו זילנד, שמקדמת יוזמות דומות במדינות רבות.

נציגת התנועה בישראל היא מלי אלקובי, מייסדת ומנכ"לית חברת דינמיקס לאיזון בין עבודה לחיים פרטיים, שרואה בקיצור שבוע העבודה מטרת על ופועלת לכך שתיושם בכלל המשק. כבעלת עסק עצמאי היא מיישמת את המודל כבר מ-2019. "הייתי שחוקה, שמעתי על ניו זילנד והחלטתי לנסות. זה הצליח מעבר לציפיות", היא מספרת, "שיניתי את תמהיל המוצרים והלקוחות שלי כך שיהיו יותר מוטי רווחיות, ההכנסות שלי גדלו ב-50%, האנרגיה והיצירתיות עלו, כי המוח פנוי".

עד כה נרשמו ליוזמה המקומית 12 חברות, ומביניהן "רשת מלונות אפריקה ישראל" תחל בוודאות בניסוי. "זה לחלוטין לא רק הייטק", אומרת אלקובי, "נרשמו חברות פיננסים, חברת מזון, פרסום, ייעוץ ואנרגיה. אפילו מספרה".

ברשת המלונות ייכללו בניסוי תחילה 30 עובדים בלבד, שמשמשים בתפקידי "ידע" - אנשי כספים, משאבי אנוש, שיווק ומכירות. העובדים הזוטרים יותר - מלצרים, פקידי קבלה, אנשי ביטחון וטבחים - נותרים בחוץ. זוהי הבחנה שמחדדת את אחת הביקורות הנפוצות ביותר על המודל: מדובר בפתרון לעובדים פריבילגים. "זה אכן יותר מורכב", מודה המנכ"ל רונן כהן, "כי אנחנו צריכים מענה ללקוחות ולספקים במשך כל השבוע".

זה מייצר מעין מעמדות בתוך הארגון.
"אתן צודקות, וזו שאלה שאנחנו עוסקים בה. בשלב הראשון אנחנו רוצים ללמוד, ובחרנו בעובדים שהכי קל למדוד את התפוקות שלהם. השאיפה היא להרחיב את זה לכלל העובדים, הייתי רוצה לראות גם פקידי קבלה עובדים ארבעה ימים בשבוע תמורת אותו שכר".

אלקובי מבינה את הביקורת, אבל דוחה אותה: "להגיד 'בואו לא נעשה שינוי בארגונים המתקדמים, כי לחלשים אין את האופציה' זו בעיניי טעות אסטרטגית. בכל הנוגע לעבודה מהבית, למשל, ההייטק היה זה שמשך לכיוון נורמות העבודה האלה גם את המגזר הציבורי בתקופת הקורונה".

 מלי אלקובי / צילום: רמי זרנגר

זה לא סוג של תרגיל שיווקי -בואו תעבדו 4 ימים בשבוע, בפועל תעבדו כמה שצריך כדי לעמוד בדדליין? הרי גם היום לכאורה שבוע העבודה הוא חמישה ימים, ובפועל נמשך הרבה אל הלילות וסופי השבוע.

"זה נכון, ב'תחומי הידע' העבודה היא פרוצה. קיצור שבוע העבודה יוכל לעזור, כי גם אם מישהו יבחר לעבוד ביום חמישי בשקט למשך כמה שעות, כדי להתנתק לגמרי בסוף השבוע, זה עדיף על פני המצב כיום".

בעבר עבדנו שישה ימים בשבוע וכיום חמישה. נעבור לארבעה ומה יהיה בסוף, נעבוד יום בשבוע?
"הלוואי. האמת היא שאני חושבת שכבני אדם אנחנו זקוקים ליותר מיום עבודה אחד, ובעתיד אנחנו עלולים להיתקל בבעיה ההפוכה: לא תהיה מספיק עבודה לכולם. אנחנו זקוקים ליציאה מהבית, למפגש, לעשייה. יש אלמנטים בעבודה, באתגר שהיא מייצרת, שהם קריטיים למוח שלנו".

הטרנד לא פסח גם על הכנסת, ובשנים האחרונות צצו לא מעט הצעות חוק בנושא. ההצעה הנוכחית שייכת לח"כ נעמה לזימי ממפלגת העבודה - ולפיה יקוצר שבוע העבודה ממקסימום של 45 שעות ל-36 בלבד - כלומר ארבעה ימים של 8 שעות ועוד חצי יום של 4 שעות (לעומת חמישה ימים של 9 שעות). בנוסף, מוצע להאריך את זמן המנוחה המינימלי בין שבוע עבודה אחד למשנהו ביממה, כלומר מ-36 שעות רצופות ל-60 שעות רצופות, כדי לוודא שההפחתה בשעות תגיע במקביל להפחתה בימי העבודה.

הרקע להצעות הללו הם נתוני ה-OECD, שלפיהם שכיר בישראל עובד בממוצע 40.5 שעות בשבוע ב-2021, לעומת הממוצע האירופי שעומד על 35-39 שעות. במקביל הפריון השעתי של עובד ישראלי נמוך ב-18% מזה של מקבילו ב-OECD.

"אסור לוותר על חיים שפויים יותר", אומרת לזימי, "זה לא רק לטובת העלאת הפריון. בישראל האיזון בין בית לעבודה הוא בלתי נסבל. וגם כוח הקנייה יורד. אנחנו מוציאים המון באתרים בחו"ל במקום להוציא פנימה בתוך המדינה. קיצור שבוע העבודה יכול להזניק את הכלכלה מחדש".

כמה זה יעלה למשק

בדיקה שערכה המחלקה הכלכלית בהתאחדות התעשיינים העלתה כי קיצור שבוע העבודה של שכירים במשרה מלאה מחמישה ימים לארבעה תעלה למשק 99-110 מיליארד שקל בשנה, בהתאם לתרחישי גידול בפריון של 10%-20%. הסכום מורכב מ-79-90 מיליארד שקל עלות למגזר העסקי, ו-20 מיליארד שקל למגזר הציבורי. התחשיב מביא בחשבון גם גידול בצריכה הפרטית בתחומי פנאי, תיירות ותרבות, בהיקף של כ-5 מיליארד שקל - סכום נמוך בהרבה מהעלות הצפויה.

בהתאם, יו"ר ההתאחדות רון תומר רחוק מלתמוך ביוזמה. "זה רעיון נחמד לאיזה ניסוי באיסלנד או בכמה מגזרי הייטק, אבל שם זה צריך להישאר", הוא אומר, "צר לי לקלקל את האידיליה, אבל כל הלאבי דאביס שמציעים את זה יודעים לספר סיפורים בתיאוריה. אם זה משתלם למשק זה יקרה ממילא, אז שחררו. כדי לכסות על יום שירד צריך שבשאר הימים יעבדו בתפוקה של 20%-25% יותר, זה שינוי דרמטי שבלתי אפשרי לעשות בהרבה ענפים".

איפה זה בלתי אפשרי?
"בתעשייה, קופאים בסופר, מלצרים במסעדה וכן הלאה. היכולת שלהם לשפר תפוקה בעקבות עוד יום חופש היא אפסית. הפועל לא יעבוד יותר מהר על קו הייצור והמלצר לא ישרת יותר שולחנות".

התוצאה, לדבריו, תהיה עליית מחירים: "מה, קבלנים יעבדו 4 ימים? איך נסיים בתים? יצטרכו להביא פועלים ליום החמישי, זה יעלה להם יותר ומחירי הדיור יעלו עוד. זה יכול גם להוריד את התוצר הישראלי ולא נוכל להתחרות בעולם".

מחקרים בעולם הראו עלייה בפריון בעקבות המהלך.
״כנראה בדקו במגזרים מסוימים לטווח קצר. אף אחד לא ישכנע אותי שמוסכניק יכול לגרום לשמן במוסך לנזול יותר מהר. אולי אם הוא יעבוד יום פחות הפריון שלו יעלה ב-1% או 2%, אבל זה לא יתקרב ל-20%. והכי גרוע זה יהיה במגזר הציבורי. הפקיד במשרד הרישוי בחולון ינפיק יותר רישיונות? לא. מה שיקרה זה שיצטרכו לקחת עוד עובדים וישמינו את המגזר, ובסוף אנחנו נשלם במסים".

בשורה התחתונה, אומר תומר, "אני מסכים שאנשים צריכים יותר זמן מחוץ לעבודה, אבל בסוף צריך להיות רציונלי ולהבין מה העלויות. זה ייקר לכולם את המחירים. הם אולי יעבדו יום פחות, אבל יהיו עניים יותר".

 רון תומר, יו''ר התאחדות התעשיינים / צילום: יוסי אלוני

למלי אלקובי יש תשובה לטיעונים האלה: "המגזר הציבורי לא יכול לעשות את זה לבד, וזו הסיבה שישנה הצעת החוק בעניין. גם היום במגזר הציבורי, השירות צריך להינתן במשך יותר ימים מאשר המשק הישראלי עובד, והפתרון הוא עבודת משמרות", היא אומרת. "אז נכון, אם מקצרים את שבוע העבודה זה אומר שהעסק יצטרך להוסיף עוד עובדים. אבל הניסיון של התנועה הגלובלית מעלה שלמרות הגידול בהוצאות, זה מהלך משתלם".

פרופ' עומר מואב מאוניברסיטת רייכמן ואוניברסיטת ווריק בבריטניה, בטוח שהמקרה הזה אינו יוצא דופן. "זו הצעת חוק הזויה", הוא אומר, "אי אפשר לייצר יש מאין. בהייטק עובדים 10% מהעובדים במשק, אבל 70% מהמשק עובדים בעבודות שבהן ככל שעובדים יותר מספיקים יותר. אז יורידו להם את שכר הבסיס ויהיו יותר שעות נוספות. בתהליך הזה נראה אינסוף סכסוכי עבודה, ולמי בסוף לא יורידו את שכר הבסיס? לנמלים, למונופולים הציבוריים, לוועדים החזקים ולכל המגזר הציבורי. לאלה יעלו את השכר על חשבון כל הציבור. חברות שרוצות - שיעשו את זה, אבל לכפות את זה בחוק זה לא סביר לחלוטין".

 עומר מואב / צילום: יונתן בלום

לצאת מהקיבעון

אז האם יש סיכוי למודל של ארבעה ימי עבודה מחוץ להייטק או לחברות מבוססות אחרות? פרופ' גיא מונדלק, ראש החוג ללימודי עבודה, ומהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, די בטוח שזה לא עומד לקרות בקרוב. "המדינה לא מקדמת את זה ולא עשתה כלום עם חוק שעות עבודה ומנוחה. קיצרו את שבוע העבודה בהדרגה מ-45 שעות ל-42 שעות, עברו משישה ימים לחמישה ימים. זה היה תהליך של 50 שנה שלא מעוגן בחוק. החוק נשאר כמו שהוא היה. כל התיקונים הם בצווים ובהסכמים קיבוציים".

מונדלק מסביר שגם ההיצמדות לארבעה ימי עבודה לא נכונה. "זה רעיון שחברות מסחריות מנסות לקדם והעיתוי לא מקרי. אנחנו נמצאים בעידן של אחרי 'ההתפטרות הגדולה', אחרי שנתיים של קורונה, ברור לנו שמשהו קרה לעובדים, והם כבר לא חושבים שלהיות 50 או 52 שעות בשבוע בעבודה זה דבר כזה כיפי ונפלא".

אבל התשובה לא בטוח נמצאת במודל הפופולרי, של שבוע עבודה מקוצר. "המודל צריך לחשוב על הגמשה באופן שיכול להתאים לאורח חיים של בני אדם עובדים, כולל טרייד אוף למעסיקים, למשל שיום אחד תעבוד 10 שעות ולא ישלמו לך שעות נוספות אם למחרת עבדת פחות. מעבר ממדידת שעות למדידת תקופה כמו חודש או שנה זה פחות קליט מארבעה ימי עבודה בשבוע".

בשורה התחתונה, עד כמה שהרעיון של ארבעה ימי עבודה מושך, הוא כנראה לא קרוב כפי שרבים מאיתנו היו רוצים לקוות. גם העובדה שהמדינה נכנסת לתקופת ממשלת מעבר לא מבשרת גדולות עבור החקיקהץ התוצאה תהיה, כפי הנראה, שהפריבילגיה לעבוד שבוע עבודה מקוצר תישאר נחלתם של העובדים השבעים יותר, אלה שהחברות שלהם יכולות להרשות לעצמן את המהלך. שאר הציבור יצטרך להמשיך להסתכל על נתוני שעות העבודה בישראל אל מול העולם, ולהבין שזו המציאות שלו לעוד שנים קדימה.

פרודוקטיביים לשלוש שעות ביום: כך צמחה התנועה הגלובלית לקיצור שבוע העבודה

"התנועה הגלובלית לקיצור שבוע העבודה" נוסדה לפני כשלוש שנים בידי הניו-זילנדי אנדרו בארנס, שמנהל חברה לניהול פיננסים משפחתיים ועזבונות. באותה תקופה הוא נתקל במאמר ב״אקונומיסט״ שדיבר על כך שבממוצע, עובדים פרודוקטיביים רק שלוש שעות ביום. הוא החליט להעניק "זמן בחזרה" לעובדים שינהלו את הזמן שלהם בצורה יעילה יותר, וכך הגה את המודל הבא: 100: 80:100 - משכורת של 100% תמורת 80% מהזמן - משמע, 4 ימים בשבוע - ו-100% מהתפוקה הרגילה. "כשבישרתי למשאבי אנוש בחברה את הבשורה, הם שנאו את זה", אמר באחרונה בראיון לאתר אינטרנט שעוסק במשאבי אנוש. אבל החברה החלה בניסוי בקרב 240 עובדיה, למשך שנה. הניסוי הצליח, והשינוי הפך לקבוע. את התנועה הוא מנהל ללא כוונת רווח. השתתפות בפיילוט מטעמה כן כרוכה בתשלום מסוים של 2,000-13,000 דולר לחצי שנה, תלוי במספר העובדים שמשתתף בפיילוט.

האבחנה של בארנס שעובדים פרודוקטיביים רק שלוש שעות ביום, והשאלה איך אפשר לכנס חמישה ימי עבודה לארבעה עם אותן התפוקות, מזכירה מלי אלקובי - נציגת התנועה בישראל - את מה שמכונה "חוק פרקינסון". זה חוק שנהגה על שם ההיסטוריון הבריטי סיריל נורתקוט פרקינסון, שעוד ב-1955 כתב כך במאמר שפירסם ב"אקונומיסט": "העבודה מתמתחת כך שתמלא את הזמן שניתן כדי למלא אותה. אם משהו צריך להיעשות בשנה, הוא ייעשה בשנה".

"אם אכנס עכשיו לפגישה של שלוש שעות, אז אעביר את הפגישה כפי שתוכנן. אבל אם אין לי ברירה ויש לי פחות זמן, אז אני אתעדף את הדברים החשובים ביותר לתוך המטרה. יש לזה גבול כמובן".

באופן אישי, איך את מייעלת תהליכים?
"הנה דוגמה ממש מהימים האחרונים. פנתה אליי לקוחה פוטנציאלית שרוצה להתחיל לעבוד איתי. היא סימסה לי את הכתובת של החברה וכך הבנתי שהציפייה היא שאגיע למשרדים לפגישת היכרות. אם בעולם הישן הייתי עושה את זה, הרי שהיום אין שום סיכוי. התקשרתי בנימוס לברר מה מטרת השיחה, וכשהבנתי שמדובר בשיחת גישוש ראשונית, אמרתי: 'אין בעיה, נעשה את זה בזום'. הלקוחה קיבלה את זה".