תום פחיס, מנכ''ל EX.CO / צילום: איל יצהר
אישי: בן 37, נשוי לעדי ואב ל-3, גר בניו-ג'רזי
מקצועי: מנכ"ל ומייסד-שותף של חברת EX.CO
ילדות ומשפחה: "נולדתי בירושלים לאבא מפתח ומייבא מכשור רפואי ואמא מהתחום הפסיכולוגי, שהתגרשו כשהייתי בן 3. אחי הגדול מנהל מחלקת מיון באסף הרופא, ואחותי סטודנטית לרפואה - אז במשפחה צוחקים שאני הכבשה השחורה. הייתה לי ילדות ירושלמית של פעם, שיחקנו המון בחוץ - וכשלא הייתי ברחוב, הייתי על המחשב".
תכנות: "התחלתי לתכנת בגיל צעיר. כבר בגיל 14 בניתי אתר לתמי 4 ולישרוטל. בסוף שנות התשעים גם עזרתי לאנשים לחפש ברשת - לפני גוגל זו לא הייתה משימה קלה. במקביל, הקמתי עסק למכירת לחמניות ופתחתי דוכן למכירת גרעינים".
בית הספר: "ביסודי היה לי קשה בלימודים, ואובחנתי עם הפרעות קשב וריכוז. בתחילת השיעור המורה הייתה אומרת: תום וכפיר (חבר שלי) - צאו החוצה! בדקנו מי הביא כדורגל ושיחקנו שעות, ימים שלמים. עד כיתה ט' כולם רק דיברו על הפוטנציאל שלי, אבל אז הגעתי להסכם שאבוא פחות ללימודים - ומאז התחלתי לפרוח. בכיתה י"א הגעתי רק חצי מהזמן ובי"ב - פשוט לא הגעתי. למדתי לבד וזה שינה את חיי. סיימתי עם אחת מתעודות הבגרות הטובות בבית הספר שלי".
אהבות: "שירתתי ב-8200, ופתאום הכרתי אנשים שמתעניינים במחשבים כמוני. בצבא גם פגשתי את עדי ומאז אנחנו יחד, בונים חיים משותפים. אנחנו מחוברים ברמה אחרת. אחרי הצבא הפכתי לגיימר. אז קראו לזה אנשים שמבזבזים את זמנם על המחשב. שיחקתי במשחקים רבי משתתפים אונליין, ועד היום זו אהבה שלי".
תחילת הקריירה: "ב-2007, אחרי הצבא, הצטרפתי לסטארט-אפ בשם סאנדיי סקיי. הם לקחו מידע טקסטואלי ותמונות, הפכו אותם לווידאו ואפשרו לצפות בחשבון הסלולר בסרטון אישי. בתקופה ההיא זה היה ממש סיינס פיקשן. כשעזבתי כבר היו 65 עובדים ובער בי לעשות את הדבר שלי".
כישלון: "התחלתי לחפש רעיונות לסטארט-אפ עם עוד שני חברים. חפרנו מכל הכיוונים ולבסוף הלכנו על מיזם שיספק תשתית לבינה מלאכותית ולמידת מכונה. אבל כשניסינו לגייס כסף, לא הבינו על מה אנחנו מדברים. היה משקיע שאמר: אתם מ-8200? אם זה בתחום הסייבר אני כותב לכם צ'ק של 3 מיליון דולר. בסוף, אחרי שעבדנו על המיזם עשרה חודשים מבוקר עד ערב, החלטנו לוותר".
שאול אולמרט: "יום לאחר מכן שאול אולמרט, שבדיוק הקים את פלייבאז, התקשר אליי ואמר לי: בוא נעשה משהו ביחד. אני מכיר את שאול כבר המון שנים. כשהייתי בכיתה ז' הוא היה מורה בבית הספר. נוצר בינינו קשר שנמשך גם כשהוא גר עשור בארה"ב. נפגשנו מדי פעם בכל מיני צמתים".
צמיחה: "הפריצה הייתה חוויה של פעם בחיים, אבל שנתיים לתוך פלייבאז נגמר לנו הכסף. לחברה לא היה מודל עסקי. השקענו המון בלתת את הטוב הזה לעולם, קראנו לזה דמוקרטיזציה של תוכן איכותי. קפצנו מ-3,000 יוזרים ל-20 מיליון בזינוקים מטורפים. זה מה שעולם המשקיעים של אותן שנים רצה לראות, רק מספרי צמיחה. זה היה המדד היחידי, והיה אסור ללכלך את זה עם כסף".
פתאום מנכ"ל: "אחרי 6 שנים של עבודת המוצר והפיתוח בחברה, שאול ואני התחלפנו בתפקידים. הוא לקח את המוצר ואני קיבלתי אחריות על הביזנס ועברתי לארה"ב. ואז, ב-2019 הוא אמר לי: 'תקשיב, נראה לי שמיציתי ואני חושב שאתה ראוי לתפקיד המנכ"ל. מה דעתך?' אמרתי לו: 'וואו'".
EX.CO: "כשמוניתי למנכ"ל, לקחתי את החברה למקום אחר לחלוטין. פלייבאז נשמע משחקי, סושיאל ובאזי. הרגשנו שזה כבר לא מייצג את הערכים שלנו. שיננו את השם ל-EX.CO כדי לייצג חוויות שמייצרות ערך פרסונלי ללקוח. הפעם אנחנו פונים לא רק לאתרי מדיה, אלא גם למסחר, בנקאות וביטוח. לא פחות חשוב: סגרתי את כל הפעילויות בחברה שלא הכניסו כסף. מאז החברה גדלה במאות אחוזים בהכנסות ועברנו לרווחיות".
קורונה: "אחרי שש שנים בניו-יורק, הגיעה המגפה. הייתה תחושה שאם אתה פותח חלון, אתה מסכן את חייך. בחודשים הראשונים הלכנו לסופר עם כפפות גדולות ושתי מסכות, כשהרחובות ריקים".
בית: "היום אנחנו גרים בניו ג'רזי. אני קם עם הילדים וב-8 עולה לפגישות עם ישראל. אני עובד עד 6 וחצי בערב, שוב עם הילדים ומשם עד הלילה - קריאה, עבודה ומשחקים בנייד, לפעמים ביחד".
בעתיד: "ארצה להמשיך להיות מוקף באנשים מוכשרים ומלאי מוטיבציה, ולבנות איתם דברים גדולים. זה הדלק שמניע אותי".