אדם ניאנדרטל מתוך התערוכה ''בריטניה: מיליון שנה של הסיפור האנושי'', 2014 / צילום: Reuters, Will Oliver
לפני כ-15 שנים, גילה פרופ' דיוויד רייך, מהחוקרים המובילים בעולם בחקר גנטיקה אנושית עתיקה, שבקרב בני האדם חבויים שרידים של גנים ניאנדרטליים. כלומר, היה קשר מיני בין שני המינים גם שנים רבות אחרי שהם לכאורה נפרדו זה מזה. לא רק זאת. ב-2006 פרסמו רייך וקולגות שלו מאמר שעולה ממנו כי גם מהשימפנזות, המין הקרוב ביותר אלינו ששרד עד היום, היה לנו קשה להיפרד. מיני אדם המשיכו להזדווג בהצלחה עם מיני שימפנזות גם אחרי ששני המינים נפרדו זה מזה לשני ענפים אבולוציוניים נפרדים, וייתכן שההתערבבות הזאת נמשכה יותר ממיליון שנה.
בשלב מסוים, רוב האחים הקרובים של בני האדם נכחדו, והיום אנחנו כבר לא מצליחים להתרבות עם אף מין אחר. ובכל זאת, הרעיון שבני האדם מאז ומתמיד היו נבדלים לגמרי ושונים לגמרי מהמינים האחרים רחוק מלהיות מדויק.
סיפור אחר על ההיסטוריה של אירופה
וכמו בין המינים, גם בתוך המין האנושי. "אם יש רעיון אחד שתחום המחקר החדש יחסית של גנטיקה עתיקה שינה מהיסוד הוא הרעיון של אוכלוסייה פחות או יותר יציבה גנטית במיקום מסוים לאורך דורי דורות", אומר רייך בראיון לגלובס. "התיאור הקלאסי מציג גלי הגירה מתוך אפריקה, שהתפזרו בית העולם ונשארו פחות או יותר במקום שאליו הגיעו. זו כנראה קריאה מאוד פשטנית של ההיסטוריה של ההגירה האנושית".
כאשר רייך חוקר את הגנים שהשתמרו מבני אדם עתיקים, הוא מגלה גלי הגירה שמתפזרים הלוך וחזור ברחבי העולם, ולעתים האכלוסייה במקום מסוים מתחלפת כמעט לגמרי. הגנטיקה של כל אוכלוסייה היא הרבה יותר מגוונת מפכי שניתן לחשוב.
כך, למשל, ה"לבנים" האירופאים של היום וצאצאיהם שהגיעו לכל רחבי העולם דרך קולוניאליזם מגיעים מאותה בריכה גנטית, אבל כשמסתכלים אחורה, לעבר, הסיפור יותר מורכב. לפני אלפי שנים, ניתן היה למצוא סביב אירופה ארבע קבוצות נבדלות גנטית - קבוצה איראנית, לבנטינית, מערב אירופית ומזרח אירופית. הקבוצות האלה התערבבו עם השנים ליצירת ה"לבנים" של היום. בכל אחד מהלבנים של היום יש תערובת קצת שונה של ארבע הקבוצות.
רייך מספר את ההיסטוריה הגנטית של אירופה כך: לפני כ-40 אלף שנה חיו בה בני אדם שכנראה נכחדו. אי אפשר למצוא את הגנים שלהם בכלל באירופאים של היום. לפני כ35-37 אלף שנים, הגיעו לאירופה ציידים לקטים שאפשר למצוא מעט גנים שלהם בקרב אירופאים היום. כשהגיע עידן הקרח, הם ברחו דרומה, ורק מאוחר יותר, כשהעולם התחמם קצת, שוב הגיעו גלי הגירה מאזור ספרד, יוון וטורקיה. גם הם לא היו כל כך דומים לאירופאים של היום. חלקם היו כנראה כהים ממש, אבל כחולי עיניים - שילוב שקשה למצוא היום.
ואז, לפני 9,000 שנה, התרחש גל הגירה מאסיבי של חקלאים שכמעט החליפו לגמרי את הציידים-לקטים הללו, עם מעט מאוד ערבוב. ולפני 5,000 שנה, בתקופת הברונזה, שוב נכנס גל הגירה מאסיבי, שהביא את רוב הגנטיקה של האירופאים היום, וגם את השפות שהתגלגלו לאלה שהאירופאים דוברים היום.
"כל 'גזע' כפי שאנחנו מכירים אותו הוא ערבוב של גזעים עתיקים, שגם הם ערבוב של גזעים עתיקים", אומר רייך. "אנשים שגרים במקום מסוים אינם בהכרח הצאצאים של מי שגר שם בעבר. בריטניה, לדוגמה, עברה כחמישה גלי הגירה ב-10,000 שנים, ושלושה מהם כנראה החליפו כמעט לגמרי את האוכלוסייה שהייתה שם כשהם הגיעו. רק אחד מכל 3,000 בריטים הוא צאצא של מישהו שגר בבריטניה לפני 6,000 שנה. וזה עוד אי. בכל מקום אחר זה אפילו יותר משמעותי".
הטבע שלנו הוא להתערבב זה עם זה
כנראה שהמידע הזה ידהים בריטים יותר מאשר ישראלים, שלא ממש מזהים את עצמם כבעלי שורשים עמוקים במקום מסוים, מעבר לכמה דורות לאחור, אם כי רבים מאמינים שאנחנו תוצר של יהודים עתיקים. רייך, יהודי בעצמו ובן למשפחה של ניצולי שואה, קצת סקפטי.
"אני חושב שיש לנו אשליה של יציבות תרבותית, והאמת היא יותר של שינוי תמידי ושל הגירה כאירוע מאוד לא נדיר".
אתה חושב שהמחקר שלך שינה את הנרטיבים האלה?
"אני רק חוקר אחד, אבל אני חושב שמה שבאמת שינה את הנרטיבים האלה הוא הבדיקות הגנטיות לצרכן, שמאפשרות לכל אחד לראות בין היתר מאילו תפוצות מגיעה הגנטיקה שלו. אנשים פתאום מגלים חלקי גנום שמגיעים ממקומות שהם לא ציפו להם. מתחילה איזו קבלה עמוקה יותר של הרעיון שכולנו מאוד מעורבבים.
"אני לא יודע לומר עדיין איך זה ישפיע על תרבויות שלמות. אני חושב שיש תרבויות שתמיד ידעו שהן מעורבבות, כמו אפריקאים אמריקאים, ואחרות שצריכות להתרגל לרעיון". יהודים, הוא אומר, דומים למדינות שבהן הם חיים, אבל גם גנטית אלה לאלה. "הם באו מאיפה שהוא, גם אם לא כולם צאצאים של אותם אנשים שקראנו עליהם בתנ"ך", הוא אומר.
היום בני אדם יכולים להתרבות עם כל גזע אחר של אדם וליצור צאצאים "וכשלבני אדם יש הזדמנות להתרבות אלה עם אלה, הם עושים את זה", אומר רייך. "לחיות שתי אוכלוסיות אנושיות זו לצד זו ולא להתערבב בכלל? זה פחות טבעי לנו".
היום נראה שהאנושות הולכת לערבוב כמעט מוחלט.
"קשה לגזור מהעבר הקרוב מגמות למאות או אלפי השנים הקרובות, כי האנושות מתרבה כל כך מהר, שאנחנו נכנסים לטריטוריה של התנהגות אנושית שלא היינו בה עד היום, שמשפיעים עליה גורמים שלא היו רלוונטיים עד עכשיו. כרגע אנחנו במגמה של ערבוב. ב-500 השנים האחרונות התערבבנו יותר מכל השנים הקודמות גם יחד, והערבוב מוריד את השונות הגנטית בין אוכלוסיות. אבל עד שנהיה מעורבבים לגמרי, ייקח הרבה זמן ובזמן הזה יכולים לקרות גם דברים שיובילו לבידול יותר גדול בין קבוצות. כאלה דברים קרו בעבר".
סביבה, מזל ותרבות מנצחים את הגנטיקה
מה קורה כאשר כל הבריכות הגנטיות של האנושות מתערבבות זו עם זו מבחינה בריאותית?
"מחלות שנובעות ממוטציה לא דומיננטית נעלמות, ובעיקרון הערבוב נתפס כטוב לבריאות. האם נאבד מגוון? לא. עדיין הגנטיקה האנושית תהיה מאוד מגוונת, אלא שנוכל להבדיל פחות טוב מי מגיע מהיכן על פי הגנים שהוא הגריל. אני כן חושב שהערבוב מוביל להפסד של מגוון תרבותי, וזה לא טריוויאלי בעיניי. לאנשים חשובה מאוד התרבות שלהם".
האם יכול להיות שנמצא בקרב בני האדם הקדומים גנים משפרי הישרדות בתנאים מסוימים, שיכולים לעזור לנו?
"כן, אני בהחלט רואה אפשרות למצוא גנים מועילים בעבר האנושי, ואפילו להשתמש בהם בבני אדם מודרניים. לעומת זאת שיבוט של אדם שלם מהעבר הרחוק, רעיון ששמעתי שנזרק פה ושם, נראה לי חסר סיבה ותוחלת. הוא לא מכבד את האנשים מהעבר, וזה גם בלתי אפשרי - ה-DNA שהשתמר הוא חלקי בלבד, ואי אפשר להפיק ממנו רצף של גנום אחד שלם".
האם המחקרים האלה מספרים לנו כיצד האירופאים הפכו כל כך דומיננטיים בעולם וכבשו כל כך הרבה מדינות אחרות?
"ההיסטוריה זוכרת כל מיני תרבויות מצליחות שאחר כך נעלמו. אם היינו מדברים לפני 800 שנה בסך הכול, אולי היית שואלת אותי איך האינקה כל כך מצליחים. ואז הגיעו הספרדים ומחקו אותם, בעיקר בזכות מזל של חשיפה מוקדמת למגפה. מאוחר יותר גם הסינים מאוד הצליחו.
"אני חושב שההסברים מדוע חברה אחת כובשת אחרת הם הרבה יותר תלויי תרבות, סביבה ומזל מאשר גנטיקה. כן, יש הבדלים גנטיים בין קבוצות של בני אדם, אבל בהשוואה להבדלים התרבותיים וסתם מקריות, אני חושב שהגנטיקה בדרך כלל כמעט לא באה לידי ביטוי ביחסי כוחות בין אוכלוסיות. ראי למשל את השלטון הרומי. הם היו די דומים גנטית לשכניהם אבל כל החברה שלהם הייתה מבוססת על שירות צבאי. זה איפשר להם לדרוס את השכנים שלהם בלי למצמץ".
רייך נותן דוגמה נוספת מסודן: שתי קבוצות סודניות די דומות מבחינה גנטית, עם התקדמות טכנולוגית דומה. אבל לתרבות הנואר הייתה מערכת כללים שהגדירה תשלום מוהר גבוה. רבים מהגברים הצעירים בכפר לא יכלו להרשות לעצמם את התשלום, והם התחילו לגנוב פרות מהשבט השכן, הדינקה, ותוך כדי כך גם שבו את נשותיהם ואת ילדיהם. רייך טוען שהדחיקה הזאת של הגברים לפינה, כך שהיו צריכים להילחם כדי להתחתן, הובילה להשתלטות הנואר על אדמת הדינקה במאה ה-19.
הבעיה עם פוליטיקלי קורקט במדע
סוגיית ההבדלים בין בני אדם היא נפיצה, ורייך מודע לכך מאוד. ב-2018 הוא כתב מאמר ל"ניו יורק טיימס", שבו הפציר בגנטיקאים לא לזנוח את חקר ההבדלים הגנטיים בין אנשים ממוצאים שונים רק משום שהדבר נפיץ פוליטית.
"נוח לנו לומר שההבדלים הגנטיים בין אנשים ממוצאים שונים, בעיקר אלה שמכוונים תכונות כמו אינטליגנציה והתנהגות, הם הרבה יותר קטנים מאשר המגוון הגנטי בין אנשים מאותו מוצא. עד היום הגישה הזאת בדרך כלל תאמה את המציאות. אולם אנחנו לא יכולים להתעלם מהאפשרות שנמצא בעתיד הקרוב גן שהוא במתאם גם עם מוצא וגם עם התנהגויות או יכולות.
"אם נתנהג כאילו לא ראינו את זה, נאבד את האמינות שלנו כמדענים, ואם נפסיק לחפש את ההבדלים בין אנשים ממוצאים שונים אנחנו עלולים לפספס גם הבדלים שאנחנו כן צריכים להביא בחשבון כשאנחנו רוצים לעסוק ברפואה מותאמת אישית, שהיא ודאי רפואה טובה יותר.
"בנוסף, כשאנחנו לא נותנים את המידע המדעי האמיתי בתחום הזה, אנחנו משאירים אותו פתוח לפייק ניוז, וכל מיני אנשים שכן יש להם אינטרס לדחוף סטריאוטיפים קיימים ומזיקים יוכלו לטעון כל מיני טענות חסרות בסיס לגבי הקשר בין תכונות לבין מוצא ולומר שאנחנו לא מוכנים להודות בכך רק כי זה לא פוליטיקלי קורקט".
לבסוף, אומר רייך, כמו שאנחנו יכולים להכיר בכך שיש הבדלים בממוצע בין גברים לנשים ועדיין לשאוף לתת לכל גבר ואישה הזדמנות שווה להוכיח את עצמם בכל תחום ולבחור את דרכם, כך נוכל לעשות גם אם נגלה הבדלים אמיתיים, לא רק במראה ובנטייה לתחלואה, בין אנשים ממוצא שונה.
הגנטיקה של ילודה מאוחרת ובריחה מצרות
הגישה הזאת עשויה לסתור את הגישה שרייך הציג תחילה, שלפיה כולנו מתערבבים כל הזמן, אבל רייך מחזיק בשתי הדעות: מצד אחד הגנטיקה שלנו מעורבבת מקבוצות אתניות רבות מהעבר, ומצד אחר עדיין יש הבדלים אתניים ממוצעים בין קבוצות היום. אמנם לא כל מי שנראה "לבן" או "שחור" הוא דומה גנטית, אבל כן ייתכן מתאם כלשהו בין אנשים שהגיעו מאותו ענף בעץ המשפחה האנושי לבין תכונות מסוימות.
רייך נותן כדוגמה תכונה גנטית לא צפויה - הרצון להביא ילדים לעולם בגיל מוקדם לעומת דחיית הילודה. מוזר לחשוב על החלטה כזאת כבעלת מקור גנטי, הרי בעבר האמצעים לשלוט במועד הילודה היו מעטים. ובכל זאת, באוניברסיטת אוקספורד מצאו ב-2015 שגנים המובילים לדחיית ילודה נמצאים במתאם עם מוצא אירופי. "אנחנו מדברים על גנים שמשפיעים על המוח, לא על הרחם", אומר רייך. דחיית ילודה משמעותה יותר זמן עבור נשים להשיג השכלה, כך שאפשר לטעון כאן לבסיס גנטי לחברה שבה נשים הן משכילות יותר.
אבל רייך מודה: "כיום קשה מאוד להשוות גנטית בין אוכלוסיות בתוך נטרול ההבדלים התרבותיים ביניהם. זה לא אומר שזה לא יקרה בעתיד - למעשה, אני חושב שזה כן יקרה. לכן אני רוצה שאנשים יהיו מוכנים להתמודד עם זה בצורה הפתוחה והכנה ביותר, ובלי לגרום להפליה. אני בעד דיון הרבה יותר מורכב ומתוחכם בתחום הזה".
רייך זהיר בנושאים האלה במיוחד. אביו היה המנהל הראשון של מוזיאון השואה בארה"ב. "בישראל של השנים אחרי השואה יש תחושה של שבריריות", הוא אומר בהתייחס לאופן שבו מחקרים מתקבלים בישראל. "אבל האמת שכולנו שבריריים. גם שווייצרי שיושב על אותו הר שבו התגוררו אבותיו דורות אחורה, החיים שלו שבריריים, ואין לדעת מה יקרה הלאה".
תמיד תהיתי אם השואה, שמחקה פי 2 יותר אנשים מכפי ששרדו בה, יצרה איזושהי ברירה גנטית. האם צאצאי הניצולים מאופיינים בתכונות מסוימות?
"זו שאלה שאנשים שואלים גם על צאצאי העבדים בארה"ב, בעיקר בהתחשב בכך שהאנשים שנשבו לעבדות מלכתחילה לא נבחרו באופן רנדומלי, ורבים מהם לא שרדו בדרך. אבל עד היום אף אחד לא מדד הבדלים משמעותיים במגזר הזה. לא נראה שהשורדים הם במיוחד חכמים או חזקים או עמידים יותר בפני סבל".
רייך כן מתאר מחקר שבחן את הגנטיקה של תושבים שנשארו לגור בערים מדשדשות בצפון אנגליה, לעומת חבריהם וקרוביהם שעזבו את העיר. "הם שונים גנטית. אנשים שבורחים הם שונים. אז אם יש קשר בין הישרדות לבין עזיבה לפני צרה, אולי הקשר הוא גם גנטי".
מרוסיה לאמריקה: הנער שחי לפני 24 אלף שנה וחשף את אבותיהם של האמריקאים הילידים
לפני קצת יותר מעשור, חשפו מחקרים גנטיים שהצפון אירופאים של היום חולקים לא מעט מטען גנטי עם האמריקאים הילידים, יותר מכפי שהיינו מצפים בהתחשב במועד שבו לכאורה נפרדו האוכלוסיות אלה מאלה. רייך וחברי הצוות שלו התקשו להאמין שמספרים משמעותיים של אמריקאים ילידים חזרו לאירופה אחרי שהאוכלוסיות הללו נפרדו גנטית. הם הניחו שגם הצפון אירופאים וגם האמריקאים הילידים הם צאצאים של אוכלוסייה מוקדמת יותר, שהיום לא ניתן לזהותה כקבוצה בפני עצמה.
רייך וצוותו מיפו את הפרופיל הגנטי שלהשערתם היה צריך להיות לאותם אבות קדמונים נוספים, שתרמו מעט גנים לצפון אירופאים וכמות קצת גדולה יותר לאמריקאים הילידים. כעבור שנים ספורות, ב-2013, נמצאו עצמות של נער שחי לפני 24 אלף שנה ליד ימת ביאקל ברוסיה. הגנטיקה שלו תאמה את המפה שציירו רייך וצוותו לעם הקדמוני הזה. כך, תחום המחקר החדש הזה של ההיסטוריה-ארכיאולוגיה הגנטית הצליח במבחן המדעי האולטימטיבי: להשתמש במידע קיים כדי להעלות היפותזה חדשה לגמרי, ואז למצוא לה הוכחות בשטח.
מאותו רגע החל החיפוש אחר שרידים נוספים של אותו עם באותו אזור. אז התברר שהגנטיקה שהתגלתה מאפיינת קבוצת אוכלוסייה מוכרת - Yamnaya. הם היו עם של רוכבי סוסים ורועים. הם היו נוודים, שאורח חייהם התבסס במידה רבה על המצאת הגלגל כמה מאות מוקדם יותר ועל ביות הסוסים. הם נעו במרחבים שבין הונגריה למונגוליה, והפכו אותם לדרך מסחר.
היום ההנחה היא שה-Yamnaya הם גם האוכלוסייה שהפיצה את השפות האירופיות להודו - סוגיה שהעסיקה בלשנים רבים משום הדמיון בין השפות הללו. כיוון שהם היו נוודים, העדויות הארכיאולוגיות לקיומם היו מעטות וההיסטוריה התעלמה מהם. נותרו מהם רק אתרי קבורה מקושטים בסמלים של סוסים וגלגלים.
נראה שבמהלך הטיולים שלהם, ה-Yamyana תרמו הרבה גנטיקה זכרית לאוכלוסיות המקומיות. רייך מעלה את האפשרות שזכר אחד מאוד פעיל הכניס הרבה גנים לבריכה, ושאחוזים משמעותיים מהצפון אירופאים של היום הם צאצאיו.
בכלל, חקר הגנים המבדילים בין נשים לגברים שופך אור על ההיסטוריה של תרבויות קדומות. רייך (שניסה בכלל למצוא גנים גורמי סיכון לסרטן הערמונית בארה"ב) גילה כי ישנה הטיה מינית ברמת הערבוב של גנים לבנים באוכלוסייה השחורה. זוהי עדות ליחסי כוח בין התרבויות, כשגברים מנצלים את הנשים מהתרבות החלשה יותר, לעומת מצב של ערבוב שאין בו הטיה, המעיד על יחסים הדדיים בין האוכלוסיות.
במחקר אחר באיים הפסיפיים, רייך מצא שנשים קבורות בדרך כלל עם משפחתן, בעוד שגברים מפוזרים על פני כל האי. הפרשנות אומרת שאלה חברות מטריארכליות שבהן הגברים חותנו והצטרפו למשפחת הכלה, ואילו הנשים נשארו בשבט.
פרופ' רייך הגיע לישראל על מנת להעביר סמינר לסטודנטים בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, יחד עם פרופ' שי כרמי ויעביר הרצאה במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה.
פרופ' דיוויד רייך
אישי: בן 47, נולד במרילנד לאם סופרת ואב פרופסור לפסיכיאטריה, ניצול שואה, שניהל מאוחר יותר את מוזיאון השואה בארה"ב. שניהם גדלו במשפחות דתיות
מקצועי: מאז 2010 הוא מתמקד במחקר הגנום של אוכלוסיות עתיקות. כאשר לא הצליח למצוא מומחים לעיבוד חומר גנטי עתיק, פיתח את המומחיות בעצמו ומשיקולי תקציב, הצליח לפתח שיטות יעילות וזולות מאוד להפקת חומר גנטי משרידים עתיקים. כך הפכה מעבדתו לאחת הספריות הגדולות בעולם של גנומים אנושיים עתיקים
עוד משהו: רייך החל את דרכו האקדמית בלימודי פיזיקה וסוציולוגיה, אך אף שהתקבל לתואר שני בפיזיקה באוניברסיטת ברקלי היוקרתית, חש פחות מבריק בתחום מחבריו וביקש ללכת למסלול שבו השפעתו תהיה גדולה יותר