רה''מ יאיר לפיד וח''כ אחמד טיבי / צילום: יוסי זמיר
ראש הממשלה יאיר לפיד השיק השבוע את קמפיין הבחירות שלו בנאום פוליטי בפתח ישיבת סיעת יש עתיד. מהנאום נעדר השם "איתמר בן גביר", אך נוסף מושג חדש אחר - "הקיצוניים". לפיד, שמותקף בקמפיין הליכוד על כך שאין לו ממשלה בלי חברי הכנסת הערבים מרע"ם והרשימה המשותפת, ניסה לשדר מסר נגדי. אמנם לא מהמוצלחים, אך כוונותיו ברורות לאלו שעוקבים אחרי הזיגזגים המסורתיים של לפיד ויש עתיד בעניין השותפות עם הערבים.
הקו החדש שמוביל ראש הממשלה במערכת הבחירות הנוכחית הוא כן לשותפות עם רע"ם ולא לשותפות עם הרשימה המשותפת, שנכללת, כהגדרתו, בקבוצת "הקיצוניים", לצד חברי מפלגת הציונות הדתית, שלא מזמן כינה אותם "כוחות האופל".
"לא עושים עסקים עם המשותפת". האמנם?
בכל מערכת בחירות לפיד משרטט קו חדש בעניין חברי הכנסת הערבים, ויש שיגידו שלא רק בעניינם. אבל על כל פנים, חוסר העקביות ביחסו לאזרחים הערבים בישראל הוא אחד הסממנים הבולטים של היעדר האידאולוגיה ועמוד שדרה של מפלגת המרכז הגדולה בישראל. בתחילת דרכו, היה זה לפיד שהתנגד ל"זועביז", ולאחר מספר שנים הגיע עם מסר מעודן יותר - "לא עושים עסקים עם המשותפת". זאת, אף שרץ מיד אחרי מערכת הבחירות לעשות עסקים עם המשותפת.
במהלך הפלונטר הפוליטי, עוד כשהיה חלק מסייעת כחול לבן, לפיד ניסה בחדרים סגורים לשכנע את בל"ד להמליץ על שותפו דאז בני גנץ בפני נשיא המדינה כדי לקבל את המנדט להרכבת הממשלה. כמיטב המסורת, עמדתו לא נותרה בעינה. בסבב הבחירות האחרון הוא הצהיר בפה מלא שהיה הראשון שקידם את הרעיון להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. בראיון שהעניק לרדיו נאס במהלך מערכת הבחירות ב-2021, הסביר לציבור הערבי את השינוי שעבר: "כולנו השתנינו בשנה האחרונה", לפיד ציין והתכוון לשנת הקורונה ששמה את צוותי הרפואה בחזית, ובמיוחד את הערבים מבניהם. "אמרתי לעצמי, לא ייתכן שאלה יהיו אזרחים סוג ב’".
כעת פוסלים, אחר כך המסרים משתנים
לא חלפה יותר משנה כדי שישתנה שוב. לפיד של 2022 גילה שותפים נוחים יותר - רע"ם בראשות מנסור עבאס. נוחים יותר, מסיבה אחת ויחידה - הם קיבלו את ההכשר מהאיש שלפיד חושב שהוא מסוכן לעתיד הדמוקרטיה הישראלית, בנימין נתניהו.
כך לפתע המשותפת חזרה שוב להיות מפלגה קיצונית שאי אפשר לקבל את תמיכתה להקמת ממשלה. "יש רק שיתופי פעולה פרלמנטריים, כפי שעשו כל ממשלות ישראל", הבהיר לפיד פעם אחר פעם בשנה האחרונה. לא רק הוא, שריו של לפיד גם הם הצטרפו למסע הפסילה של המשותפת. השר מאיר כהן והשרה מירב כהן הבהירו יותר מפעם אחת שהמשותפת לא יכולה להיות חלק מהקואליציה שיש עתיד תקים.
הבעיה המרכזית היא לא הפסילה של המשותפת, אלא המסרים הסותרים והצהרת הכוונות המעוותת. כמה חודשים לפני שלפיד הפך לראש ממשלה, הוא נפגש עם חברי הכנסת איימן עודה ואחמד טיבי וביקש את תמיכתם כדי לשמור על הקואליציה המתפוררת של "ממשלת השינוי". לפיד ביקש רשת ביטחון והציע הצעות נדיבות למשותפת, ואף ביקש להפסיק את החרם של משרדי הממשלה על חבריה, שהוחרמו לבקשת רע"ם.
ניסיון העבר מלמד שאחרי הבחירות לפיד שוב ייפגש עם ראשי המשותפת כדי לבקש את המלצתם בפני נשיא המדינה, לקבל את מלאכת הרכבת הממשלה, והם יחזרו שוב למשבצת הלגיטימיות. הרי כל בר דעת שמסתכל על מפת הגושים מבין את המובן מאליו - בלי תמיכת המשותפת מבפנים או מבחוץ, אין ללפיד סיכוי להקים ממשלה. בגוש נתניהו אין ללפיד שותפים, וגם ההימור שלו על שברירי מפלגות של החרדים לא יספק את מספר המנדטים הנדרש.
חברי הכנסת הערבים מזמן לא בכיס של לפיד
במשותפת מבינים את המצב הזה היטב, ושותקים. הם מחכים ליום שאחרי הבחירות, אז יזכירו ללפיד מה אמר זה מכבר. איימן עודה לא שוכח ללפיד את ההשוואה בינו לבין חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ’, זאת לאחר שעודה קרא לצעירים ערבים המשרתים בכוחות הביטחון הישראליים להשליך את נשקם (כמה ימים אחר כך, סיפר עודה, לפיד התקשר אליו וניסה לשדר עסקים כרגיל).
מה שלפיד מפספס הפעם, זה שהוא לא היחיד שיכול להוביל את גוש המרכז-שמאל, והוא גם לא היחיד שיכול להיות מקובל על המשותפת. בני גנץ, שלא מואשם באהבת יתר לעודה וטיבי וגם לא מצטייר כיריבם המר, יכול להיות חלופה יותר טובה עבורם, לפחות כנקמה. אם הציבור היהודי לא יעניש את לפיד על הזיגזגים שלו במדיניות הכלכלית-פוליטית-מדינית, אולי הציבור הערבי כן על עמדותיו כלפיהם.