הבוררת ורדה אלשיך / צילום: איל יצהר
שנתיים לאחר שנטען נגדה כי נתנה לגורם עלום לכתוב עבורה את פסק הבוררות בגינו קיבלה למעלה מחצי מיליון שקל, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי השופטת (בדימוס) ורדה אלשיך מתייחסת לטענות כלפיה. במסגרת תגובה לבית המשפט היא דוחה מכל וכל את הטענות.
מדובר בתיק בוררות של קבוצת הרכישה "נופי חריש" נגד היזם עו"ד אלעד הלוי וחברתו "בית הלל - ניהול והשקעות". במסגרתו, היזם וחברתו חויבו לשלם מיליוני שקלים לחברי הקבוצה, לא כולל הוצאות משפט בסך למעלה מחצי מיליון שקל. בפסק הבוררות מותחת אלשיך ביקורת נוקבת לאורך ולרוחב על התנהלותו של הלוי.
■ שוב סערה: מי באמת כתב את פסק הבוררות של השופטת בדימוס ורדה אלשיך?
"כבוד הבוררת אפילו לא טרחה לקרוא"
בבקשת ביטול פסק הבוררות שהוגש עוד במאי 2020 כתב עו"ד מיכאל דבורין, המייצג את הלוי, כי "פסק הבוררות, נשוא בקשה, לוקה בשורה של עילות ביטול חמורות שהבוטה בהן - אך לא העיקרית - היא העובדה שפסק זה נכתב על-ידי 'גורם עלום' אשר את זהותו לא נדע. זאת, בזמן שהבוררת דנן ושלוחיה מבהירים פעם אחר פעם כי הפסק נכתב על-ידי הבוררת לבדה. בשים לב שהבוררת הנכבדה גבתה רק בגין כתיבת פסק זה סכום של 568,620 שקל שעניינו חיוב לפי שעות עבודה שלה ולא של איש זולתה".
עו"ד דבורין ביסס את טענתו, בין היתר, על הערות שנכתבו בגוף פסק הבוררות בפונט אדום. כך לדוגמה, בעמוד 139 לפסק נכתב "לא התרשמתי כי מדובר בהערכות מבוססות אשר יסודן בעובדות שניתן להסתמך עליהן, אלא הערכה, השערה בעלמא, אשר לא ניתן בנסיבות העניין לסמוך על-פיה מסקנות משפטיות". לצד פסקה זו נכתבה ההערה: "לא מסכימה".
בעמוד 214 לפסק נקבע כי "התובעים לא הוכיחו נזק ולפיכך תביעתם בעניין זה נדחית". לצד קביעה זו נכתב: "לא !!!!!!באמת???????". בעמוד 120 העוסק בטענת התובעים כי "עו"ד הלוי הפר אמונים, פעל בניגוד עניינים, הטעה וכו'", נכתבה ההערה: "טרם קראתי".
בבקשת הביטול נטען: "כפי שנראה מהערות הבוררת על הפסק עולה גם המסקנה הקשה כי כבוד הבוררת לא רק שלא כתבה את פסק הבוררות אלא חלקים ממנו אפילו לא טרחה לקרוא - ממש כך".
לטענת עו"ד דבורין "מעשים אלו ממוטטים את מוסד הבוררות, נוגדים לכללי הצדק הטבעי, והם מהווים פגיעה אנושה לא רק באמון הצדדים בכבוד הבוררת, אלא אף באמון הציבור בכללותו במוסד הבוררות".
אלשיך הגיבה: "פרי דמיונותיו של הלוי"
השופטת עינת אבמן־מולר כתבה לאחרונה כי "נוכח הטענות המועלות כלפי הבוררת, סברתי כי נכון יהיה לפנות לבוררת ולאפשר לה בשלב זה להגיב בכתב לנטען". אלשיך קיבלה את ההצעה ותקפה באריכות ובחריפות את אלעד הלוי. "הבל הבלים הכל הבל. הבקשה היא פרי דמיונותיו ונסיונותיו הבלתי ראויים (בלשון המעטה) של עו"ד אלעד הלוי, במהלך הבוררות ומתחילתה, להביא לכך שאפסול את עצמי, תוך שאינו בוחל לשקר".
אלשיך אף טוענת בתוקף שהיא זו שכתבה את הפסק. "שמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את טענותיהם, ראיותיהם וכו', ולבסוף אני כתבתי את פסק הבוררות, ואני חייבתי את המבקשים (עו"ד אלעד הלוי וחברתו, א"ג) לשלם למשיבים, ובדין עשיתי זאת. אני עומדת מאחורי כל מילה הכתובה בפסק הבוררות, שנכתב על-ידי, ועל-ידי בלבד".
אלשיך לא עצרה בכך, ועברה לתקוף את עו"ד אלעד הלוי אישית באופן חריף ונוקב. "מעטים הם התיקים שמותירים רושם קשה כל-כך וחד כל-כך על מי שמוטלת עליו מלאכת ההכרעה. מעטים עוד יותר הם התיקים בהם הראיות כל-כך חדות וברורות בכתב, מזמן אמת, כשגרסתו של צד אחד מבוססת, וגרסת הצד שכנגד כוזבת.
"לא אגזים אם אומר כי ב־36 שנות כהונתי כשופטת ומעל שמונה שנים כבוררת ומגשרת, לא יצא לי לפגוש בהתנהלות כזו כמו של הלוי. מעטות הן הבקשות שחוסר תום הלב בהן הוא כה ניכר וכל-כך רב. בקשות בהן מי שנקבע שגנב (כן, לצערי ממש כך) את כספי הנאמנות שהפקידו בידיו לקוחותיו, מנסה לחמוק מהדין בכל דרך, ואיננו בוחל לשם כך לשקר במצח נחושה לבית המשפט ולהטיל דופי בי אישית ובהליך הבוררות".
השופטת המשיכה ותקפה. "תחת אשר ירכין את ראשו בבושה וכלימה לאחר שנתפס בקלקלתו, עו"ד הלוי מעז פנים ומנסה לעורר מהומה על לא מאומה, סערה בכוס מים, בכדי לשוב ולחמוק מן הדין ולהותיר את לקוחותיו שוב מול שוקת שבורה".
לגופו של עניין, מתייחסת אלשיך לטענה כי היא לא כתבה את פסק הבוררות. לדבריה, מקור ההערות הוא בהתלבטות האם לעדן את הפסק כך שלא ייכתב כי הלוי גנב את הכספים אלא להסתפק בכך שהוא חייב בהשבת הכספים. לטענתה, ההתלבטות הייתה רק לגבי הסמנטיקה. "כפרקטיקה נוהגת ומקובלת, כתבתי הערות בגוף הפסק, ובהן הוראות שונות, שרובן ככולן נוגעות לעניין זה. אדגיש: המסקנה, הנימוקים והראיות נותרו כשהיו. הקביעות, הניתוח הראייתי, העובדות שהוכחו והסעדים שנפסקו לא השתנו בשום גרסה.
"מדובר בהערות פנימיות שאני כתבתי לעצמי על גבי הטיוטה, משל 'דו שיח' וסימון לעצמי, לצורך טיוב ודיוק של נוסח פסק הבוררות". לדבריה, כאשר סיימה את הכתיבה, ביקשה למחוק את ההערות והניסוחים השונים, אך הם בטעות נותרו בשולי הגיליון ונשלחו כך לצדדים.
אלשיך אף מציינת כי הלוי "עשה כל שביכולתו על-מנת לעכב את הליכי הבוררות, ובהמשך אף נתן צ'קים למשכן לבוררות ביודעו כי צ'קים אלה לא ייפרעו. זאת, מכיוון שחתם על הצ'ק רק את החותמת של החברה ללא חתימתו. בהמשך נתן הוראת ביטול לשני צ'קים נוספים".
"קשה להפריז בחומרתם של הדברים"
הדברים של אלשיך התקבלו והשופטת אבמן־מולר כתבה כי "לאחר שהוגשה עמדת הבוררת ומשהצדדים ויתרו על חקירות המצהירים, נראה כי ניתן להורות על הגשת סיכומים בכתב". אלא שבהמשך טען עו"ד אלעד הלוי כי עלה בידו לאתר את זהות כותב פסק הבוררות וכי עורך דין מסוים, עו"ד פרץ, הודה בפניו כי כתב את פסק הבוררות, ויש בידיו ראיות למכביר להוכיח טענותיו נגד אלשיך. מנכ"לית המשכן לבוררות הכחישה מכל וכל את טענותיו, והשיבה כי אותו עורך הדין הכחיש בשיחתה עימו כי בכלל אמר דבר כזה לעו"ד הלוי.
בתגובה הלוי ביקש מבית המשפט כי עורך הדין המדובר, יחד עם מנכ"לית המשכן לבוררות רוני גרינברג, וכן הבוררת ורדה אלשיך, יתייצבו ויעידו על ההתנהלות סביב כתיבת פסק הבוררות. השופטת אבמן־מולר הכריעה כי "בטרם תידון הבקשה לזימון עדים יש לפרט על מה היא נסמכת ולצרף את כל התומך בה".
תגובת ב"כ הלוי, עו"ד מיכאל דבורין: "הגב' אלשיך שמה ללעג את בית המשפט הנכבד כאשר כתבה שהיא ניהלה דיאלוג עם עצמה. משום מה היא בחרה להתעלם מפניית בית המשפט בה התבקשה להסביר של מי כתב היד הנוסף המופיע על סיכומי הצדדים.
מכל מקום לאחר מאמצים רבים אותר כותב הפסק שאף הודה כי מי שמגיע לבוררות אצל אלשיך למעשה מגיע אליו "בדלת האחורית". הוא אף הודה כי שירותים דומים הוא נותן לרבים אחרים במשכן לבוררות. קשה להפריז בחומרת הדברים".
עו"ד דבורין הוסיף כי בימים הקרובים יוגשו הראיות, וכי "פרשייה דנן, של הוצאת פסק למיקור חוץ לבורר שאיש לא הסכים עליו ולא מכיר אותו, היא אחת החמורות שהתגלו בדיני הבוררות".