הסיבה המרכזית למצב הגרוע של המורים היא התנהלות הסתדרות המורים

ניתוח של הצעות משרדי האוצר והחינוך להסכם שכר חדש וההתנגדות הלא ברורה של הסתדרות המורים אליהן תוך אי פרסום הצעה נגדית, מראה למי אכפת מהמורים וממערכת החינוך - ולמי לא

מחאת המורים, רחבת מוזיאון תל אביב / צילום: שלומי יוסף
מחאת המורים, רחבת מוזיאון תל אביב / צילום: שלומי יוסף

הכותב הוא מורה, יזם חברתי ומייסד קבוצת מורים מובילים שינוי

בשבוע שעבר, לאחר תקופה של קיפאון במשא-ומתן בין משרד האוצר להסתדרות המורים, משרד האוצר פרסם לראשונה הצעה להסכם שכר חדש. בין עיקרי ההצעה נכללו העלאת שכר משמעותית לכלל המורים תוך תיעדוף משמעותי של משאבי ההסכם לטובת המורה המתחיל, הגדלת גמולי התפקיד באופן שמורים הנושאים בתפקידי הליבה יתוגמלו במידה ניכרת, הוספת תפקידים נוספים בהתאם לשיקול דעת המנהלים, התאמת ימי החופשה, העלאת שכר המנהלים, מענק התמדה ואפשרות לחוזים אישיים.

אם לסכם בקצרה, להשקיע את המשאבים היכן שהמצוקה הגדולה ביותר והגדלת הגמישות הניהולית. זאת על מנת לצמצם את הנטישה של המורים, להעלות את איכות כוח-האדם שמגיע ולגרום לתגמול משמעותי יותר של כוח-האדם הקיים.

הצעה לא מושלמת

ההצעה הזאת לא מושלמת. בעיקר במה שלא כתוב בה. בעוד שיש פירוט רב בכל הנוגע לגמולי התפקיד והעלאת השכר, אין כמעט פירוט על נושא החוזים האישיים והתפקידים הנוספים שמנהלים יוכלו לתת. אפשר ללמוד מכך, אלו נושאים ירדו ראשונים במשא-ומתן. לצערי, אלו הנושאים המשמעותיים ביותר. תוספת תקציב תסייע לצמצם את הבעיה אך התייחסות אישית למורים וביטוי משמעותי לאיכות ולביקוש שלהם, הם פתרונות הרבה יותר משמעותיים.

זמן קצר לאחר פרסום ההצעה של האוצר, הצטרף שחקן חדש למגרש - משרד החינוך. לראשונה מאז תחילת הדיונים ובאיחור מבזה וניכר, משרד החינוך פרסם הצעה משלו. כאן, המצב כבר מורכב יותר. בעוד שחלק מההצעות שלו (בהקשר של עובדי ההוראה) הן מעולות - תוספת דיפרנציאלית, ביטוי למצוינות, ואפשרות להגדלת אחוזי המשרה. חלק אחר מההצעות, מעוותות לחלוטין ומשמרות את הליקויים הקיימים - שמירה על הקביעות, קידום שכר אחוזי תלוי ותק ותלוי תפקידים.

שתי ההצעות מהוות בשורה של ממש למורים ולמערכת החינוך ולו לאור העובדה שהן משנות באופן ניכר את מנגנון ההעסקה והתגמול הקיימים. על פניו, היינו מצפים מהסתדרות המורים להגיב בצורה עניינית וממוקדת לכל אחת מההצעות. אך לא, יפה בן דויד הגיבה מספר פעמים, להצעה של משרד האוצר - מעשה לא ברור לכשעצמו, כאשר כל תגובה לא ברורה ולא ממוקדת.

היא טענה שההצעה תגרום למצב הקיים להיות גרוע יותר, התמקדה בגמול הספציפי שנובע מהוותק וטענה שהמורים הוותיקים לא יקבלו מספיק לפי ההצעה של משרד האוצר.

פעולה אווילית

ראשית, ראוי להגיב לטענות אלו ולומר שהסיבה המרכזית שבגללה המצב גרוע, הוא בגלל המדיניות הנוכחית של הסתדרות המורים כפי שהיא מתבטאת בהסכם השכר, להמשיך באותה הדרך ולצפות שהמצב ישתפר זאת פעולה אווילית. מעבר לכך, ההתמקדות בהשפעה של הוותק על השכר והתגמול למורים ברמות הוותק הגבוהות שנהנים מפנסיה תקציבית מעידה על המטרות של יפה בן דויד במשא-ומתן.

שנית, תגובות אלו מהוות זריית חול בעיניים של עובדי ההוראה. לו הסתדרות המורים הייתה מפרסמת הצעה נגדית מפורטת ומשמעותית היה אפשר להניח שיש לה אינטרס להגיע להסכם במהרה. נראה, שדחייה עד תחילת שנת הלימודים תוך ניצול מחדש של יכולת השביתה חשובה לה יותר מביקורת עניינית.

באשר להצעת משרד החינוך, הסתדרות המורים למרבה הפלא בירכו, לא פרסמו תגובה מפורטת או הצעה נגדית וטענו שההצעה מצמצמת את הפער בינם לבין המדינה. תגובה מעט מוזרה שאפשר ללמוד ממנה שתוספת משמעותית יותר למורים הוותיקים ממתנת את ההתנגדות של ההסתדרות.

שתי ההצעות לא מושלמות. אם הייתי צריך לבחור אחת מהן, הייתי בוחר את ההצעה של משרד האוצר. העקרונות שם ברורים יותר, משמעותיים יותר ויעילים יותר. משרד החינוך, מערבב בהצעתו חלום יחד עם אסון. יתרונות משמעותיים יחד עם חסרונות גדולים ולכן הצעתו פחות טובה.

לסיום, נציין שני דברים. הראשון הוא שיש שינוי משמעותי מאוד שלא עלה בהצעות של המשרדים ולא בתגובה של הסתדרות המורים והוא הגמשת מבנה שבוע העבודה עבור מורים שזקוקים לכך. ישנם מורים, בעיקר מחנכות של כיתות גדולות שזקוקות לזמן רב לעבודת הליווי של הכיתה ומורים מקצועיים בחטיבות הביניים שרואים יותר מ-300 תלמידים כל שבוע, שצריך לדרוש עבורם הפחתה של שעות ההוראה מול כיתה ותוספת של שעות תומכות הוראה.

השני הוא שכל עוד לא יציבו כיעד הגמשה מלאה של העסקה מורים, קרי חוזיים אישיים ושכר לפי ביקוש ואיכות תוך אוטונומיה תקציבית מלאה של הרשויות ושל המנהלים, נמצא את עצמנו עוד כמה שנים בדיוק באותו מקום.