איוב קרא, מתמודד בליכוד, פרלמנט צהריים, ערוץ הכנסת, 25.7.22 / צילום: אוהד צויגנברג, "ידיעות אחרונות"
איוב קרא, פעם שר התקשורת מטעם הליכוד והיום מתמודד בפריימריז של המפלגה, התבטא בשבועות האחרונים לגבי קשיי המשילות שחוו הוא וחבריו בעבר, וטען כי "לא נתנו להם לשלוט". מה למשל? בראיון בערוץ הכנסת הוא סיפק את הדוגמה הבאה: "כשאני רציתי לסגור את אל-ג'זירה… לא נתנו לי לעשות את זה". זאת, לדבריו, למרות ש"אל-ג'זירה נסגרה בכל מדינות ערב". האם ערוץ התקשורת שנהנה מפופולריות בעולם הערבי אכן נסגר ברבות ממדינות האזור? ומה בדיוק ניסה לעשות קרא בתקופתו? בדקנו.
אל-ג'זירה ("האי" בערבית) הוא כלי תקשורת ממשלתי בבעלות קטאר שהוקם ב-1996. על-פי האתר של הערוץ, הוא מפעיל עיתונאים רבים ברחבי העולם, ויש לו לשכות או מערכות בלמעלה מ-50 מדינות. העובדה שהערוץ מופעל על-ידי ממשלת קטאר אכן עוררה חיכוכים עם מדינות מרכזיות בעולם הערבי. במאמר שפורסם ב-2017 על-ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מוזכר כי "השימוש שעשתה קטאר באל-ג'זירה כדי להגביר את השפעתה של תנועת האחים המוסלמים בעולם הערבי כולו, ולמתוח ביקורת על מנהיגים בריאד, בקהיר ובאבו-דאבי, עורר זה מכבר חוסר נחת באזור".
המתיחות הזאת באה לידי ביטוי בכמה גלים, אך כפי שהסביר לנו ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר במכון, הסכסוך הזה התפרץ במלוא עוזו ביוני 2017 - אז החליטו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים לנתק את יחסיהן הדיפלומטיים עם קטאר. פעילותה של אל-ג'זירה הייתה סוגיה משמעותית במשבר, ואחת הדרישות של המדינות הללו מקטאר הייתה לסגור או לפחות לרסן את הרשת. לדברי ד"ר גוז'נסקי, אומנם מאז חלה התקרבות בין קטאר למדינות הללו (בינואר 2021 נחתם הסכם פיוס), אולם אל-ג'זירה עדיין לא פועלת שם בחופשיות.
2017 הייתה גם השנה שבה איוב קרא מונה לשר התקשורת. באוגוסט אותה שנה, חודשיים לאחר פרוץ החרם על קטאר, הוא הכריז על שורת צעדים שמטרתם להפסיק את פעילות אל-ג'זירה בישראל. קרא ירה לכיוונים רבים. הוא ניסה להביא לשלילת תעודות העיתונאי ("תעודות לע"מ") של כתבי אל-ג'זירה בישראל, לגרום לכך שמועצת הכבלים והלוויין תאסור על yes והוט לשדר את הערוץ בישראל ועוד. כל הצעדים הללו לא הבשילו מסיבות שונות ולמעשה היו רחוקים מאוד מלהגיע לקו הסיום.
האם הכישלון של קרא הותיר את ישראל כמדינה היחידה באזור שבה פועל הערוץ? כפי שכבר יכולתם להסיק הדברים רחוקים מכך. לפי האתר של אל-ג'זירה, הערוץ אכן לא מפעיל עיתונאים בארבע המדינות שהזכרנו - ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין - ובעוד שלוש מדינות שחברות בליגה הערבית: אלג'יריה, ג'יבוטי ואיי קומורו (שידורי הערוץ כן נקלטים באמצעות צלחות לוויין בכל המדינות הללו).
יחד עם זאת, בשאר 15 המדינות החברות בליגה הערבית, בהן ירדן, סוריה, לבנון, עיראק, כוויית, לוב, מרוקו ועוד, הערוץ מפעיל עובדים ועיתונאים (יש לציין כי בעבר, על רקע מתיחויות שונות, חלק מהמדינות הללו אכן סגרו את פעילות אל-ג'זירה אצלן). לפי אתר הערוץ, גם ב"פלסטין" יש לו שלוש לשכות: בירושלים, ברמאללה ובעזה.
מהשר לשעבר איוב קרא נמסר (העובדות החדשות שמופיעות בתגובה לא נבדקו על-ידינו): "הייתה לי הזכות כשר התקשורת להתחיל בהליך של סגירת אל-ג'זירה אחרי שהיו מעורבים בהסתה… וגם כאות הזדהות עם מדינות המפרץ. אל-ג'זירה הועמדה לשימוע בפני לשכת העיתונות הממשלתית… אבל לצערי במועצה לביטחון לאומי לא גיבו את המהלכים לסגירת משרדיה בישראל. לדעתי, במבחן המידתיות והסבירות, אסור שאל-ג'זירה תהיה חלק מחופש הביטוי של ישראל, כי (היא הפכה) לגורם מכוון ומסית נגד ישראל. אם אחזור לממשלה, אעשה הכול להמשיך את הליך סגירתה".
בשורה התחתונה: דבריו של קרא לא נכונים ברובם. כיום אל-ג'זירה מפעילה מערכות עיתונאיות ב-15 מדינות מתוך 22 מדינות החברות בליגה הערבית. הערוץ, שפועל גם בישראל, אכן לא מורשה לפעול במספר מדינות ערביות מרכזיות, ובהן ערב הסעודית, מצרים ואיחוד האמירויות.
תחקיר: יובל אינהורן