למה שופטים מתעקשים שלא להטיל הוצאות משפט מספקות / צילום: Shutterstock, New Africa
מה גובה ההוצאות שקיבלה תובעת שניצחה בבית המשפט את מי שמכר לה דירה וגרם לה לנזקים, לאחר הליך שנמשך שמונה שנים? שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה ניצה שעשוע פסקה לטובת החברה התובעת הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל. הסכום רחוק מלשקף את גובה שכר־טרחת עורכי הדין, שהגיע למאות אלפי שקלים.
לשם השוואה, בהליך אחר שהתקיים השנה, השופטת לימור ביבי מבית המשפט המחוזי בתל אביב, פסקה 50 אלף שקל במסגרת תביעה של יזם נדל"ן למחיקת הערת אזהרה. ההליך הזה הסתיים לאחר דיון אחד של קדם משפט, אבל גם במקרה זה, לא מדובר בשכר־הטרחה האמיתי ששילם הצד הזוכה לעורך דינו.
מקרים אלה מדגימים את חוסר הוודאות ששורר בשוק לגבי גובה פסיקת ההוצאות, ואיך צדדים שמגיעים לכותלי בית המשפט יוצאים מופסדים - גם כאשר הם מנצחים. סוגית ההוצאות מעסיקה את מערכת המשפט - שופטים, עורכי דין ולקוחות, ובינואר 2021 נרשמה קפיצת דרך בתחום. תקנות סדר הדין החדשות שנכנסו אז לתוקף קבעו כי הכלל הוא שיש לחייב צד בהוצאות בתום כל דיון בבקשה, כאשר רק מטעמים מיוחדים לא ייפסקו הוצאות.
"אין סנקציה ראויה לתביעות סרק"
אבל עורכי דין מספרים כי למרות השינוי בתקנות, ולמרות שחל שיפור - בעיקר בהליכי הביניים - המצב עדיין רחוק מלסייע ליעילות מערכת המשפט. בסופו של יום, כאשר נכנסים להליך משפטי, הצדדים כמעט תמיד ייצאו בחסר. גם אם זכו בהליך. בתי המשפט כמעט ולא פוסקים "הוצאות בעין", כאלה שמכסות את שכר־הטרחה וההוצאות האמיתיות של הצדדים."לא פעם בעלי דין גוררים להליך משפטי, למרות שטענותיהם חלשות. אין סנקציה ראויה לתביעות סרק ללא אחיזה", אמר עו"ד עוז כהן־קורן, ראש מחלקת הליטיגציה במשרד בוסי, נגבי, אביאני, כהן, איל. לדבריו, עורכי הדין יודעים שהם לא יחויבו בהוצאות ריאליות: "חיוב בהוצאות ריאליות הוא כלי משמעותי לצמצום הליכי סרק רבים הננקטים בהיעדר מורא מעלותם הריאלית לצד שכנגד".
התקנות קובעות "הוצאות סבירות והוגנת", לצד תשלום "בעין" - כאמור, בהיקף האמיתי אותו הוציא בעל הדין. מטרת התקנות היא ליצור ודאות ולגרום לצדדים לא לבזבז את זמנם היקר מאוד של שופטי ישראל בבקשות לא מוצדקות.
שינוי במגמה: הטלת הוצאות בהליכי ביניים
אם מסתכלים על המצב במדינות אחרות רואים כי מדובר בנושא המשתנה ממקום למקום. בשיטה האמריקאית אין כמעט פסיקת הוצאות, מתוך מחשבה שאלה ימנעו מאנשים ללא אמצעים לתבוע. אנגליה נמצאת בקיצוניות השנייה - בתי המשפט פוסקים הוצאות ריאליות לפי פירוט הוצאות. בישראל כל שופט פוסק לפי תפיסת עולמו, ומעולם לא נעשה סדר בנושא על־ידי בית המשפט העליון, אבל במרבית המקרים ההוצאות שפוסקים הן לא ריאליות.
בשטח מדווחים עורכי דין כי ניכר שינוי בהליכי ביניים (בקשות המוגשות במהלך ההליך) ושופטים פוסקים סכומים של כמה אלפי שקלים על כל בקשה - מה שעשוי להוביל לאפקט חינוכי על הצדדים שלא להגיש בקשות חסרות סיכוי. כך למשל, השופט עזריה אלקלעי מבית משפט השלום בתל אביב פסק הוצאות בגובה 2,500 שקל על תובע שהגיש בקשה לזימון עדים שלא במועד, במסגרת תביעה שעניינה הסכם שכירות. אלקלעי קבע כי עדותם לא רלוונטית למחלוקת.
הוצאות שרחוקות מלהיות ריאליות
לצד השינוי המורגש, גובה ההוצאות הנפסקות בסיום ההליכים נותר לא ריאלי. שכר־טרחה על הליך משפטי המתנהל שנים עשוי להגיע למאות אלפי שקלים, אך הסכומים שנפסקים מכסים, לרוב, אחוז קטן מאוד מההוצאות. אחד התיקים החריגים בהם נפסקו הוצאות גבוהות היה בתיק לענייני משפחה שנוהל על־ידי משרד ברנע ג'פה לנדה. בשנה שעברה פסק השופט שמואל בר־יוסף הוצאות ריאליות בסך 2.6 מיליון שקל ללקוח שנפסק כי עליו לשלם לצד הזוכה כ־50 מיליון שקל. הסיבה להוצאות החריגות הייתה ריבוי הגשת בקשות במהלך ניהול ההליך, 150 החלטות ו־21 דיונים, מהם שמונה דיוני הוכחות. בית המשפט גם התחשב בכך ששני הצדדים לא היו דלי אמצעים ויוצגו על־ידי משרדי עורכי דין מן השורה הראשונה.
עורכי דין בתחום המסחרי־אזרחי אומרים כי המגמה לפסוק הוצאות בהליכי ביניים חיובית וחשובה אך מדובר בצעד קטן. "יישום התקנות חסר ביותר", אמר עו"ד בוקי כצמן ממשרד AYR - עמר רייטר ז’אן שוכטוביץ ושות'. לדבריו, "פסיקת הוצאות ריאליות היא כלי חשוב ומרכזי להילחם בעומס. הרבה יותר ממספר העמודים. דווקא עניין זה נדחק לשוליים. הקטנת העומס מחייבת יישום דווקני ומלא של ההוראות החשובות בנוגע להוצאות".
עו"ד ירון קוסטליץ הוסיף כי "יש חשיבות רבה להטיל הוצאות ריאליות התואמות את הסכומים שהצדדים הוציאו. השינוי בהוצאות ביניים בטל בשישים מול ההוצאות שבעל הדין נושא בהן בפועל".
פערים בין בתי משפט שונים ברחבי הארץ
מנכ"לית התנועה לחופש המידע, רחלי אדרי, סיפרה על פערים בין בתי המשפט ביחס לפסיקת הוצאות. לדבריה, בירושלים ההוצאות על עתירות חופש מידע נעות בין 3,000 שקל לבין 4,000 שקל, ואילו בתל אביב מגיעות ההוצאות ל־9,000 שקל ובמקרה חריג גם ל־20,000 שקל. "במחוז דרום ההוצאות הן הנמוכות ביותר, במחוז תל אביב הגבוהות ביותר ובירושלים, שם מתנהלות רוב העתירות, ההוצאות שנפסקות הן פחות מהמינימום המומלץ לפי לשכת עורכי הדין", אמרה אדרי, שהוסיפה כי "ההוצאות הנמוכות לרשויות לא יוצרות כל הרתעה ביחס להפרות השיטתיות של הרשויות בישראל שפשוט לא נותנות מענה".
בשנת 2015 ערכה הרשות השופטת מחקר על היקף ההוצאות הנפסקות אך מאז לא נערך מחקר עדכני.
מהרשות השופטת נמסר: "פסיקת הוצאות נתונה לשיקול־דעת שיפוטי בהתאם להוראות הדין. בנוסף, תקנות סדר הדין האזרחי החדשות כוללות מספר סעיפים העוסקים בנושא פסיקת ההוצאות על־ידי בית המשפט".