עובדי רכבת ישראל. מימין: אלעד טרבלסי, חנית בנימין, חן טיימבלום / צילום: איל יצהר
ביקור אצל:
רכבת ישראל
משתתפים בשיחה:
1. אלעד טרבלסי, 32, נשוי+2, מנהל משמרת. 8 שנים ברכבת
2. חנית בנימין, 39, נשואה+2, נהגת קטר ומנהלת צוות. 8 שנים ברכבת
3. חן טיימבלום, 42, נשוי+3, מנהל נסיעה, 5 שנים ברכבת
על מה מדברים?
איפה אנחנו: ברכבת ישראל, שלה 69 תחנות בהן עוברות 600 רכבות מדי יום. ברכבת מועסקים כ-4,000 עובדים.
מאיפה הגעתם: אלעד חלם להיות כוכב כדורגל, אבל הצבא שינה לו את התוכניות. אחרי השחרור התקבל לעבודה כפקח ברכבת והיום הוא מנהל משמרת בתחנת ת"א-השלום: "יש לי 30 עובדים, זה כמו קבוצת כדורגל ואני הקפטן". חן עבד בשירות לקוחות ומכירות: "ברכבת יש מסות של אנשים, זה שירות לקוחות על ספידים". חנית עזבה משרה כראש ענף במשרד רה"מ כדי להגשים חלום ילדות.
הנהגת הראשונה: "התחנה בבאר שבע הייתה אז בוטקה קטן, והרכבת עברה פעם ביום. הייתי מהופנטת", מספרת חנית. אחרי הצבא הגישה מועמדות לקורס נהגים, אבל ברכבת אמרו לה ש"אין נשים נהגות". אחרי כמה שנים "ראיתי פרסומת שמחפשים נהגות ונהגים לרכבת, ועוד לפני שהיא נגמרה שיגרתי קורות חיים".
תקלות: בתחנה שאלעד מנהל עוברים מדי יום 60 אלף נוסעים, וכמות התלונות בהתאם. "התלונה הכי שכיחה זה למה הרכבת מאחרת". הוא מספר שבמקרה של תקלה, הנוסעים זועמים על זה שלא הודיעו מראש על עיכוב, "אבל איך נודיע מראש על משהו שקרה הרגע?". מדי פעם יש גם נוסעים שמאיימים באלימות, אבל "אין רכבת שאין בה שוטר, בדרך לעבודה או בחזרה ממנה. זה כלי עזר באירועים חריגים".
נוסעים: בחופשות אפשר למצוא ברכבת נוסעים מזדמנים שלא רגילים אליה, ופתאום קורים דברים חריגים: "לא מזמן הורדתי אצל אלעד שני ילדים שנשכחו ברכבת", מספר חן, "והוא טיפל בהם עד שההורים הגיעו". אלעד מסביר שמיד חשב על הילדים שלו ולכן "הרגעתי אותם ונתתי להם דפי צביעה". יש גם לא מעט התעלפויות וויכוחים בין נוסעים, "למשל כשמישהו מדבר בטלפון בקול רם", אומר חן, "אני כל היום מפשר, כמו גננת".
פחדים: "הסיוט הכי גדול של נהג קטר זה אדם על המסילה", משתפת חנית, "כי הרכבת לא יכולה לעצור מיידית. גם אחרי בלימת חירום היא נוסעת עוד 500-1,000 מטר. לצערה היא מדברת מניסיון: "קרה לי מקרה שרכב לא עצר במחסום הרכבת כי חשב שהוא יספיק לחצות, ונכנסתי בו". הרכבת גררה את הרכב לאורך 300 מטר, שני נוסעים נפצעו ואחד נהרג. "גם כשאומרים לך שאת לא אשמה, זה לא תמיד עוזר", היא מספרת. לדבריה יש אינספור מקרים כאלה, ו"זה חלק מהעבודה".
אוכל: בכל תחנה יש חדר לעובדים, בו הם נחים ב-40 דקות ההפסקה שיש להם בין הנסיעות ואוכלים צהריים. "אני יכולה לאכול גם בתא הנהג", אומרת חנית, "אבל זה לא נראה טוב כי רואים אותי מהרציפים". היא אוהבת להביא אוכל מהבית, אבל לחן "אין כוח לארוז קופסאות" אז הוא קונה כריך בהנחה לעובדים בקפיטריות ברציפים. אלעד מביא מהבית כריך ופירות, אבל "לפעמים אוכל בעמידה כי אין לי זמן".
שקט: חנית מבלה המון ברכבת גם בדרך לנסיעות או לתחנות אחרות. כשהיא צריכה רגע שקט, היא נכנסת לקטר האחורי, שמשמש בנסיעה לכיוון השני: "זה מקום שקט ואין שם אף אחד".