סוס במרחבי העשב של רמת הגולן. השטחים הפתוחים בישראל הולכים ומצטמצמים / צילום: Shutterstock, Gal Eitan Photographer
במישורי העשב ברמת הגולן, הצבי הארצישראלי מלחך עשב בתיאבון רב. גם הבוקר, הוא פקח עיניו למרחבי הפרא הגדולים, כשסביבו עפרוני ענק ועופות נודדים. זהו ביתו, וביתן של חיות בר רבות המפרות של השטחים הללו, כשהן נדחקות לשטחים הפתוחים המצומצמים שעוד נותרו ברחבי הארץ. השטחים המעטים הללו אינם רק מקור לתיירות תוססת, אלא כלי רב עוצמה במאבק במשבר האקלים: הם סופגים פליטות גזי חממה וממתנים את אירועי אקלים קיצוניים. אך בימים אלו, המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי מצויים במשבר שעלול אף לסכל את השגת יעדי הפחתת הפליטות שהציבו מדינות רבות, ובהן ישראל, ולהחמיר את שינויי האקלים.
שינויי אקלים הנגרמים על ידי אדם כבר משפיעים על חומרת אירועים קיצון כמו גלי חום, שיטפונות ושריפות, וכמחצית מאוכלוסיית העולם, 3.6 מיליארד בני אדם, כבר חיה באזורים פגיעים מאוד לכך. כך למשל, כ-50-75% מאוכלוסיית העולם עלולים להתמודד עם חום קיצוני "מסכן חיים" עד סוף המאה.
הסבירות לחום הקטלני שהתרחש בהודו בשנת 2022 עלתה פי 30 בגלל שינויי האקלים, והסיכון לשיטפונות קיצוניים במערב אירופה בשנת 2021, שהביאו למותם של 220 בני אדם בגרמניה ובבלגיה, עלו פי תשעה.
המערכות הטבעיות הן הלוחם השקוף בכל אלו. הן סופגות ומקבעות גזי חממה, ובכך בולמות בגופן חלק מעליית הטמפרטורה. הן ממתנות נזקי מזג אוויר קיצוני, מטהרות את מי התהום, והמגוון הביולוגי שחי בהן מסייע להאביק את הגידולים שמהם ניזונים בני האדם ולהעשיר את הקרקע בחומרים מזינים. כשהן בריאות, מערכות אקולוגיות אף לוכדות מים במהלך גשמים עזים ואוגרות אותם לזמני בצורת. אך כשהן הופכות פגיעות יותר בשל הפעילות האנושית, הן לא יכולות לבצע את תפקידן כהלכה. בני האדם כבר שינו 70% משטח היבשה של כדור הארץ ו-87% מהאוקיינוס, וכמיליון מיני בעלי חיים וצמחים עומדים כעת בפני הכחדה - יותר מאשר בכל נקודה אחרת בהיסטוריה האנושית. בעלי החיים קריטיים לבריאותן של המערכות הטבעיות, ולהמשך קיומן.
האחראים הישירים לשינויי האקלים: בני האדם
כיצד נפגעת מכך האנושות כבר היום? מערכות אקולוגיות בהן המינים הביולוגיים דוללו בשל הפעילות האנושית, נכנעות יותר ללהבות השריפות הגוברות בעידן של משבר אקלימי. אובדן בתי גידול חופים המספקים חיץ טבעי נגד אירועי מזג אוויר קיצוניים כבר מעמיד 100-300 מיליון בני אדם בסיכון מוגבר לשיטפונות והוריקנים. אילו ייתחמם כדור הארץ ב-2 מעלות צלזיוס בממוצע בשל הפעילות האנושית, אחד מכל 10 מינים צפוי לעמוד בפני סיכוי גבוה מאוד להכחדה. בהתחממות של 3 מעלות, אליה דוהרת האנושות, הסיכוי להכחדת מינים יעלה ב-13% נוספים.
בני האדם אחראים באופן ישיר לשינויי האקלים והן לאובדן המגוון הביולוגי. בשנת 2019, תעשיית דלקי המאובנים גרמה לכ-64% מכל פליטות גזי החממה שנגרמו על ידי בני האדם, לפי מדעני האו״ם. מלבד שינויים אקטיביים והרס שטחי מחיה, לפי מדעני האו״ם, שינויי האקלים להם גרמה האנושות, כבר גרמו ל"נזקים משמעותיים ובלתי הפיכים למערכות אקולוגיות בכל אזור בעולם". לכן, הפחתת השימוש בדלקי מאובנים הגורמים למשבר האקלים, היא קריטית למניעת הרס המערכות האקולוגיות, אך הגנה עליהן מפני 'פיתוח' כלכלי גובר המוביל להחרבתן, קריטית אף היא.
ההערכות מצביעות על כך שפתרונות מבוססי טבע יכולים לספק 37% מהפחתת פליטות גזי החממה הנדרשת עד סוף העשור כדי להימנע מהתחממות גלובלית ממוצעת של יותר ממעלה וחצי. כיצד ניתן לעשות זאת? הגנה על שטחים פתוחים ומערכות טבעיות הסופגות פחמן, שיקום יערות ונהרות, חקלאות חכמה אקלימית שתאפשר לאגור פחמן באדמה, שימוש בצמחיה למניעת שחיקת קרקע ומיתון נגר ועוד. אך לפי תחזיות האו״ם (UNCCD), אילו תמשיך האנושות לבצע שימוש שאינו בר קיימא בקרקע, עד שנת 2050 יעלם שטח עולמי בגודלה של דרום אמריקה, שטח שהינו קריטי להתמודדות עם המשבר אותו יצרה האנושות. ולאותו אובדן, יש גם השלכות כלכליות: לפי ההערכות, אובדן מיני מאביקים בשל אבדן שטחי מחיה ונזק למערכות טבעיות, מאיים על יבולים עולמיים בשווי 577 מיליארד דולר.
כיצד אפשר לשנות את המגמה? להחזיר את הטבע לחיים, ולגייס אותו לסייע לחברה האנושית לצמצם את שינויי האקלים. במילים אחרות: להותיר ללא פגע נחלים, יערות, ביצות, אגמים, ימים, ללא בניה או זיהום. לפי מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science, כ-44% מהשטח היבשתי של העולם, 64 מיליון קמ"ר, זקוקים לעבור לניהול ממוקד שימור טבע, כדי להינצל ממשבר המגוון ביולוגי העולמי. על פי החשיבות של כל מדינה למגוון הביולוגי העולמי ורמת השימור בוצע עבור כל מדינה פילוח של השטח הקרקעי של המדינה צריך להיות מוטה שימור. שימור המערכות הטבעיות בישראל נמצא בדרגת חשיבות גבוהה למגוון הביולוגי העולמי, ברמה מקבילה למדינות באמריקה הלטינית ובאפריקה.
ישראל חשובה במיוחד במאבק על השמירה על הטבע
לישראל יש תפקיד מיוחד בשמירה על הטבע. היא נמצאת בנקודת מפגש בין שלוש יבשות, במקום עם מגוון מינים ייחודי, ומהווה תחנת מעבר למאות מיליונים של ציפורים נודדות. שימור המגוון הביולוגי והשטחים הטבעיים הוא קריטי למילוי חלקה בהסכם האקלים, וגם למיתון השפעות משבר האקלים בשטח ישראל, שהטמפרטורה בה כבר עלתה בכ-1.7 מעלות בעשורים האחרונים. לפי דוח מצב הטבע שפורסם בחודש שעבר, ישראל מאבדת שטחי טבע בקצב מדאיג: כ-30 קמ"ר בשנה, שטח הגדול משטחה של העיר נתניה. השטחים האלה הפכו לאתרי בנייה, שטחי מסחר, כבישים, שטחים חקלאיים ועוד.
לא מדובר בתובנות חדשות. כבר לפני יותר מעשור, בשנת 2010, גויסו מדענים לכתיבת ״התוכנית הלאומית למגוון הביולוגי בישראל״. על פני כ-400 עמודים, נפרסו האיומים היחודיים, ההבטים הכלכליים, הבינלאומיים והחשיבות של המגוון הביולוגי המקומי, לצד תוכנית פעולה להצלת המצב. מה עלה בגורלה של אותה תוכנית נאה? היא לא יושמה, ושוכבת על המדף במשרד להגנת הסביבה. אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי בחברה להגנת הטבע, מסביר כי לאורך העשור האחרון ניסו להתריע על היעדר תוכנית לאומית מתוקצבת. זה היה צריך לקרות עד 2015, אך עד היום, לא הוכנה ולא הוגשה תוכנית אופרטיבית ומגובה תקציבית. תוכנית כזו חייבת לכלול משאבים משמעותיים, כוח אדם ומאמצי רגולציה, לצד יעדים אופרטיביים בתחומי התכנון, החקיקה, עצירת פעולות הרסניות לטבע, שיקום בתי גידול ופעולות רבות נוספות".
ח״כ פרופ' אלון טל, היה אחד השותפים לכתיבת התוכנית. לדבריו, ״התוכנית פורסמה ב 2010 ומאז היא יושבת כאבן שאין בה הופכין במשך 12 שנים. המסמך מעולם לא הפך לאופרטיבי. אנחנו רואים היום את המשבר באופן ממשי: בתי גידול נעלמים, אוכלוסיות בע״ח מקומיים מתדלדלות״. טל ניסה לתקן את המצב באמצעות קידום הצעת חוק בנושא בשנה האחרונה, אך הדבר לא הסתייע. לדבריו, ״החוק הראשון שהגשתי בתור ח"כ, הוא חוק מצב הטבע שכתבתי ב-2015. לצערי, בשנה האחרונה, המשרד להגנת הסביבה הכשיל ותקע את הצעת החוק, שקבעה עדכון שוטף של תוכנית אסטרטגית לאומית לשמירה על המגוון הביולוגי בהתאם לאמנה עליה ישראל חתומה, אך לא מיישמת. החקיקה בישראל בנוגע לשמירת הטבע בפועל שייכת למאה העשירית. אנו נכשלים במבחן התוצאה. לא תהיה לנו הזדמנות שנייה - אנו חייבים לפעול מהר יותר ובצורה נחושה יותר״.
ד״ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע ו״גלובס״, יצאו לבדוק את המתרחש בכמה מבתי הגידול הערכיים ביותר והכי מאוימים, בעידן שבו לחצי הפיתוח האנושיים גוברים, ותכנון מוטה אקלים ושימור מערכות קריטיות, נדחק הצידה. כבר היום, מני בעלי חיים רבים מאויימים בסכנת הכחדה בישראל, כשהפעילות האנושית מאיימת על ביתם.
מרחב ניצנה-עזוז
חשיבות המערכת האקולוגית: המישורים והנחלים הרחבים הם ביתן של חלק מהציפורים הנדירות ביותר בישראל שנמצאות בסכנת הכחדה, ובראשן החוברה המדברית, רץ מדבר וארבעה מיני קאטה, ציפור מדברית ייחודית. אם האזור לא ישומר, המינים האלו ייכחדו מישראל.
האיומים: האזור איננו מוכרז כשמורת טבע למרות הערכיות יוצאת הדופן, ומאוים בין השאר על ידי פיתוח חקלאות ותעשיה, פעילות צבאית, רעייה בלתי מבוקרת וטיילות רכבי שטח. באזור ישנן ארבע תוכניות פיתוח משמעותיות המאיימות על שלמותו, ובהן פיתוח תיירותי וחקלאי במרת"ח בין ניצנה לעזוז, הרחבה משמעותית של היישוב, אזור תעסוקה ותעשייה ממזרח ליד מתקן סהרונים. בבסיס נטוש באזור, חזר הטבע. הוא הפך לביתם של קרקלים, חוברות, המון בעלי חיים ייחודיים. אם התוכנית תצא לפועל, 20% מהשטח של חלק מבעלי החיים האלו ייחרב״, מסביר פרלמן. הרחבת הישוב מ-20 משפחות כיום ל-150 תוביל להגדלת תשתיות והרס ישיר של בתי גידול, בלב השטח הרגיש ביותר באזור.
תמורות שליליות שמתרחשות כבר היום: כלים צבאיים כבדים הנוסעים בשטח, מחרבים שטחים גדולים. כשטנק או נגמש נוסע על קרקע, הוא רומס אותה ואת הצמחייה, קינים של עופות ועוד. ״באזורים סביב הבסיסים האלו, כבר אין טבע. הם נטחנו עד אבק״, אומר פרלמן״.
בתות מזרח לכיש וצפון הנגב
חשיבות המערכת האקולוגית: זהו בית גידול מיוחד מאוד. מדרונות סלעיים פתוחים ורצופי שיחים, בהם מתגוררות ציפורים שרובן ככולן בסכנת הכחדה בישראל. פפיון הרים, סלעית קיץ, גיבתון אדום-מקור, סבכי ערבות, שיחנית גדולה.
האיומים: איומי בנייה ופיתוח כלכלי, ייעור של קק״ל שמשבש את המאזן האקולוגי הטבעי באזור ומוסיף לשטח מינים פולשים וטורפים ופעילות צבאים אינטנסיבית.
תמורות שליליות שמתרחשות כבר היום: לצד ייעור לא אקולוגי, אימוני צה״ל המתרחשים באזור גורמים לשריפות מדי שנה, בעונה שבה עופות דוגרי קרקע מקננים. בנוסף, הרשויות שוקדות על הקמת יישובים חדשים שריפה, פיתוח והקמה של יישובים חדשים וכו'.
החרמון
חשיבות המערכת האקולוגית: החרמון הוא אחד האתרים האהובים בישראל. באביב ובקיץ, המוני מטיילים מגיעים לצפות בפרפרים, ציפורים ויונקים, וליהנות מצמחייה שופעת. זו מערכת טבעית ייחודית כל כך, עד שהיא היחידה בישראל שבו נגמר החורש, ומתחילה מערכת אלפינית. בחרמון מתגורר מגוון אדיר ומיוחד של 650 מיני צמחים ובעלי חיים רבים.17 מיני ציפורים דוגרים בישראל רק בחרמון, חלקם בסכנת הכחדה - אירניה, צחיחנית חרמון, ירגזי חרמון, חצוצרן חרמון, בזבוז לבנון, סיטת צוקים.
האיומים: החרמון מאוים על ידי פעילות צבאית, תיירותית וחקלאית. על שולחנות ועדות התכנון, מונחת תוכנית לבניית שכונה חדשה ליישוב הדרוזי מג'דל שמס, המכונה ניו מג'דל - 800 יחידות דיור, שטחי מסחר ועוד. הפיתוח של מג'דל שאמס באופן המתוכנן, יכול להוביל לסכנת הכחדה חמורה של מינים שחיים באזור ולפגיעה במערכת האקולוגית, עליה מסתמך ענף התיירות.
תמורות שליליות שמתרחשות כבר היום: ניסיונות תדירים לפיתוח מסלולי רכבל חדשים, בשל התמעטות השלג בגלל שינויי האקלים, מצב המחייב להגביה כדי לגלוש על הקרח. ״מסלול כזה דורש שופל גדול ש'יגלח' את השטח. הלחצים הם מכל הכיוונים. האיומים במקרה של החרמון כבר מתממשים בשטח. יכול להיות שנאבד חלק גדול מהערכים המיוחדים שם, ויהיה פחות טוב לבוא לטייל בהר״, אומר פרלמן. בנוסף, בשטח השמורה, מבצע צה״ל אימונים תדירים, ומוביל לשריפות. בשנתיים האחרונות, בחר הצבא להתאמן באזור למרות תחנוני ארגוני הסביבה, ובתוך זמן קצר הוביל לשריפות רחבות ולהרס רב במערכת האקולוגית הרגישה. ״בלי המערכת הטבעית, ענף התיירות באזור הזה לא יתקיים יותר. ממילא המערכת הטבעית נמצאת בנסיגה בגלל שינויי האקלים. החורף פחות קר על פני עשורים והשלג מתכווץ, והמערכת האקולוגית מושפעת מכך. עכשיו, נוגסים בשטח עוד ועוד״, מסביר פרלמן.
חולות מערב הנגב
חשיבות המערכת האקולוגית: חולות הנגב המערבי הם הקצה העולמי של חולות הסהרה, ושוכנים בהם זוחלים, מכרסמים ועופות ייחודיים ביותר - עכן חרטומים, ירבוע גדול, עפרונן גמדי, אלימון. זהו אזור חשוב למכרסמים, פרוקי רגליים וציפורים, מינים אנדמיים. יש שם מינים שנעלמו לגמרי ממישור החוף, בשל הפיתוח המאסיבי.
האיומים: חולות מערב הנגב מאוימים על ידי פיתוח חקלאי, פעילות צבאית, רעייה בלתי מבוקרת ופעילות רכבי שטח. כיום מרחיבים את השטחים החקלאיים מדרום, מזרח וצפון ונוגסים בחולות הטבעיים.
התמורות השליליות כבר היום: אחת מהשלכות זניחת השטח, היא תופעת פשיעה שמובילה לפגיעה אקולוגית. באזור קמו לא מעט חוות לגידול סמים, המכוסות ברשתות הסוואה. לפי פרלמן, ״באזורים מסוימים זה בצפיפות אדירה. יש שם חפירות עם טרקטורים בשטח, משאירים בשטח פסולת, ומבצעים הרס ישיר של בית הגידול״.
מישורי העשב ברמת הגולן
חשיבות המערכת האקולוגית: זהו הלב הפתוח הנרחב בצפון הארץ, ארץ מרחבי פרא. יונקים ועופות רבים משוטטים באזור, עבור חלק מהם זה המעוז האחרון בישראל - עפרוני ענק, צבי ארצישראלי, זאב, קרקל. אלו אזורים פתוחים, מאוד ערכיים, עם נחלי מים, שחשיבותם למאבק במשבר האקלים ומיתון נזקיו, לא תסולא בפז.
האיומים: יישובים חדשים, פיתוח חקלאי, ייעור, פיתוח תשתיות כולל טורבינות רוח, קווי מתח חדשים, ועוד. אם התוכניות ברמת הגולן יצאו לפועל, אנשים לא יבואו לראות את הנוף היפה והפתוח, מפני שיש חשש אמיתי להמשך קיומו. על השטח הפתוח מתוכננים שני יישובים חדשים - מטר ואורחה, עם כ-2000 יחידות דיור בכל אחד. המשמעות היא תוספת כבישים, תשתיות, פסולת ועוד, והרס ממשי לטבע.
התמורות השליליות כבר כיום: בשנים האחרונות יש פיתוח נרחב של שטחים חקלאיים וחוות טורבינות רוח. טורבינות הרוח מובילות לתמותה רבה של ציפורים ועופות, באחד מצירי הנדידה החשובים בעולם. חלק מהציפורים הללו, נמצאות בסכנת הכחדה. על הפרק עומדות לאישור עוד עשרות רבות של טורבינות והסיכונים למגוון הביולוגי מרובים.
פרלמן קורא לממשלה ולציבור לא לעצום עיניים אל מול משבר המגוון הביולוגי, ולהתגייס לתכנון חכם יותר והרסני פחות. ״משבר המגוון הביולוגי הוא שם נרדף למשבר האקלים. אי אפשר להשלים עם זה שמינים נכחדים״, הוא אומר. ״אפשר לשמור על הטבע ושלאנשים יהיה איפה לגור ויהיו תשתיות. צריך לעשות את זה בצורה חכמה ולצמצם את הפגיעה במערכות הטבעיות. הטבע הוא בעל הברית שלנו במלחמה בשינוי האקלים״.
תגובת המשרד להגנת הסביבה
״המשרד עובד על כתיבת תוכנית פעולה לאומית לשמירה על המגוון הביולוגי, הכוללת הגדרת מטרות ויעדים חדשים לישראל לשנת 2030, ניתוח כלכלי ובניית כלים ניהוליים, כלכליים ורגולטוריים שיסייעו לישראל לעמוד ביעדים. התוכנית כוללת עשרות פעולות לביצוע, מסגרת תקציבית ומדדים ליישומה. הכנת התוכנית הלאומית החדשה עתידה להסתיים עד סוף 2022.
״בעניין הצעת החוק של ח"כ אלון טל: לא רק שהמשרד לא 'שם רגליים' אלא בפועל סייע בקידומה. למעשה, רק בזכות ההתגייסות של השרה והמשרד, הצעת החוק עברה בוועדת שרים, והושקעו בה עשרות שעות של עבודה מטעם המשרד, במטרה לקדם חוק שיטיב עם מצב הטבע בישראל. סעיף החוק שעסק בדיווח על התוכנית הלאומית למגוון ביולוגי מעולם לא היה במחלוקת. בשל פיזור הכנסת, ההצעה לא התקדמה בהליכי החקיקה״.