מרגרינה בלו-בנד של יוניליוור / צילום: גלובס
פסק הדין הראשון בטענה למחיר מופרז, מאז קבע בית המשפט העליון בפרשת קוקה-קולה כי קיימת בישראל עילת תביעה בגין גביית מחיר מופרז על ידי מונופול, הותר היום (ג') לפרסום. בית המשפט המחוזי מרכז דחה בקשה לאישור תביעה ייצוגית בטענה כי יונילוור גובה מחיר מופרז עבור מרגרינה "בלו-בנד".
לטענת התובע, לאחר הסרת הפיקוח על המחיר לחלוטין בשנת 2009, החלה יוניליוור להעלות את המחיר באופן מופרז ובלתי הוגן עד לשנת 2016 אז הוגשה התביעה. לטענתו המחיר המפוקח האחרון מינואר 2006 היה 2.40 שקלים ועלה עד 4.61 שקלים בספטמבר 2015.
■ מחיר מופרז על קוטג' וקוקה-קולה? פסיקה דרמטית של העליון נגד המונופולים
■ מונופול גבה מכם מחיר מופרז? כעת תוכלו לתבוע, אך זה לא יהיה קל | פרשנות
התובע ראה חומרה יתרה בכך שמדובר במוצר בסיסי שנרכש על ידי אוכלוסיות מוחלשות, שממשיכות לרכוש אותו למרות שהוא נתפס על ידי הציבור פחות בריא ממוצרים אחרים. לתביעה צורפה חוות דעת שהשוותה בין מחיר ממוצע של בלו-בנד למחיר העולמי של שמן קנולה, שהוא חומר הגלם העיקרי שלה, לדברי המומחה. לפי הניתוח, לאחר שבלו-בנד יצאה מפיקוח החל מחירה לעלות ושמר על מרווח ממחירי השמן, גם כאשר עלו וגם כאשר ירדו.
"אין די בראיות שהביא המבקש כדי להראות שהמחיר שגבתה יוניליוור עבור מרגרינת 'בלו-בנד' היה מופרז", קבעה השופטת אסתר שטמר בפסק-הדין ודחתה את התביעה שהוגשה לפני כשש שנים.
"כוח השוק של יונליוור בתחום היה מוגבל למדי"
בפרשת קוקה-קולה שניתנה בחודש שעבר, הכיר בית המשפט העליון - לראשונה כהלכה מחייבת - באפשרות להגיש תביעה ייצוגית בעילת מחיר בלתי הוגן גבוה שגובה מונופולין, לפי חוק התחרות הכלכלית. זאת, להבדיל מהעילה הקבועה לגביית מחיר נמוך ("טורפני") שמשליט מונופול על מנת לנסות לסלק את מתחריו מן השוק.
העליון קבע כי יש לבחון את קיומה של העילה יש להשתמש במבחן דו-שלבי: בשלב הראשון נבחנת מידת מופרזותו של המחיר המונופוליסטי ביחס למחיר שהיה נגבה בתנאים של תחרות בשוק. ככל שנמצא כי המחיר המונופוליסטי הוא מופרז, הנטל עובר בהמשך אל בעל המונופולין שנדרש להראות כי ישנם טעמים טובים לקבוע כי המחיר הוא בכל זאת הוגן.
השופטת שטמר יישמה בפסק הדין את המבחנים שנקבעו בעניין קוקה-קולה. "טענת המבקש לגבי פער גדול בין המחיר לבין תמחור מבוסס עלויות נדחתה לפי מבחן העלויות ולפי כל מבחני ההשוואה".
ביחס למבחן הרווחיות, נקבע בפסק-הדין כי על אף שבחישוב הרווחיות שהציג המבקש יש אינדיקציה חלקית לתמחור גבוה, העובדה שמחיר הבלו-בנד בשוק המוסדי היה זהה למחירה בשוק הקמעונאי, מהווה אינדיקציה ברורה לכך שמדובר במחיר תחרותי, שאינו מופרז.
בית המשפט דחה את שאר הטיעונים בהם השוואת מחיר הבלו-בנד למחירי מוצרים מתחרים, השוואה לרווחיות חברות אחרות בתחום המזון, השוואה למחירי מוצרי מרגרינה בחו"ל. "יוניליוור הראתה כי המחיר עומד בהשוואה לשוק הישראלי, בפלח שבו אין ליונילוור יתרון מונופוליסטי", קבעה השופטת. והוסיפה "מנתוני בקשת האישור עולה כי החשש מן הכשלים המרכזיים שחוק התחרות נועד למנוע - נמוך."
יונילוור טענה כי היא לא מונופול בתחום המרגרינה למרות שהוכרזה כך לפני כ-30 שנה. יוניליוור צירפה חוו"ד של הכלכליו שלומי פריזט לפיה אין להסתמך על הכרזת מונופולין כה ותיקה, בעיקר לאור ירידה משמעותית בצריכת הבלו-בנד. השופטת דחתה את את הטענה כי נסתרה חזקת קיום המונופולין.
עוד נקבע כי כי היתה ירידת נתח שוק בבלו-בנד בלבד ולא בירידה המאפיינת את שוק המרגרינה כולו. "כשהירידה מתרחשת במקביל לעליית מחיר - המסקנה המתבקשת היא שכוח השוק של יונליוור בתחום הבלו-בנד היה מוגבל למדי". קבעה.
בית המשפט קבע כי הגם שקיימת אינדיקציה מסוימת להפרזה במחיר, יונילוור הפנתה להשוואה עם מחירו של אותו מוצר בשוק המוסדי, שבו אין ליוניליוור יתרון מונופוליסטי, והתברר כי המחיר הוא אותו מחיר.
התובע הייצוגי חויב בהוצאות לטובת יוניליוור בסך 50 אלף שקלים.
יוניליוור יוצגה בהליך על-ידי עורכי הדין ברק טל, שני רפופורט וחן לניר ממשרד יגאל ארנון - תדמור לוי ועו"ד דפנה שטרן. התובע הייצוגי יוצג על ידי עוה"ד רנן גרשט יעקב שנהב.
תגובת עו"ד רנן גרשט, שייצג את התובע הייצוגי: "למרות שבית המשפט הנכבד הטיח ביקורת קשה ודחה את שתי חוות הדעת היחידות שהגישה יוניליוור בהליך, הרי שהחלטתו בשורה התחתונה מסיגה לאחור מאבק חשוב וארוך-שנים ביוקר המחיה, והינה מתנה פנטסטית של ממש על חשבון כולנו למונופלים בכלל, ולתאגידי המזון המונופוליסטיים בפרט אשר ימשיכו כעת להעלות מחירים ולהגדיל רווחיות באין מפריע".
"אנו סבורים כי נפלו שגיאות בסיסיות בפסק, אך לא ננהל את התיק בתקשורת אלא במסגרת ערעור בבית המשפט העליון שרק לאחרונה תמך ביישום העילה במסגרת החלטתו התקדימית בפרשת קוקה-קולה המנוהלת אף היא על ידינו".