איזה מין מבוגרים יהיו ילדי הקורונה? / צילום: Reuters, Jose Cabezas
אמנם כבר אין מסכות והגבלות, שדות התעופה מתפוצצים וחופשת הקיץ בשיאה, אבל הקורונה לא לגמרי נעלמה, ובימים אלו אנחנו עומדים בפני שנת הלימודים הרביעית ברקע המגפה. הילדים שהיו אז תלמידי כיתה א' נרגשים כבר עולים לכיתה ד' - ואלו שלמדו בכיתה ט' ניצבים בפני שנת הלימודים האחרונה. בהתאם לכך, מדעני מוח, פסיכיאטרים, מחנכים וכלכלנים מנסים לחקור כיצד יושפע דור התלמידים הזה בטווח הרחוק, ואיזה מין מבוגרים הם יהיו?
מדובר בתחזית מורכבת שעשויה להשתנות בהתאם למדינה ולמעמד הכלכלי. בעוד שחלק מהילדים יגדלו להיות מבוגרים חזקים וחסינים יותר, רבים אחרים צפויים למצוא עצמם נאבקים שוב ושוב במהלך חייהם. ההשלכות צפויות להיות דרמטיות עד כדי כך, שהחוקרים משווים את הצל שמטילה המגפה על הדור הנוכחי לחותם שהותיר השפל הגדול על ילדי המאה שעברה. אבל האם ניתן לנקוט בצעדים לצמצום הנזק?
ההשפעות על המוח: ציוני האיי קיו ירדו
"הילדים יושפעו מהקורונה הרבה יותר מהמבוגרים, מכיוון שהם חוו את המגפה בשנים המעצבות שלהם", כך אומר שון דיוני, מנהל מכון MRI בבית החולים של רוד איילנד ומרצה באוניברסיטת בראון. המעבדה של דיוני מודדת את ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים ובני נוער, החל משנת 2009, והממצאים שלו משנות הקורונה מעידים על ירידה קוגניטיבית משמעותית: שנה וחצי לתוך המגפה, ציוני האיי קיו של 700 ילדים מגיל לידה ועד גיל שלוש ירדו לממוצע של 80 לעומת 100 בשנים שלפני כן. מאז, יש לציין, הם החלו לעלות מעט בחזרה.
דיאוני מייחס את הירידה להתמעטות האינטראקציות החברתיות בזמן המגפה, ומזכיר שמדובר בתקופה חיונית להתפתחות המוח. "פשוט היו פחות גירויים", הוא מסביר. מהן ההשלכות של אותה ירידה ועד כמה הנתונים הללו מתקבעים? לפי דיאוני זו שאלה שנשארת פתוחה. מצד אחד מוח של ילד הוא גמיש מאוד - אך מנגד, מחקרים מראים כי אבני היסוד לבגרות מונחות ב־1,000 הימים הראשונים של החיים, וציוני האיי קיו מתחילים להתבסס כבר בסביבות גיל 5.
השנים האבודות: פגיעה בכיס של החלשים
במקרה של ילדים בגיל בית הספר, החשש המרכזי נובע מהשפעת החודשים והשנים האבודות של הלימודים. לפי דו"ח של יוניצ"ף (קרן החירום לילדים של האו"ם) שפורסם בדצמבר 2021, מתוך כ־2 מיליארד תלמידים ברחבי העולם - כ-1.6 מיליארד החמיצו כמות משמעותית של לימודים בכיתה במהלך המגפה.
קשה לנבא מה האובדן הזה מבשר, אך התבוננות באירועים היסטוריים שונים יכולה לספק תובנות מסוימות. בארגנטינה למשל, שביתות מורים היו כל כך נפוצות בין 1988 ל־2014 עד שתלמידים באזורים שונים הפסידו בממוצע 88 ימי לימודים במהלך בית הספר יסודי, כך על פי מחקר שפורסם ב־2019 על ידי הכלכלן הנורבגי אלכסנדר ווילן.
בסופו של דבר, התלמידים הללו צברו פחות השכלה, רכשו פחות כישורים, וכמבוגרים סבלו משיעור אבטלה גבוה יותר בהשוואה לתלמידים ממחוזות שבהם לא נערכו שביתות. ההשפעה הגדולה ביותר הייתה על תלמידים צעירים ממשפחות עניות: כשהגיעו לגיל 30-40, הגברים האלה הרוויחו 3.2% פחות והנשים 1.9% פחות מאלו שלא נפגעו משביתות בשנות הלימודים.
ההשלכות של השביתה בארגנטינה היו רב דוריות: כך קרה שהורים רבים - ובעיקר האימהות - נאלצו לצאת משוק העבודה כדי לטפל בילדים בזמן שבתי הספר נסגרו, מה שהוביל בהמשך גם לירידה במשכורות. בנוסף, התברר כי אף ילדיהם של אותם תלמידים שנפגעו מהשביתה הצליחו פחות בלימודים.
הנתונים האלו צריכים להטריד גם אותנו. "בגלל שהתוצאות בטווח הקצר של המגפה נראות דיי זהות, יש מקום להניח שלסגירת בתי הספר בזמן הקורונה תהיה השפעה דומה בטווח הארוך, למשל על המשכורות", אומר ד"ר ווילן.
ברמה העולמית, סגירות בתי ספר מלאות וחלקיות נמשכו בממוצע כ-224 יום ב־21 החודשים הראשונים של המגפה, כך על פי דו"ח מדצמבר 2021 שנערך על ידי אונסקו, יוניצ"ף והבנק העולמי. הדו"ח גם מצא כי השבתת בתי הספר נמשכה זמן רב יותר במדינות עם הכנסה נמוכה ובינונית לעומת מדינות עם הכנסה גבוהה.
בארה"ב לבדה, סגירת בתי הספר הובילה לפיגור שמוערך בין 3 ל-6 חודשים, כך על פי מבחן הערכה לאומי שנבדק על ידי חוקרים מהרווארד, המכון האמריקאי למחקר, מכללת דארטמות' והעמותה למדד בתי הספר NWEA.
באסיה ובחלק הדרומי של העולם התמונה מטרידה הרבה יותר: לפי דו"ח הבנק העולמי, ילדים רבים איבדו לימודים בכמות המקבילה לשנה או שנתיים. "בגלל שהפגיעה בחינוך לא הייתה שוויונית, גם ההשלכות יהיו בהתאם", מעריך ד"ר חיימה סאודרה, המוביל את תחום החינוך בבנק העולמי.
ואכן, מדובר בהשלכות בהיקף דרמטי. לפי הדו"ח המשותף, כל שנת לימודים מוסיפה כ־10% להכנסות במהלך החיים, כך שהדור הנוכחי של התלמידים במדינות עם הכנסה נמוכה ובינונית צפוי להפסיד כ־975 דולר בהכנסה שנתית, או 11 טריליון דולר בהכנסות לאורך כל החיים לפי ערך הכסף כיום.
"אם יש לך אי שוויון בהזדמנויות בין מדינות, אם אתה רואה פער גדול בחינוך, בהון אנושי, בין העשירים וכל השאר, זה יוצר פוטנציאל לאי יציבות חברתית", אומר סאודרה. "זהו משבר שקט - אתה לא רואה את חוסר היציבות הזה היום אבל אתה עלול לראות אותו בעתיד".
אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי למזער את הנזקים הצפויים? כדי לעזור לילדים להתגבר על מכשולים אלה, סאודרה דוגל בגישה לפיה יש להעריך קודם כל את שיעור אובדן הלמידה, ורק אחר כך להגביר את מערך הלימודים והחינוך על ידי הוספת שעות הוראה לקבוצות קטנות והארכה של שנת הלימודים.
יותר הפרעות נפשיות, פחות יציבות
בארה"ב גובר החשש לבריאותם הנפשית של הילדים בעקבות הלחץ המתמשך והחוזר שגורמת המגפה. ואכן, ההשפעה כבר נראית לעין: ב-2020, כמות הביקורים בחדרי מיון בשל בריאות הנפש עלתה ב־24% בקרב ילדים בגילאי 5-11, וב־31% בקרב ילדים בגילאי 12-17 לעומת השנה הקודמת, כך לפי ה-CDC - המרכז לבקרת מחלות ומניעתן. גם בקרב נערות מתבגרות מסתמנת עלייה - כאשר הביקורים בחדרי מיון בעקבות הפרעות אכילה הוכפלו - וביקורים בשל הפרעות טיקים עלו פי שלושה.
מניתוח הנתונים עולה שכ־5% מהנערות האלה סבלו מהפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולימיה, מסרה אוולין עטיה, המנהלת הרפואית במרכז להפרעות אכילה באוניברסיטת קולומביה. ככל הנראה, המניע לכך נובע מהסגרים הרבים שהובילו לגלישה מתמשכת ברשתות החברתיות.
בעוד דור אחד, מזהירה עטיה, "ייתכן ונראה יותר נשים בגירות שסובלות מההשפעות המשניות של הפרעות אכילה, כמו למשל מחלת העצמות השבירות".
כדי להבין את ההשפעות של הפרעות רגשיות לטווח הרחוק ניתן לחזור להוריקן קתרינה, שבמהלכה נהרגו כ-1800 בני אדם ונעדרו 700 איש. בעקבות הסופה, אחד מכל שלושה ילדים שגדלו באיזור סבל מ"הפרעה רגשית חמורה" בחמש שנים שלאחריה, מספר ד"ר דיוויד אברמסון, שעקב אחרי אלף משקי בית שהושפעו מהסופה. הקבוצה הזו כללה כ־400 ילדים שבזמן הסופה היו בטווח שבין גיל לידה לגיל 13, והנתונים מראים שההפרעות הנפשיות מהן סבלו גבוהות פי חמישה מהממוצע הלאומי.
לדברי ד"ר אברמסון, מרצה בפקולטה לבריאות הציבור העולמית באוניברסיטת ניו יורק, ילדים החווים טראומה שקשורה לקורונה כמו מוות של אחד ההורים, מחלה חמורה או הפסד כלכלי משמעותי, עלולים להיות פגיעים יותר בשלוש נקודות בהמשך חייהם: הראשונה תתרחש בעוד כ-3-5 שנים כאשר התקבעות הטראומה תתבסס. השנייה תתקיים בשנות ה־20 לחייהם כשיהיה להם קשה להגיע לאבני דרך המאפיינים חיים בוגרים כמו קניית בית או מציאת בני זוג לטווח ארוך. והשלישית תגיע כשיהיו בשנות ה־50 לחייהם, כאשר הם יהיו מועדים יותר למחלות כמו סכיזופרניה וסוכרת.
אברמסון משווה את השפעת המגפה לשפל הכלכלי הגדול: בשני המקרים, הוא אומר, ההשלכות הכלכליות השליכו על כלל האוכלוסייה אבל היו הרסניות במיוחד בקרב קבוצות מסוימות: "כמו אז, ילדים שגדלים במעמד סוציו-אקונומי נמוך יסבלו הכי הרבה".
לעומת זאת, מחקרים מראים שבעבור תלמידים שלא הושפעו לרעה, במגפה הייתה אפילו נקודת אור. לורה קליירי, חוקרת בפקולטה לבריאות הציבור באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ראיינה 151 תלמידים בבתי הספר הציבוריים של בלטימור ב-2021 ומצאה שכחצי מהם ראו את המגפה כחוויה ניטרלית או חיובית. איכות השינה שלהם עלתה, הם בילו זמן רב יותר עם המשפחה ופיתחו תחביבים. בנוסף, הם גם חוו פחות בריונות ולחץ לימודי.
באמצעות התגברות על קשיים, הילדים האלה עשויים לגדול להיות חסינים יותר, אומרת ד"ר קליירי, ובו בעת מדגישה שנגישות לייעוץ בריאות הנפש בבתי ספר חשובה גם היא כדי לעזור לתלמידים שעדיין מתקשים. "חוסן הוא כמו גומייה", אומרת הד"ר. "אם אתה משתמש בו נכון, אתה מתחזק ולומד לפתח כישורים שיאפשרו לך לנווט במצבים לא מוכרים בהמשך החיים".