רחוב ריבולי בפריז. מימין: 2019 משמאל: 2021 / צילום: Shutterstock
באירופה רכבו על אופניים עוד לפני עשרות שנים אבל גם היא התמסרה לחלוטין לרכב פרטי. עד שבשנות ה־70 מחאה עממית בהולנד על "מות הילדים" בידי המכוניות הובילה לשינוי סדרי העדיפויות - לביטול כבישים ואוטוסטרדות וצמצומן ופיתוח רשת של רכיבה על אופניים עם תרבות רכיבה ואכיפה, השקעות עתק בתחבורה הציבורית ורחובות שלמים שהתפנו להולכי הרגל. כיום לתו חניה ממתינים בהולנד שנה והמחיר בחניה פרטית יקר מאוד.
תחבורת האופניים באמסטרדם כה מפותחת עד שהיא נחשבת לעיר האופניים הבינלאומית, בין היתר בזכות העובדה שכ־60% מתושביה מעל גיל 12 מתנידים באופניים מדי יום. הבשורה הגיעה לערים רבות שמפתחות תחבורת אופניים בהולנד ומחוצה לה וכך ניתן למצוא ערים כאלה בבלגיה, בסקנדינביה ובמקומות רבים בעולם.
הכשרת שבילים, חינוך ואכיפה
בתקופת הקורונה, ראש עיריית פריז אן הידלגו הכריזה על מהפכת 15 דקות, שבמסגרתה השאיפה היא שכל אדם בפריז יהיה מסוגל להגיע לכל צורך בתוך 15 דקות. היא הכשירה עשרות קילומטרים של שבילי אופניים ונתיבי תחבורה ציבורית, נתיבים בוטלו לטובת נטיעת עצים וההליכתיות בעיר שודרגה. מאז שנבחרה לראשות העירייה הידלגו אחראית להוצאה של 150 מיליון אירו להוספת 300 ק"מ לרשת שבילי אופניים שמשתרעים עד לפרברי העיר וכוללת 1,000 ק"מ.
העירייה גם השיקה תוכנית להליכתיות בלב העיר תוך איסור כניסה לכלי רכב כך שהם לא יוכלו לחצות את העיר, וברחבי העיר מהירות הנסיעה המותרת הואטה מ־50 קמ"ש ל־30 קמ"ש. כן מתוכננת הקמת 100 אלף מקומות חניה לאופניים, כשמחציתם יוקמו בחניונים מאובטחים. בנוסף יש אכיפה נגד גניבת אופניים ובבתי הספר מעבירים הכשרות במטרה שכל ילד שמסיים בית ספר יסודי ידע לרכוב על אופניים. כל זאת במטרה מוצהרת להפוך את פריז לעיר המבוססת על תחבורת אופניים והליכתיות יחד עם מערכת התחבורה הציבורית המפותחת שבה, עד לשנת 2026.