המלכה אליזבת, יכולת דיפלומטית ובעלת חוש הומור / צילום: Shutterstock
המלכה אליזבת' השנייה הלכה אתמול (ה') לעולמה בגיל 96, לאחר שבעים שנות מלוכה. היא הייתה שם כל הזמן, ובתקשורת אוהבים לספר עליה דברים רבים: 15 ראשי ממשלה, אורך כהונתה שני רק לזה של לואי ה-14, בעלותה על ברבורי הממלכה ועוד. אבל יש גם דברים שלא יודעים עליה. הנה שלושה מהם.
דיפלומטית מצטיינת
אליזבת' עשתה רבות לטובת הדיפלומטיה של ארצה. היא ביקרה ביותר מדינות מכל מנהיג אחר (אך לא בישראל) ופגשה שועי עולם. הרבה פעמים היה מדובר במנהיגים מובנים מאליהם. לדוגמה, היא פגשה את כל נשיאי ארה"ב שכיהנו מאז הכתרתה ב-1952, למעט לינדון ג'ונסון. אבל לפעמים גם היה מדובר במנהיגים יותר שנויים במחלוקת. כך למשל היה כשפגשה את ניקולאה צ'אושסקו, רודן רומניה. מנהיג אחר היה נלסון מנדלה, ממנהיגי המאבק באפרטהייד בדרום אפריקה ובהמשך נשיא המדינה. מומחים מאמינים שזו הייתה אחת מדרכיה של המלכה לאותת לראשת הממשלה לשעבר מרגרט תאצ'ר, שראתה במנדלה טרוריסט מסוכן, את דעתה על האבחנה הזו.
דווקא יש כוח פוליטי
נהוג לחשוב על המונרכיה הבריטית כמוסד ייצוגי בלבד, בלי שום כוח פוליטי. על פניו זה נכון: המלכה מינתה ראשי ממשלה לפי תוצאות הבחירות הכלליות או הפנימיות והפעילה את רוב סמכויותיה הטקסיות לפי עצת ממשלתה. לכאורה בובה על חוט. אותו דבר צפוי להמשיך גם עם המלך החדש. אבל לא כדאי לחשוב בגלל זה שלמוסד הזה אין כוח פוליטי בפני עצמו.
לא מדובר רק בגישה הישירה לראשי הממשלה באמצעות פגישה שבועית קבועה, בה ניתן תמיד לנסות להפעיל קצת השפעה. אחת הסמכויות הממש לא טקסיות בהן החזיקה אליזבת', ושכעת מחזיק בהן צ'ארלס, נקראת "הסכמת המלך" או "הסכמת המלכה". הנוהל דורש שחוקים שיכולים להשפיע על הסמכויות או הרכוש של המונרך יקבלו את הסכמתו טרם יועלו לדיון והצבעה בפרלמנט. לרוב המלכה נענתה לבקשת הממשלה, אבל לא היססה להשתמש בסמכות הזו כשראתה צורך: הגארדיאן מצא שעשרות הצעות חוק היו צריכות לקבל את הסכמתה לאורך השנים, וחלקן נחסמו או שונו. כך קרה למשל עם הצעה שהייתה אמורה לשנות את האופן בו בריטניה מכריזה מלחמה. במקרה אחר, המלכה דאגה להחריג את אדמותיה מהצעת חוק של ממשלת סקוטלנד שהיה אמור לאפשר לרשויות מקומיות להפקיע אדמות לצורך התקנת תשתית אקולוגית.
אם כבר הזכרנו אדמות, שווה להגיד שמשפחת המלוכה מחזיקה בהרבה מאוד כאלו. לפי חישוב של גאי שרובסול, קמפיינר סביבתי בולט, המשפחה היא הבעלים של 1.4% מהאדמות באנגליה.
חוש הומור
המלכה המנוחה הייתה ידועה בכך שלא חסר לה חוש הומור. גם יצא להפגין אותו לציבור מדיי פעם, למשל במערכון שעשתה לכבוד האולימפיאדה, בו השתתפה לצד דניאל קרייג (ששיחק את הסוכן החשאי באותה תקופה).
אבל גם את העניין הזה היא לקחת מאוד ברצינות. לפי ג'רמי האנט, אז שר התרבות והספורט הבריטי, נכתב לה הטקסט "ערב טוב, ג'יימס", אך היא העדיפה להגיד "ערב טוב, מר בונד". לדברי האנט, הדבר נועד כדי "לשמור על אותנטיות". מערכון יותר טרי בהשתתפותה הוא מחגיגות יובל הפלטינה לכבוד שבעים שנות מלוכה, בו ישבה לתה וכריך ריבה עם הדב פדינגטון.