השופטת מיכל אגמון-גונן / צילום: שלומי יוסף
השופטת מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב דנה בתיק, קיבלה החלטות וקבעה דיון דחוף בתיק העוסק בערעור של אזרחית אוקראינה שכניסתה לישראל סורבה. זאת חרף העובדה הברורה שאין לאגמון-גונן כל סמכות לדון בתיק, מכיוון שהסמכות המקומית נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים ולא לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
■ השופטת אגמון-גונן תקפה את רשות האוכלוסין, המנכ"ל יצא להגנת העובדים
■ השרה שקד מול השופטת אגמון-גונן: חילופי האשמות חסרי תקדים חושפים את הקרביים של מערכת המשפט
■ השופטת אגמון-גונן: משרד הפנים פנה אליי באופן פסול כדי לשנות את שיקול-דעתי
■ המחוזי: פליטים שכניסתם סורבה זכאים להיוועץ בעורך דין ולהגיש ערר
מתחילת המלחמה באוקראינה מנהלת אגמון-גונן מערכה שלמה נגד מדיניות משרד הפנים ביחס לאזרחי אוקראינה אשר מבקשים להיכנס לישראל. בעיתון זה פרסמנו שוב ושוב ביקורת על התנהלות אגמון-גונן ועל החלטותיה השנויות במחלוקת.
בהמשך נחשף בגלובס כי אגמון-גונן התלוננה כי שרת הפנים איילת שקד הפעילה עליה לחץ פסול באמצעות חברה משותפת לשנות את החלטותיה בעניין סירובי כניסת אוקראינים לישראל. יצוין כי השרה שקד הכחישה את הטענות מכל וכל ואמרה כי מעולם לא שלחה אף אדם לדבר עם אגמון-גונן או לשכנע אותה לשנות את עמדותיה.
לאור התנהלות אגמון-גונן החליטה רשות האוכלוסין למצוא פתרון "יצירתי" לתופעה. בחודש מאי פרסמנו כי "לאור חוסר האמון הקיצוני של רשות האוכלוסין ומשרד הפנים בשופטת אגמון-גונן, החליטה שקד להפקיע מידיה את העיסוק בתיקים אלה. עד היום, כאשר פקידי רשות האוכלוסין בנתב"ג החליטו לסרב לכניסת אזרח אוקראיני לישראל, הערר הוגש לבית הדין לעררים בתל אביב, והערעור נדון בפני השופטת אגמון-גונן בבית המשפט המחוזי בתל אביב. על-פי הנוהל החדש, שנחשף כאן לראשונה, ההחלטה הסופית תעבור לידיו של מנכ"ל רשות האוכלוסין תומר מוסקוביץ, אשר יחתום על סירוב כניסת האוקראינים. כך, הסמכות המקומית להגשת ערר על ההחלטה תהיה אצל בית הדין לעררים בירושלים, והערעור יידון במחוזי בירושלים".
כך אירע השבוע בעניינה של טטיאנה. אזרחית אוקראינה אשר מתגוררת לטענתה בחרקיב. מזה כחצי שנה היא חיה בצ'כיה, אולם לפני מספר ימים היא נחתה בישראל עם סיפור משונה קמעא אודות נסיבות הגעתה. לאחר בירור של ביקורת הגבולות, החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין לסרב את כניסתה לישראל, והורה על החזרתה לצ'כיה. טטיאנה הגישה ערר לבית הדין לעררים.
עורך דינה של העוררת אומנם הגיש את הערר לבית הדין לעררים בתל אביב, אולם התיק הועבר על-ידי המזכירות לבית הדין לעררים בירושלים, זאת בשל העובדה כאמור שהסירוב הוחלט על-ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין בעצמו - כך שהסמכות המקומית לערור על החלטתו היא לבית הדין לעררים בירושלים. בית הדין לעררים דחה את בקשת צו המניעה שהגישה טטאינה.
בסיום החלטתו כתב הדיין חנניה גוגנייהם כי "הבקשה למתן צו נדחית. ככל שהעוררת מעוניינת להמשיך בניהול ערר זה, תוגש בקשה מתאימה לאחר יציאתה מישראל", והבהיר כי "על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות לערער לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים".
ואכן התקנות קובעות כי ערעור על בתי הדין לעררים יוגשו ל"בית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מושבו של בית הדין שעל החלטתו מוגש הערעור".
טטיאנה, באמצעות עורך דינה, אכן הגישה בקשת רשות ערעור, אלא שהיא לא הגישה אותו לבית המשפט בירושלים אלא לבית המשפט בתל אביב. חרף חוסר הסמכות המקומית, מיכל אגמון-גונן קיבלה את התיק ומיד נתנה צו מניעה. אגמון-גונן לא אפשרה למדינה להגיב, והורתה כי הדיון בבקשה יתקיים שלושה ימים לאחר מכן - כלומר היום בצהריים, במהלכו תושמע עמדת המדינה.
עמדת הפרקליטות: "הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים"
הפרקליטות מיהרה להגיב וכתבה כי עמדת המדינה היא כי "הסמכות המקומית להעביר ביקורת שיפוטית על החלטת בית הדין לעררים נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. לפיכך, מבוקש להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך".
אגמון-גונן בחרה שלא להתייחס לבקשה המנומקת והפשוטה של רשות האוכלוסין להעביר את התיק לערכאה המוסמכת, השאירה את התיק אצלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב והותירה את מועד הדיון על כנו. זאת, כאמור, כאשר ברור כשמש כי היא פועלת בחוסר סמכות מקומית.
מדובר בדוגמה נוספת בה השופטת אגמון-גונן רואה דרור לעצמה לנהוג בניגוד לחוק ובניגוד לדין. לפני שלושה חודשים פרסמנו כי נשיאת העליון אסתר חיות התבטאה ביחס לשופטת אגמון-גונן כי "היא לא פוסקת על-פי החוק. היא פוסקת על-פי הדין הרצוי לה", זאת כאשר עלה שמה של אגמון-גונן כמועמדת לבית המשפט העליון.
עו''ד דוד חכמוב, המייצג את טטיאנה, מסר בתגובה כי "בקשת רשות הערעור הוגשה לתל אביב היות שטענתנו היא שהחלטת בית הדין לעררים בירושלים ניתנה בחוסר סמכות ובטלה מעיקרה. לא הייתה הצדקה לניתוב התיק לירושלים שעה שמדובר בהחלטת ממונה ביקורת הגבולות. אף אם ניתנה על-ידי מנכ"ל הרשות בכובעו כ'ממונה ביקורת הגבולות', נקודת ביקורת הגבולות שבשטחה ניתנה ההחלטה היא בנתב"ג, והסמכות המקומית נתונה לתל אביב".