מכבי חיפה מול פריז סן ז'רמן, השבוע באצטדיון סמי עופר / צילום: Reuters, NIR ELIAS
הסגל של פריז סן ז'רמן שעלה לדשא באצטדיון סמי עופר בחיפה השבוע מוערך לפי מודל הערכת השווי הנחשב של אתר transfermrkt.com ב-890 מיליון אירו. מולה שיחקה מכבי חיפה, שהסגל שלה מוערך לפי אותו מודל ב-20 מיליון אירו. שחקן בסגל של פריז שווה בממוצע כמעט 32 מיליון אירו, לעומת 650 אלף אירו ששווה שחקן חיפאי. והנה עוד: קיליאן אמבפה שווה יותר מכל שחקני ליגת העל הישראלית יחד. "לא כוחות", בשפת השכונה.
בעוד שזהו מצב טבעי שמתקיים בין ליגות עשירות לליגות קטנות ביבשת, אפשר היה לצפות שלפחות את התיקון תעשה אופ"א שמנהלת את ליגת האלופות באופן חלוקת הכספים - כלומר, שכל הקבוצות המשתתפות בליגה היוקרתית ייהנו ממענקים פחות או יותר שווים עבור ההופעה שלהן.
גם זה לא קורה. לא משנה מה תעשה מכבי חיפה העונה בליגת האלופות, שיטת חלוקת הכסף של אופ"א מראש שמה אותה בעמדת נחיתות בחלוקת הכספים. החשש של אופ"א מעזיבה של המועדונים הגדולים למפעל מתחרה אילץ אותה ב-2018 להפעיל מודל חדש שיבטיח למועדונים הללו הרבה יותר כסף גם בעונות שבהן יקרו תקלות והן ינשרו בשלבים מוקדמים. מעין מנגנון ביטוח מאובדן הכנסה שמסובסד על ידי הקבוצות הקטנות כמו מכבי חיפה.
פער אדיר עוד לפני בעיטת הפתיחה
על פי השיטה הזאת, מתוך 2.07 מיליארד אירו שתחלק אופ"א העונה ל-32 הקבוצות שהעפילו לשלב הבתים, 30% מהסכום (600 מיליון אירו) נקבע על-פי ניקוד שצברו הקבוצות בליגת האלופות ב-10 השנים האחרונות. מי תמיד יובילו את הדירוג של 10 השנים האחרונות? ריאל מדריד, ברצלונה, יובנטוס, באיירן, מנצ'סטר סיטי, פריז וכו'. אותן קבוצות עשירות. קבוצה ישראלית כמו מכבי חיפה או מכבי ת"א שתצליח להשתחל לשלב הבתים, כמעט תמיד תהיה מדורגת אחרונה. השנה, למשל, עוד לפני שבעטו כדור אחד - מובטח לריאל מדריד (הראשונה בדירוג) ממענקי הניקוד 36.4 מיליון אירו, לעומת 1.1 מיליון שתקבל מכבי חיפה (מקום 32 ואחרון בדירוג).
כדי שחיפה תתחיל ליהנות מכספים קצת יותר משמעותיים היא צריכה להצליח באופן סדרתי בליגת האלופות, להעפיל יותר מפעם בעשור - וגם אז השיפור לא צפוי להיות דרמטי. דינמו זאגרב, שבעשור האחרון העפילה חמש פעמים לאלופות, מקבלת השנה קצת יותר מ-5 מיליון אירו ממענקי הניקוד של אופ"א. לא סכום שמתקרב לזה שמקבלות הקבוצות העשירות ביבשת.
חוסר שוויון גם בכספי השידורים
בזה לא מסתיים חוסר השוויון שיוצרת אופ"א בחלוקת הכספים. 15% נוספים מהכסף מחולקים לפי שווקי הטלוויזיה (Market Pool). ככל שהסכמי השידורים של אופ"א עם המדינות השונות גבוהים יותר, כך מקבלות הקבוצות מהמדינות הללו יותר כסף. מי הם השווקים הגדולים? אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת. שוב - השווקים שמהם מגיעות הקבוצות העשירות.
מכבי חיפה תלויה בכסף שמשלם ערוץ ספורט 5 שרכש את זכויות השידור של ליגת האלופות, והכסף הזה - איך נאמר, הוא לא קצה קצהו של הכסף שמשלמות רשתות ענק באירופה כמו BT Sport, אמזון, beIn, קאנאל פלוס וסקיי ספורט. וכך, מתוך 360 מיליון אירו שתחלק אופ"א העונה עבור זכויות שידור, יקבלו הקבוצות מחמש הליגות הגדולות כ-276 מיליון אירו. גם כאן הפערים ברורים: הקבוצות שמגיעות מהליגות הגדולות ייהנו מכמעט 80% מהכסף - הרבה יותר מחלקן היחסי בין המשתתפות במפעל.
העיוותים הללו נראים ברורים כשלוקחים שתי קבוצות שעשו אותה דרך במפעל. בעונת 2020/21 למשל, מנצ'סטר יונייטד וקלאב ברוז' הודחו בשלב הבתים. יונייטד אמנם השיגה נקודה אחת יותר, אבל בעוד שהאנגלים חזרו הביתה עם 61.9 מיליון אירו מאופ"א, הבלגים הסתפקו בקצת פחות מ-37 מיליון אירו.
הפער גדל והסיכוי להפתעות דועך
חוסר השוויון בחלוקת הכספים מנציח אי שוויון תחרותי. מכבי חיפה באמת הייתה נהדרת בשני מחזורי ליגת האלופות הראשונים, אבל אם ננקה קצת את ההתלהבות מהופעה של קבוצה ישראלית והעובדה שחיפה הצליחה לכבוש אפילו שער - בסופו של דבר היא עדיין ללא נקודות ועם מאזן שערים שלילי של 5-1, ותתקשה מאוד להשיג אפילו נקודה אחת בארבעת המשחקים שנותרו לה.
למעט סטיות סטטיסטיות שמגיעות אחת לכמה שנים (העפלה של אייאקס לחצי גמר האלופות ב-2019), התוצאות כמעט תמיד ידועות מראש. בעונת 2020/21, למעט פורטו כל 15 העולות האחרות לשמינית הגמר היו קבוצות מחמש הליגות העשירות. בעונה שעברה רק שלוש מתוך 16 בשלבי הנוקאאוט היו קבוצות שלא מהליגות הגדולות. ואם הולכים על שלבי ההכרעה הגבוהים - שם הכסף כבר לא מאפשר בכלל לרומנטיקה לנצח: בכל 18 העונות האחרונות שיחקו בגמר ליגת האלופות רק קבוצות מחמש הליגות העשירות. פורטו (2004) הייתה האחרונה שהצליחה להשתחל למועדון הכסף הגדול.
הסיכוי להפתעות הולך ונעלם, הפערים עצומים, והולכים וגדלים. אם קבוצה גדולה החליקה בטעות בעונה מסוימת הרי שמנגנון הכספים של ליגת האלופות, שמבטיח לה יותר כסף, מספק לה מצנח הגנה. המצנח הזה יבטיח שתוכל לקנות את השחקנים הטובים והיקרים ביותר ותחזור בעונה שלאחר מכן חזקה וטובה יותר.
אינפלציה? אוהדים ספורט רגילים להעלאות מחירים
האינפלציה הדוהרת צפויה באופן טבעי על פי הערכות להגיע גם אל אוהדי הספורט. הם יידרשו לשלם יותר עבור צפייה במשחקים וליווי מקרוב של הקבוצה שלהם. עד היום, השתמשו קבוצות הספורט באוהדים על מנת לגלגל את הזינוק בהוצאות - בעיקר הוצאות שכר לשחקנים - באופן שעלה משמעותי על קצב השיעור השנתי של האינפלציה.
מדד שבודק כמה עולה להיות אוהד ספורט (Fan Cost Index) מראה כי בעוד ששיעור האינפלציה הממוצע בארה"ב עלה בממוצע בין השנים 2000 ל־2022 ב־2.5% בשנה, הרי שההוצאות של אוהדי ספורט עבור צפייה במשחקים באצטדיון רשמו עלייה של 2.88%.
גם בכדורגל האירופי שיעור האינפלציה של אוהד כדורגל עולה על שיעור האינפלציה במשק. בבדיקה מקיפה שנערכה באנגליה נמצא כי בעוד ששיעור האינפלציה "הרגילה" בין 2015 ל־2020 עמד על 8.3%, הרי ששיעור האינפלציה לאוהד כדורגל היה גבוה יותר - באותו פרק זמן נרשמה עלייה של 14% במחירי הכרטיסים למשחק בית, 21% במחירי מרצ'נדייז, 11% בעלות שתיה ואוכל באצטדיונים. הזינוק המשמעותי ביותר נרשם ל"אוהדי ספה" - בתוך חמש שנים נרשמה עלייה של 40% במחיר עבור צפייה במשחקי הפרמיירליג בטלוויזיה.