קרלוס גוהן / צילום: Associated Press, Maya Alleruzzo
כמו סוכן מיומן, כבר ברגע שהמטוס הפרטי ששכר (Bombardier Global Express) נחת ביפן, בשעה 10:10, מייקל טיילור החל להניח את היסודות לסיפור הכיסוי שלו: הוא וג'ורג' זאייק הם כנרים שיופיעו בקרבת מקום, אמר לעובדת במסוף המטוסים הפרטיים בנמל התעופה הבינלאומי קנסאי שבאוסקה.
בזמן שעובדי הנמל פרקו את המזוודות שלהם, ולצדן נרתיק גיטרה ושתי קופסאות שחורות גדולות, הוביל מנהל צוות הקרקע של מסוף המטוסים הפרטיים טומויוקי מטסואי את טיילור וזאייק לאוטובוס הטרמינל, שלקח אותם לשער הפרימיום טאמאיורה. קאיוקו טוקונאגה, עובדת בת 30 שדיברה אנגלית שוטפת, חיכתה לקבל את פניהם ופתחה בסמול טוק בזמן שהמתינו להחתמת הדרכונים. "השהייה שלכם כאן כל כך קצרה", העירה, כך עולה מתמלולי חקירת המשטרה. טיילור הסביר לה שיש להם פגישה חשובה מחוץ ליפן למחרת, אבל הוא מתכנן לחזור לאולימפיאדה בטוקיו בקיץ הבא. זאייק לא אהב את הבוטות שלה.
כשהמזוודות שלהם הוכנסו לטרמינל, טוקונאגה ומטסואי החלו לדון בזוג המוזר. בזמן שהוא דיבר, היא הביטה בתיקים העצומים שלהם. היא הניחה שיש בהם מגברים, למרות שהם נראו גדולים מדי אפילו לזה. היא גם תהתה לעצמה למה שכנרים יישאו גיטרה. אך נאמר לה כי השניים משתתפים בקונצרט של הכנר המהולל טארו הקאסה כאורחים ולא כמבצעים.
אלא שבמציאות הם לא היו אף אחד מאלה. טיילור הגיע לשם לאחר שנשכר על ידי קרלוס גוהן, מנכ"ל חברת ניסאן מוטורס לשעבר, כדי לסייע לו לברוח מיפן, שם נזקפו לגוהן אישומים פליליים חמורים, בהם הובלה של מהלך הזרמת כספים בין ניסאן, המזרח התיכון וכיסו שלו.
גוהן, שהכחיש את האישומים, היה המנהל המבטיח ביותר בענף הרכב העולמי של המאה ה־21: הוא יצר ברית בין שתי יצרניות מכוניות בינוניות, רנו וניסאן, שהפכה אותן יחד לכוח בינלאומי. לקראת סוף הקריירה שלו הוא כבר היה מוכן למהלך הגדול האחרון שלו כמנהל - מיזוג בין שתי החברות.
אלא שלפי דיווח שלו, קבוצת בכירי ניסאן מנעה זאת באמצעות קונספירציה שהייתה אמורה להביא לנפילתו. כך, תוכניותיו הזהירות של גוהן סוכלו בידי מעצר דרמטי ובלתי צפוי בנובמבר 2018. בניסאן לא הודו: "הסיבה היחידה לשרשרת האירועים הזאת היא ההתנהלות הפסולה בראשותו של גוהן".
באמצע 2019 קיבל טיילור טלפון מאחד ממקורביו של גוהן, ששאל אם הוא יכול לתכנן את הבריחה שלו. טיילור גייס לעניין את חברו הוותיק זאייק וגם את בנו, פיטר טיילור. התוכנית הייתה לברוח ללבנון, משום שגוהן גדל שם, וחשוב מזה, זו מדינה שלא מסגירה את אזרחיה.
גוהן (65) היה מוכן לסכן הכול בשביל הסיכוי לחופש. היום שוחרר בערבות והמתין למשפט שלו -שחשש שלא הולך להיות הוגן כלפיו, כפי שאמר לא פעם. אלא שהוא האמין שבית המשפט היפני עובד כל כך באטיות שהוא עלול למות לפני מתן פסק הדין.
התיעוד שלפניכם מבוסס על ראיונות משטרתיים, צילומי אבטחה, הצהרות בנקאיות ומסמכים נוספים וכן ראיונות עם אנשים שמכירים את סיפור הבריחה מקרוב, כולל גוהן עצמו.
צמד כנרים או לוחמי מיליציה
ב־29 בדצמבר 2019 נחתו טיילור וזאייק ביפן כדי לממש את התוכנית - להבריח את גוהן. הם התחזו לצמד כנרים, כזה שקשה מאוד להעלות על הדעת. טיילור נראה כמו איש הכוחות המיוחדים לשעבר, בכושר שאפשר לזקוף לגברים במחצית גילו, שיער קצוץ מאפיר ולסת מרובעת. אצל זאייק זה אפילו היה בולט יותר. הצלקות שלו מחייו הקודמים כאיש מיליציה לבנוני נראו לכול, הוא היה חירש חלקית באוזן שמאל ועיוור חלקית בעין אחת, וצליעתו מפציעה ברגל לפני עשרות שנים הייתה ניכרת.
משדה התעופה לקחו טיילור וזאייק שני טנדרים למלון סטאר גייט, שם הם עשו צ'ק־אין ב־11:12 בבוקר. טיילור קיבל את חדר מספר 4009, שם הורידו צוות המלון את המזוודות ואת הגיטרה. החדר של זאייק היה שש קומות מעל, ושם פרק הצוות את שתי הקופסאות השחורות הגדולות.
זאייק חזר ללובי וחיכה לטיילור. בזמן שישב שם, הופיע עובד מודאג מהמסוף עם מזוודה של השניים שנשכחה במטוס - טעות שלא הייתה חלק מהתוכנית. העובד רכן והתנצל. הוא הבחין כי זאייק סובב את ראשו בזמן שהוא דיבר אליו, וזאייק הסביר כי הוא מתקשה לשמוע באוזן ימין, והוסיף שלא יהיה מוטרד מהעיכוב.
טיילור וזאייק לא החליטו אם יוציאו את גוהן באותו היום או שבינתיים זו רק חזרה גנרלית. כסוכנים ותיקים הם ניסו לוודא שלא יהיו הפתעות או תרחישים בלתי צפויים במשימה כה מסוכנת וכבדת משקל. ליתר ביטחון ניצל זאייק את ההזדמנות כדי לשוחח עם אותו עובד ולבסס את סיפור הכיסוי שלו, ושאל אם צוות שדה התעופה העביר את המטען שלהם בשיקוף. "הקופסאות מכילות מגברים", הסביר, והוסיף כי המטען שביר וייפגע אם יעבור במכשיר רנטגן.
טיילור ירד כמה דקות לאחר מכן, ומעט לפני הצהריים הם תפסו מונית ונסעו לתחנת הרכבת שין־אוסקה. זאייק כבר ביקר ביפן פעמיים לקראת המבצע ולמד את מערכת הרכבות במדינה. הוא ניגש לדלפק ורכש שני כרטיסים לטוקיו.
במקרה הטוב נמלט בינלאומי
בזמן שטיילור וזאייק עשו צ'ק אין לחדר המלון שלהם באוסקה, גוהן בילה בוקר נינוח עם בתו בת ה־27. הוא ארז כמה מזוודות, וניצל את הטיסה שלה חזרה לארה"ב כדי לשלוח חלק מהחפציו האישיים לקראת בריחתו.
הם הלכו לאכול יחד, כנראה בפעם האחרונה בטוקיו. אם משהו ישתבש, זו תהיה הארוחה האחרונה שגוהן יאכל מחוץ לכלא במשך זמן רב, אולי לנצח. זו הייתה מסעדה טרנדית בשם We Are the בסגנון Farm to Table, במקום שהיה בעבר מכון לניקוי יבש בשכונת אזבו ג'ובאן. האב והבת אהבו את הצד הזה של יפן: האוכל היה מעולה והאווירה תוססת. לאחר הארוחה הם עצרו שוב ליד הבית כדי להוריד את גוהן ולאסוף את המזוודות של בתו. גוהן דחף חמש מזוודות לחניה המקורה, שם המתין הנהג שלו. בתו הבחינה בכמות החריגה. היא אמרה לנהג שיש לה יותר מדי והיא תצטרך להוריד חלק אצל חבר, שיישא את המטען בחזרה לארה"ב. לימים גוהן הצהיר שמשפחתו לא מילאה תפקיד בבריחה, ובתו לא הואשמה בפשע.
לפני שהם יצאו אמר גוהן לנהג לקחת חופש לשארית היום, ושהוא יתקשר אליו שוב בעוד יומיים. בשעה 14:05 המכונית שהובילה את בתו של גוהן עצרה מול מלון גרנד הייאט. היא לחצה ידיים עם טיילור הצעיר, שעשה צ'ק אין יום קודם לכן, והוא לקח שתיים מהמזוודות שלה לחדרו. היא נכנסה חזרה למכונית ופנתה לשדה התעופה האנדה הסמוך.
בשעה 14:30 בדיוק דחף גוהן את דלת הכניסה של ביתו הדו־קומתי ויצא החוצה. רגע לפני הוא היה קרלוס גוהן, מנהל חברת רכב נכבד שנלחם לטהר את שמו. ברגע שיעבור את מפתן הדלת - הצעד הראשון בהוצאת תוכניתו לפועל - במקרה הטוב יהפוך לקרלוס גוהן הנמלט הבינלאומי.
לבוש בז'קט כהה וצעיף, עם כובע צמר ומשקפי שמש, הוא הלך מערבה על הכביש הראשי. לאחרונה הוא התלונן בבית המשפט שעובדי האבטחה של ניסאן ריגלו אחרי כל צעד שלו, מה שגרם לו לעצור ולהביט מעבר לכתפו מדי פעם.
ניסאן לא הייתה היחידה שעקבה אחריו. בית המשפט התקין מצלמות מחוץ ובתוך מבואת ביתו והן נבדקו פעם בשבוע. נוסף על כך, מערך של מצלמות אבטחה שהוצבו בבתים ובניינים תפסה כל צעד בהליכה בת 25 הדקות של גוהן מהבית השכור המרווח שלו לגרנד הייאט.
זה היה יום ראשון חורפי, נעים ושטוף שמש לקראת חופשת ראש השנה המקומי, אחד המועדים הבודדים שבהם יפן כולה לוקחת מנוחה. זה היה הזמן המושלם לברוח. בתוך חצי שעה הגיע גוהן למלון בטוקיו. בראש מורכן הוא עשה את דרכו דרך הלובי אל מעליות חדרי האורחים. הוא יצא לקומה התשיעית, הלך במסדרון ונכנס לחדר 933, שם המתין פיטר טיילור הצעיר. גוהן שהה שם יותר מ־30 דקות גוהן, החליף בגדים וניהל שיחת חולין.
לא יהיה תרגול על יבש
רכבת האקספרס נכנסה לתחנת שינאגאווה בטוקיו בשעה 15:22, וטיילור וזאייק, שניהם עם כובעי בייסבול, ירדו ופנו לשער הצפוני. הם יצאו מהתחנה בצד המערבי ועלו על מונית להייאט.
כשטיילור האב וזאייק הגיעו ללובי המלון, פיטר כבר המתין להם שם, ומיד כשראה אותם פנה למעלית. השלושה רצו להיראות כזרים למקרה שצילומי מצלמות המעקב ייבדקו. יותר מכול, טיילור רצה להבטיח שבנו לא יזוהה כשותף. לבסוף נכנסו שלושתם לחדר שבקומה התשיעית. זו הייתה הפעם הראשונה שבה גוהן פגש את הצוות שאמור להציל אותו.
"הגיע הזמן ללכת הביתה", אמר מייקל טיילור לגוהן בחיוך גדול.
שבע דקות לאחר מכן יצאו ארבעת הגברים מהחדר עם המזוודות של גוהן. טיילור הבן הלך לחניון המלון, ומשם לקח מונית לשדה התעופה כדי לעלות על טיסה לסין. אביו רצה שיצא מהמדינה לפני שיקרה משהו בלתי חוקי שעלול להפליל אותו. גוהן, זאייק וטיילור עברו דרך הכניסה הראשית של המלון ועלו על מונית לתחנת הרכבת שינאגאווה. גוהן הרכיב משקפיים שחורים עם מסגרת עבה ומסכה כירורגית - מראה נפוץ בטוקיו בעונת השפעת - כדי למנוע מאנשים לזהות את פניו של החשוד בפלילים הידוע לשמצה ביותר ביפן. התחנה הייתה עמוסה, והם פנו לרציף הרכבת.
גוהן נכנס לקרון 1 עם זאייק. טיילור נכנס לקרון 2. הרכבת יצאה בשעה 16:55 לאוסקה. במהלך הנסיעה הם ניסו לשמור על קור רוח. פניו של גוהן היו דרך קבע בטלוויזיה ועל שערי מגזינים במשך שני עשורים. לראות אותו שם יהיה כמו לזהות את סטיב ג'ובס ברכבת התחתית של ניו יורק. טיילור נתן לו עצות והפציר בו לא לדבר למקרה שאנשים יזהו את קולו. אל תמשוך את עיניו של אף אחד, הוא אמר. המשך ללכת, כשעיניך מביטות באדמה.
הרכבת המהירה הגיעה לתחנת שין־אוסקה ב־19:20. השלושה פנו לשער הדרומי. הם צעדו בטור אחד, כמו חיילים, במרחק כמה פסיעות זה מזה: טיילור, אחר כך גוהן ואז זאייק.
הם נכנסו למונית אחרת בכיוון מלון סטאר גייט, כשגוהן וטיילור במושב האחורי וזאייק ליד הנהג. לאחר שהיה מכוסה במשך כמעט שלוש שעות ברכבת, גוהן הסיר סוף סוף את ה מסכה שלו כדי לקחת כמה נשימות עמוקות. הוא גם הוריד את הכובע. אבל כעבור כמה דקות החזיר את שניהם.
בשעה 20:15 נכנסה השלישייה למלון. גוהן וזאייק הלכו ישירות לקומה ה־46, שם נשמרו הקופסאות הגדולות, ואילו טיילור ניגש לדלפק הקבלה לפני שהלך לחדרו בקומה ה־40, כשהוא נושא את המזוודה ואת תיק הגיטרה.
גוהן לקח את הזמן כדי לבדוק את הקופסאות בקפידה, וכשסיים היה נחוש בדעתו: הוא רוצה לצאת מיפן באותו לילה. לא יהיה תרגול על יבש, אמר לטיילור וזאייק.
טיפ של 10,000 דולר
בעוד גוהן וזאייק נחו והתארגנו בחדר המלון, חזר טיילור למסוף המטוסים הפרטיים כדי להבטיח שהטיסה יוצאת כמתוכנן ולבדוק שוב שהצוות שם קיבל את ההודעה שלא לסרוק את המזוודות שלהם. רוב חברות הצ'רטר אינן דורשות בדיקת תיקים, כך שהנוסעים יכולים לבחור את רמת האבטחה בעצמם. אם שדה התעופה היה מתעקש לפתוח את התיק שנשא את גוהן, השלישייה הייתה כנראה נשארת ביפן לעד. טיילור נכנס למסוף ב־21:00, ותפס את הצוות בהפתעה. נוסעים שטסים במטוסים פרטיים לא מרבים להופיע 90 דקות לפני ההמראה.
כשטוקונאגה, העובדת דוברת האנגלית, הבחינה בו ושאלה מה הוא עושה שם, הוא שאל בחזרה: אנחנו עוברים בידוק ביטחוני כשאנחנו עוזבים? טוקונאגה ענתה לו שלא, ואז התקשרה למנהל שלה, מטסואי, שהיה עם הטייס. הטייס וטיילור שוחחו קצרות בטלפון. טיילור ניתק ואמר שהוא יחזור למלון, לא לפני שנתן לטוקונאגה מעטפה.
הנה טיפ בשבילך, הוא אמר. טוקונאגה, שהציצה פנימה, ראתה ערמה של שטרות של 10,000 ין, כל אחד בשווי של כ־100 דולר, מוחזקת בגומיית שיער. היא מעולם לא ראתה כל כך הרבה כסף יחד, ושיערה שיש שם לפחות 10,000 דולר.
טוקונאגה אמרה לו שהיא לא יכולה לקבל את זה. טיפים היו אסורים. טיילור סירב לקחת בחזרה את המעטפה והציע לה לחלוק את הכסף עם עמיתיה לעבודה. הוא הזכיר לה שהוא חוזר לאולימפיאדה. היא, שלא רצתה להעליב אותו, לקחה את המעטפה. זמן קצר לאחר שעזב טיילור התקשר מנהל המסוף מטסואי לטוקונאגה. הוא הופתע מהופעתו הפתאומית של טיילור ורצה לדעת מה קורה.
אני חושבת שהוא רק רצה לבדוק את מצב המטוס, היא אמרה. מטסואי ביקש לדבר עם טיילור, אבל הוא כבר יצא למלון. הוא עשה את דרכו אל הטרמינל ושוב שאל מדוע טיילור הגיע כל כך הרבה זמן לפני שעת ההמראה. טוקונאגה סיפרה לו על מעטפת המזומנים. זה הציב בפניו בעיה. בשלוש השנים האחרונות הוא אחראי לשירותי הקרקע בטרמינל, וכבר רגיל לזרים שמחלקים מזומנים. אבל אף אחד מעולם לא הגיש לו מעטפה עם סכום עצום כזה.
מטסואי התקשר למנהל בסוכנות אחרת כדי להתייעץ. יחד הם החליטו שצריך להחזיר את הכסף בנימוס ובאופן שלא יפגע בטיילור, כדי לא לסכן את העסקים העתידיים. מטסואי החליט לחכות לרגע האחרון כדי למזער כל שיחה.
הקופסה או תא כלא
כשטיילור חזר למלון, הוא ביקש לשלוח עגלת תיקים לחדרו. כעבור כמה דקות לקחו סבלים שתי מזוודות מהחדר אל הלובי. טיילור פנה לקומה ה־46 ונכנס לחדר בסביבות 21:30. המטוס הפרטי היה אמור לצאת ממסוף אוסקה לכיוון איסטנבול שעה לאחר מכן.
גוהן עמד והרהר בקופסה שהייתה אמורה להבריח אותו. זה היה המכשול האחרון - וללא ספק הגדול ביותר. עד עכשיו הוא לא עשה שום דבר רע, לפחות טכנית, שכן לטייל ברחבי הארץ הוא הורשה. אבל את הבריחה הוא לא יכול היה להסביר. אף על פי כן, הוא בחר בקופסה. זה היה זה או תא כלא.
בנשימה עמוקה אחרונה נשכב גוהן בתוך הקופסה, וטיילור משך סדין מהמיטה והניח אותו מעליו. לאחר מכן הניח טיילור את הגיטרה על גוהן וניסה לסגור את הקופסה. זה התאים, אבל הגיטרה לחצה עליו. הוא יצטרך לבלות שם לפחות שעה, וצריך שיהיה לו נוח. הסדין היה הדרך להסוות אותו אם צוות שדה התעופה יחליט להסתכל בתוך קופסה. נרתיק הגיטרה יוצב על גביה.
טיילור הרגיש שגוהן מתוח.
"האם אי פעם צללת?", הוא שאל.
"כן", אמר גוהן.
טיילור אמר לו לדמיין שהוא צולל והדגים נשימות אטיות ומבוקרות. הוא הסתכל לו בעיניים, משדר שלווה וביטחון.
טיילור הוריד את החלק העליון של הקופסה, והכול נעשה שחור.
תרגום: עתליה אוקון