ראש ממשלת בריטניה, ליז טראס / צילום: Reuters
רייגנומיקס, כלכלת וודו, תאוריית החלחול - איך שלא תקראו לא, הכלכלה הפוליטית של שנות ה־80 חזרה בבריטניה, והשווקים שונאים את זה.
הממשלה הבריטית החדשה הכריזה על קיצוצי מסים מפתיעים ביום שישי שעולים כ־1.8% מהתמ"ג, בלי לספק הסבר איך לשלם עליהם חוץ מנפנוף יד כללי המדבר על "צמיחה".
● חשמל בחצי מחיר: בריטניה הציגה את התוכנית הנדיבה באירופה לסבסוד אנרגיה
● משבר האנרגיה האירופי: זינוק במספר פשיטות הרגל בבריטניה ובגרמניה
שלא כמו עם קיצוצי המסים הממומנים בחוב של נשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן, משקיעים הגיבו על־ידי נטישת הליש"ט ומכירת אג"ח ממשלתיות. אג"ח של משרד האוצר לעשר שנים, הבנצ'מרק, נמכרו בכמויות הגדולות ביותר מאז לפחות 1989, אז מרגרט תאצ'ר, הגיבורה של ראש ממשלת בריטניה הנוכחית, ליז טראס, הייתה בדאונינג 10.
שלוש בעיות גדולות
יש שלוש בעיות גדולות מאוד בגישה החדשה. הראשונה היא נקודת ההתחלה. שלא כמו בתחילת שנות ה־80, עסקים בריטיים לא נחנקים על־ידי בירוקרטיה של הממשלה, אינם שבויים בידי איגודים חזקים (למעט כמה תעשיות חיוניות) ואינם מוגבלים בגלל מיסי חברות גבוהים. כמעט כל העסקים שהממשלה ניהלה גרוע הופרטו, ואלה שנותרו בידי הממשלה השתפרו מאוד. הרפורמות הגדולות בצד ההיצע כבר נעשו.
כמובן, יש רפורמות ראויות, והממשלה הכריזה על חלק מהן ביום שישי: חוקים קלים יותר לגבי בניית תשתיות חדשות, הסרת מגבלות מיוחדות על חוות רוח שנמצאות על היבשה, ביטול חוקים לגבי בונוסים לבנקאים שבריטניה ניסתה ולא הצליחה לחסום כשעוד הייתה חלק מהאיחוד האירופי. אבל אלה לא יעודדו צמיחה באופן בו ההיפרדות של תאצ'ר מהאיגודים, תוכניות ההפרטה והסרת הרבה הגדרות הקשורות לעובדים - כולל "המפץ הגדול" של העיר לונדון.
השינויים הגדולים ביותר בצד ההיצע הנחוצים בבריטניה הם רפורמה של כללי אישור בנייה שמאטים או מונעים הרחבה של בתים ובתי עסקים, ואבטחת או שיפור הסכמי סחר חופשי חשובים, במיוחד על־ידי הסרת הבירוקרטיה הנוגעת למסחר עם מדינות אירופה, שנולדה כתוצאה מברקזיט. שני השינויים האלה לא נשקלים.
הבעיה השנייה היא מעמדה הלא יציב של בריטניה כלווה בינלאומית. בתחילת התאצ'ריזם ורייגונומיקס, גם בריטניה וגם ארה"ב ניהלו עודף תקציבי קטן, ולבריטניה היה חוב בגובה של 40% מהתמ"ג בלבד. היה מרחב גדול ללוות כסף ממדינות זרות על־ידי הפיכתו לגירעון, בגלל שזרים עזרו לממן עלייה בהלוואות, צריכה והשקעה מקומיות.
בתחילת מה שמכנים "טראסונומיקס", יש לבריטניה גירעון תקציבי בגובה שיא וחוב בגובה כ־100% מהתמ"ג, ושני אלה צפויים להחריף בגלל ההלוואה הנוספת וקיצוצי המסים שנעשו לטובת חבילת סובסידיות אנרגיה עצומה.
לתאצ'ר היה מנדט חזק, לטראס אין
הבעיה השלישית היא פוליטיקה. לתאצ'ר היה מנדט חזק לקדם מדיניות לא פופולריות, וזה אפשר לה לעשות קיצוצים גדולים בהוצאות הממשלה למימון חלקי של קיצוצי מסים, בעוד שלטראס אין מנדט כזה. לאחר עשור של צעדי צנע בעקבות המשבר הפיננסי שהוחרפו בזמן מגפת הקורונה, רבים מהשירותים הציבוריים במדינה כבר מתפוררים, וזה מקשה עוד יותר לעשות קיצוצים גדולים.
טראס מתמודדת גם עם בחירות בעוד שנתיים, אשר לפחות לפני קיצוצי המסים, היא צפויה להפסיד בהן.
הפוליטיקה נעשית אפילו מורכבת יותר כאשר, במקום הצמיחה המובטחת, המדינה נכנסת לזמנים קשים. בבנק אנגליה חושבים שבריטניה אולי נמצאת כבר במיתון, בין היתר הודות לשני ימי חופש מלכותיים. עידוד הביקוש בעקבות קיצוצי המסים לא ממומנים משמעותו שבנק אנגליה יצטרך להעלות ריביות אפילו מהר יותר כדי להביא את האינפלציה הדו־ספרתית במדינה תחת שליטה, ואולי בכך להעמיק או להאריך את המיתון. גם התאצ'ריזם וגם רייגונומיקס החלו במיתונים קשים בזמן שהריביות הועלו, אבל שני המנהיגים הצליחו לשרוד אותם וחיכו לזמנים טובים יותר אחר כך. לטראס אין את הלוקסוס הזה של זמן המתנה.
על־מנת להתמודד עם כל הבעיות האלה הממשלה הייתה צריכה לדאוג להכין את השווקים, להסביר את עמדתה ולהקרין עתיד בטוח למצב הפיננסי. במקום זה היא רק הבטיחה שגוף החיזוי העצמאי שלה יציג את ההשפעות של ההחלטות עד סוף השנה.
משקיעים קיבלו את הרושם שהממשלה לא יודעת או לא אכפת לה מההשלכות הפיננסיות של מדיניות הרטרו שלה שמזכירה את שנות ה־80. זה מתבטא במה שנראה כמו פרמיית סיכון גדולה יותר לבריטניה, כשהליש"ט ירדה ב־3.66% מול הדולר ביום שישי, אפילו כשהתשואות לשנתיים זינקו ב־0.42%, צעד גדול שבזמנים רגילים היה גורם לעוד כסף לזרום פנימה.
אם השווקים יאבדו אמון, יהיה אפילו קשה יותר למה שהוא כבר כעת מדיניות פיסקלית בסיכון גבוה להצליח.