כמה עולה מערכת בחירות? כשהמדינה נגררת לכך שוב ושוב, ובעוד מעט יותר מחודש נתייצב כדי להצביע בפעם החמישית בתוך כשלוש שנים וחצי, השאלה הזאת הופכת למתבקשת במיוחד. אלא שהתשובות, כך נראה, אינן מוצלחות כמו השאלה, או לפחות נוטות להסתכם במספרים שהפערים ביניהם גדולים. בעבר, לקראת סבב הבחירות שני, בחנו כאן במשרוקית שאלה דומה והראינו כיצד מספר ההערכות השונות לגבי העלות הזאת אינו רחוק בהרבה ממספר הדוברים. הפעם נתקלנו בהתבטאות בנושא של השרה איילת שקד שכרכה יחד את העלות של חמשת הסבבים. "שילמנו 15 מיליארד שקל על סבבי הבחירות האלה", היא אמרה בראיון לרדיו 103FM, "אתם יודעים מה אפשר לעשות עם 15 מיליארד שקל?!". לפני שאנחנו בודקים מה ניתן לעשות עם 15 מיליארד שקל ביקשנו לברר כיצד הגיעה השרה שקד למספר הזה, וכך יצאנו לדרך למסע שהפך מעט פתלתל.
שני סוגי עלויות
ראשית, על מה הסתמכה שקד? מטעמה הפנו אותנו לכתבה של צבי זרחיה בכלכליסט שכותרתה "המחיר רק עולה: עלות הבחירות - לפחות 2.7 מיליארד שקל". הכתבה הזאת נוגעת לעלות מערכת הבחירות הנוכחית, ומציגה חישוב שמעמיד את העלויות שלה על בין 2.5 מיליארד שקל ל־2.7 מיליארד שקל. שקד, כך נראה, עיגלה את ה־2.7 מיליארד ל־3 מיליארד, כפלה בחמש וכך הגיעה לנתון שציינה. גם אם נתעלם מהעיגול הנדיב שככל הנראה בוצע על ידה (במצטבר מדובר בפער של 1.5 מיליארד שקל) נותרנו עם השאלה האם כל מערכת בחירות עולה בדיוק כמו קודמתה. די לקרוא את כותרת המשנה באותה כתבה, שציינה כי מערכת הבחירות הקודמת הייתה זולה יותר, ועלותה הסתכמה ב־2.4 מיליארד שקל, כדי להיווכח שאלה אינם פני הדברים. מה שמעניין הוא שבהמשך המסע שלנו דווקא מצאנו דרך טובה בהרבה להגיע לנתון של 15 מיליארד שקל שהזכירה שקד, אבל לא נקדים את המאוחר.
אז החישוב של שקד נראה בשלב הזה בעייתי, אבל מהו החישוב הנכון? פנינו למשרד האוצר בבקשה לקבל מהם את הנתונים הנוגעים לעלויות של חמש מערכות הבחירות האחרונות. אלה מתחלקים לשני סוגי עלויות. הראשון בהם, והקשיח יותר, הוא העלות הישירה של הבחירות. השני, הוא מה שניתן לכנות נזקים עקיפים.
אז מהי העלות הישירה? כאן מדובר בתקציב שהמדינה מפנה במיוחד לטובת הבחירות. "הסכום הזה", נמסר לנו מהאוצר, "מתחלק בין מימון המפלגות, תקציב ועדת הבחירות המרכזית, מתן אשראי, ומימון לפריימריז בתוך המפלגות". לפי האוצר, בכל אחת משתי מערכות הבחירות הראשונות בסבב, אלה שנערכו ב־2019, העלויות הישירות עמדו על חצי מיליארד שקל; עלות מערכת הבחירות של 2020 כבר עמדה על 600 מיליון שקל; ב־2021, בגלל הקורונה והצורך לעשות לה התאמות, העלויות הישירות עלו ל־800 מיליון שקל; וכעת, לפי הערכת האוצר, העלויות הישירות יעמדו על 700 מיליון שקל.
כלומר, העלויות ישירות של חמש מערכות הבחירות יחד עומדות על 3.1 מיליארד שקל. לא סכום זניח, אבל גם כזה שעדיין רחוק מהנתון שציינה שקד. אלא שכאן צריך להזכיר שני סייגים נוספים. ראשית, למרות האנומליה שאנחנו שרויים בה כעת, בחירות הן בכל זאת אירוע שנערך פעם בכמה שנים. כלומר, מהעלות הישירה של בחירות אפריל 2019, חצי מיליארד שקל, לא היינו יכולים להתחמק בכל מקרה. שנית, הסכום הכבד יותר, וגם הקשה יותר לחישוב, הוא העלויות העקיפות. כעת הגיע הזמן לדבר עליהן.
יום השבתון עולה ביוקר
כידוע, בישראל יום הבחירות הוא גם יום שבתון במשק. זה אומר שינוי של הפעילות העסקית שמתבצעת באותו יום, ויש לכך כמובן עלויות נכבדות. בכמה הן מסתכמות? משרד האוצר מנסה להעריך זאת באמצעות חישוב של הפסד התוצר. איך מתבצע החישוב הזה שנערך על ידי אגף הכלכלנית הראשית במשרד? באוצר סיפקו לנו רק את החישוב שנוגע ליום השבתון במערכת הבחירות הנוכחית, ונביא אותו כאן בקצרה.
לפי תחזיות האוצר, התוצר היומי של המשק ב־2022 יעמוד על 5.7 מיליארד שקל. זה מתחלק בין התוצר של המגזר הציבורי, שאחראי ל־14.2% מסך התוצר, לבין התוצר של המגזר העסקי שאחראי על 75% מהתוצר (השאר מגיע משירותי דיור). במגזר הציבורי, שיעבוד באופן חלקי, ההנחה היא שאובדן התוצר היומי יעמוד על 60% מיום רגיל, מה שמשקף הפסד של 510 מיליון שקל. במגזר העסקי, ההנחה היא שברוב הענפים יירשם הפסד של 33% מהתוצר היומי, נתון שיסתכם ב־1.29 מיליארד שקל. מנגד, במגזרי המסחר, הבידור והאמנות ההנחה היא שתירשם עלייה של 20% בתוצר ביחס ליום ממוצע, מה שדווקא מוסיף לחישוב שלנו 110 מיליון שקל. חברו את שלושת המספרים הללו ותקבלו הפסד תוצר של 1.69 מיליארד שקל.
אלא שזה כאמור נכון רק למערכת הבחירות הנוכחית. לגבי הסבבים הקודמים נמסר לנו רק כי בארבע מערכות הבחירות הראשונות "אומדן (הפסד התוצר) ביום שבתון נע בין 1.2-1.3 מיליארד שקל". אם נלך על המספר הגבוה, 1.3 מיליארד, ונכפול אותו בארבע נגיע להפסד תוצר של 5.2 מיליארד שקל. יחד עם האובדן מהסבב הנוכחי (1.7 מיליארד שקל, כאמור), ובתוספת העלויות הישירות שכבר הזכרנו, אנחנו מגיעים לעלות כוללת של 10 מיליארד שקל. כלומר, עדיין חסרים לנו חמישה מיליארד שקל כדי להגיע לסכום בו נקבה שקד.
"החישוב הכי פשוט"
אבל יש עוד שיטות לחשב את הנזק העקיף, כלומר את אובדן התוצר. בהתאחדות התעשיינים מציעים חישוב שמתבסס על העלות למעסיקים. דיברנו עם רון תומר, נשיא ההתאחדות, והוא טען בפנינו שבעוד ש"הפסד התוצר זה מספר שקשה לחשב בשביל יום אחד", מה שקל יותר לחשב הוא את "השכר המיותר" שהמעסיקים חייבים לשלם לעובדים שלהם על יום השבתון. "לעובדים יש יום שבתון, אבל השכר שלהם משולם במלואו, ומי שעובד ביום הזה מקבל שכר של 200%. לכן, ללא קשר לשאלה אם העסק עבד, יש פה הפסד של יום עבודה מלא. זה החישוב הכי פשוט, אבל לכאורה גם הכי נקי".
שוחחנו על כך גם עם אריאל קרלינסקי, דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטה העברית, והוא סבור שהחישוב הזה של התאחדות התעשיינים מהווה דרך סבירה להגיע לנתון של אובדן התוצר. "הסכום שהמעסיקים משלמים שווה בקירוב לתפוקה שהעובדים מייצרים", הוא אומר. היות שביום השבתון של הבחירות המעסיקים ממשיכים לשלם את אותו השכר למרות שהתפוקה הזו לא מיוצרת, אפשר לראות בכך "אינדיקציה לאובדן התפוקה, או אובדן התוצר, של אותו יום".
ומה שיטת החישוב עצמה? זו, כאמור, פשוטה למדי. במחלקה למחקר כלכלי של התאחדות התעשיינים התבססו על נתוני הלמ"ס שנוגעים לשכר הממוצע במגזר הפרטי, השכר הממוצע במגזר הציבורי ומספר העובדים. בכל מגזר כפלו את השכר הממוצע בתוספת עלויות המעסיק (פי 1.25) במספר העובדים הרלוונטי, וכך התקבלו הנתונים. מה יצא? לפי הנתונים שההתאחדות העבירה אלינו, סבבי הבחירה הראשון עד השלישי עלו 2.3 מיליארד שקל כל אחד. הסבב הרביעי כבר עלה 2.5 מיליארד שקל, והחמישי צפוי לעלות 2.6 מיליארד שקל. יחד אנחנו מקבלים 12 מיליארד שקל, אבל לכך צריך להוסיף גם את העלויות הישירות, שכפי שהזכרנו עומדות על 3.1 מיליארד שקל. חיבור של שני הנתונים יביא אותנו לעלות של 15.1 מיליארד שקל, וגם, בדרך פלא, יתאים למספר שציינה שקד.
לקריאה נוספת:
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
