זעקת הדשא וקריאת היסמין: מה צמחים רוצים כשהם מפיצים ריח

במשך 17 שנה חקרה ד"ר אליס ורנון פרלסטיין ציפורי טרף ואת המערכות הביולוגיות שלהן, ואז נגמר הכסף למחקריה הזואולוגיים. "בשלב מסוים, הבנתי שאני חייבת קריירה נוספת כדי לוודא שתהיה לי יציבות כלכלית, והקמתי עסק בתחום הבישום הטבעי", היא מספרת בראיון לגלובס. כחוקרת, היא לא יכלה להימנע מלחקור, לתעד וללמד את הסיפורים הנסתרים שמאחורי הריחות. כרוקחת בשמים, היא רוצה לעודד אותנו להריח יותר, בעיקר את הריחות הנעימים. הרי כבר ידוע שריחות הם מפתח לארכיון הזיכרונות, וגם דרך להרגיע או להמריץ את עצמנו.

"אין לנו שפה לתאר ריח"

אחד האתגרים הראשונים שנתקלה בהם הוא הקושי לתאר ריחות. כשניסתה לעשות זאת ברשימותיה, היא גילתה שלבני אדם אין למעשה אוצר המילים לכך, אלא רק מילים השאולות מחושים אחרים. "על עץ אני אומרת 'יש לו ריח עצי', ועל ורד 'יש לו ריח של ורד'. אולי יש לו ריח חזק של ורד, אולי יש לו ריח חריף של ורד". אבל אי אפשר לשים ורד מול עץ על סקאלה, כמו גובה או חוזק, או לשים אותו בקטגוריות כמו צבעים. "אמא שלי הייתה רוקחת לעצמה את קרם הידיים שלה, והריח הזה היה כל כך אופייני לה, ואין לי שום דרך היום לתאר את הריח הזה למומחה לבישום כך שיפיק אותו עבורי", היא אומרת.

לא הייתה לה ברירה אלא לתאר את הריחות בקטלוג שלה לפי התחושות הסובייקטיביים שכל ריח עורר בה. למשל ריח אורן הוא "ריח של להיות בחוץ, בהרים". המטרה היא לעורר ככל האפשר את הזיכרון של הריח כדי להקל על עצמה בתהליך הכנת הבשמים.

מדוע לא התפתחה שפה לתיאור ריחות דווקא?
"בעיקר בגלל העליונות של חוש הראייה אצל בני אדם. זו עליונות פיזיולוגית אבל גם עליונות תרבותית שהודגשה מתחילת הרנסנס. הם חקרו צבעים והגדירו צבעים וצורות, והאנושות הזניחה את הריח.

"אבל זו לא הסיבה היחידה. הריחות הטבעיים שאנחנו אוהבים הם מאוד מורכבים מבחינה מולקולרית. אנחנו מריחים בדרך כלל ערבוב של מולקולות, שיוצר תחושה שונה לגמרי מזו שיוצרת כל מולקולה בנפרד. וריחות שנוצרים על ידי מולקולות דומות הם לאו דווקא דומים בחוויה, ולהיפך".

זאת בניגוד לצבעים אדום וכתום, לדוגמה, שגם מרגישים לנו דומים וגם הם באמת דומים מבחינת אורך הגל.

פרלסטיין כן יכולה לומר שריחות כמו הדרים או אורנים מאופיינים במולקולות קטנות, והם יותר עוקצניים אבל מחזיקים מעמד זמן קצר יותר. ריחות עציים, פרחוניים, ומושקיים (Musky) אלו בדרך כלל מולקולות גדולות יותר, ששורדות יותר זמן ולכן אהובות על תעשיית הבשמים. אפשר לומר על בושם שהוא "נפתח" בדרך כלל בריחות הקלילים יותר אבל הריחות הכבדים והמתוקים יותר הם אלה שנשארים לאורך זמן. "אבל גם בתיאורים האלה אפשר לראות איך אנחנו משאילים מונחים מחושים אחרים, כמו כבד או קליל, וגם אם אומר לך שבושם הוא פרחוני, לא באמת תוכלי לתאר לעצמך את הריח שלו, כי יש כל מיני סוגים של ריחות פרחוניים. זה מעניין שריח יכול מיד להעיר זיכרון, אבל אם נרצה להיזכר בריח, זה קשה יותר".

אפשר לאמן את האף כך שיריח יותר?
"תראי, לפני שהתחלתי לעבוד בתחום הזה, לא הייתי אומרת שהאף שלי מדהים, ובטח לא היו לי כל כך הרבה ריחות בראש. בשבילי האימון היה מאוד משמעותי. לדוגמה, כשיצאתי להליכה, ניסיתי לעצום את העיניים ולבדוק אם אדע היכן אני נמצאת במסלול הקבוע שלי רק על פי הריח בסביבתי".

הטריק של היסמין

פרלסטיין, שספרה Scent: A Natural History of Fragrance ראה אור השנה, מספרת שבזמן שכתבה אותו היא הייתה יוצאת מדי פעם להריח את הטבע. "כיוון שהתחושה שרציתי לתת לקוראים היא רצון להריח את כל העולם, גם אני יצאתי לעשות זאת, כדי להישאר קרובה להרגשה הזאת", היא אומרת.

בספר עצמו, היא דווקא לא מנסה לתאר ריחות, אלא כותבת על ההיסטוריה שלהם ועל הסיפורים סביבם. העולם מלא בריחות שבני אדם אולי נהנים מהם, אבל הם לא נוצרו בשבילנו.

לדוגמה, מדוע יסמין מריח כמו יסמין? מתברר שהריח שלו קשור למונוגמיות של הפרח עם עש מאוד מסוים שמפרה אותו. "המטרה של היסמין היא למשוך עש מאוד ספציפי, שיודע לזהות את הריח שלו מרחוק. כך הפרח לא מבזבז את האבקנים שלו על חרקים פוליגמיים שאולי יבואו אליו ואז ינחתו על פרחים אחרים".

הפואנטה, היא אומרת, היא שהריח של היסמין לא נוצר עבור בני האדם.

לא מגיע לנו.
"האמת, לא מגיע לנו".

יש ריחות של צמחים שכן קשורים אלינו?
"לא ממש. רק התכונות של צמחים שבני אדם הירבו באופן מכוון. הם כמובן צבעוניים יותר, ריחניים יותר, וכל מה שבני אדם צריכים. אבל אני לא מצליחה לחשוב כרגע על צמח שהתפתח בטבע כך שהוא ימשוך או ידחה או יעשה מניפולציה על בני אדם".

צרחת הדשא המכוסח

גם ריח של דשא מכוסח, שרבים מאיתנו כל כך אוהבים, הוא אמצעי תקשורת עם חיות וצמחים אחרים. הריח הוא למעשה הדרך של הדשא לצרוח שהוא בסכנה. "צמחים שחווים פגיעה מפרישים ריח שמאותת לחלקים אחרים בצמח להעביר את חומרי ההזנה פנימה, לחלקים פחות בולטים, שפחות סביר שיכוסחו", אומרת פרלסטיין.

"גם צמחים אחרים מריחים את הצעקה, ואומרים 'אה, גם אני אגן על עצמי, גם אני אשלח את חומרי ההזנה למקום בטוח. בנוסף, אם הצמח מניח, כפי שהגיוני אבולוציונית, שמה שמכסח אותו הוא נמלה או חרק, אז הוא מנסה באמצעות הריח הזה למשוך טורפים טבעיים של אותם חרקים. ולפעמים זה באמת עובד".

פרח טבק מסוים פיתח את הגישה הזאת לרמת אמנות. בדרך כלל, הטבק פורח בלילה ומפיץ ריח שמושך עשים. אבל העשים גם מטילים זחלים שאוכלים את הצמחים. רוב הזמן זה בסדר מבחינת הצמח, אבל אם זו תקופה טובה ופורייה של העשים ועומס הזחלים נהיה רב מדי, זה כבר סיכון לצמח.

 ריח היסמין נועד לעשים, לא לאנשים / צילום: Shutterstock

"הצמח מבין איכשהו מתי עומס הזחלים גדול מדי, וכשזה קורה, הפרח משנה את הריח שלו וגם מתחיל לפרוח במהלך היום. כך הוא מושך יונקי דבש במקום עשים. יונקי הדבש הם קצת פחות טובים בהפריה של הפרח מאשר העשים, אבל אין להם זחלים, אז לפעמים זה משתלם".

די מדהים, אומרת פרלסטיין, שכל התהליך הזה קורה בצמח, שאין לו מוח, או אף, או אפשרות לזוז בכלל. "אבל האבולוציה המשותפת של הצמח עם המפרים והטורפים שלו אפשרה לו לעשות לעצמו כל מיני התאמות - לא רק לאורך הדורות, אלא גם בזמן אמת".

עכשיו כשאת יודעת את זה, את חושבת אחרת על צמחים?
"לפעמים. יש לנו עצי אלון ליד הבית, ואני אוהבת לראות איך השורשים שלהם מתחברים אלה לאלה, וגם הצמרות שלהם מתחברות. נראה לי לא מקרי שהם רוצים להתקרב. אני מגדלת סחלבים ורואה את השורשים גדלים לכיוון משהו שיכול לשמש להם מקור תמיכה. איך הם יודעים שהוא שם?".

אדם טוב מריח טוב?

לבני האדם עצמם מערכת יחסים ארוכה ומורכבת עם ריחות, וגם הם יודעים לעשות בהם מניפולציות - באמצעות הפצת סיפורים. מיתולוגיות רבות קשורות בריחות, וחלק מהסיבה להיווצרות שלהן הייתה הרצון של אנשים מסוימים להפחיד אחרים מלגעת בצמחים הנדירים שלהם.

"לדוגמה, חומר בשם לבונה (שאנחנו מכירים מהצירוף 'מור ולבונה') שימש בעת העתיקה כקטורת בטקסים דתיים. הצמח גדל בעיקר בחצי האי ערב והאזור, וסוחרי הלבונה המקומיים רצו להסתיר מפולשים פוטנציאליים את המקור של הצמח, כדי להמשיך לשלוט במשאב הזה. לכן הם היו מספרים סיפורים מפחידים על איך משיגים לבונה. לדוגמה, הם הפיצו שמועה שעץ הלבונה הוא בית גידול לנחשים אדומים גדולים.

 בעולם העתיק האמינו שריח טוב הוא סימן לדבר טוב / צילום: Shutterstock

"על קינמון, נאמר שהוא מצוי בקנים של נשרים, ומי שרוצה להשיג קינמון צריך לעמוד בשדה עם נתח בשר עסיסי, לחכות שהנשר ייקח את הבשר יחד עם האיש לקן שלו. כשהנשר יטיל אותו בקן, כובד הנפילה יפרק אותו, ואז, כשהנשר עסוק, אפשר לקחת את הקינמון ולברוח. זו גם אגדה יפה, ולכן זכירה, ונועדה כנראה לטשטש את המקורות האמיתיים של התבלין".

ריחות שימשו משחר האנושות בטקסים ובדת. "בתרבויות מסוימות בעולם העתיק בני אדם האמינו שריחות טובים הם סימן לכך שיקרה משהו טוב ולהיפך, או שריח טוב הוא סימן להיותך אדם טוב. לכן לא מפתיע שהצמחים הללו שימשו חלק מהטקסים הדתיים. "הסינים, למשל, שרפו קנאביס. זה בטח היה נחמד בטקס דתי. האירופאים השתמשו בקינמון כחומר לשימור גופות".

באמת עלתה עכשיו השאלה איך שמרו שגופת מלכת אנגליה לא תסריח כשההמונים באו לבקר את הארון לפני הלוויה.
"תהיתי לגבי זה גם! אין בושם בעולם שיכול להתמודד עם ריח של גופה לאורך כל כך הרבה זמן".

התשובה, אגב, היא כנראה איטום מושלם של הארון, לצד השריה של הגופה בכימיקלים באופן שגורם למעין חניטה זמנית. אבל היו גם תיאוריות קונספירציה שלפיהן הגופה לא באמת שם.

מה יעשה האינטרנט לריח

החשיפה לאינטרנט, אומרת פרלסטיין, משנה את דפוסי צריכת הבישום. הצעירים חוקרים מהו המקור של הבושם, רוצים לוודא שהם מופקים ונרקחים באופן אתי ובר קיימא, ובמקרה של בשמים טבעיים, הם מתעניינים בסיפורים סביבם - היכן גדלים הצמחים, מי מפיק אותם, מה הרקע התרבותי שלהם.

מה באמת מבדיל בין ריחות טבעיים ל"תעשייתיים"?
"אני אישית מעדיפה את הטבעיים. אני מאוהבת באופן שבו הם מגיבים לגיאוגרפיה ולעונות השנה. כל שינוי באופן שבו הצמח גדל משנה את הריח, והוא משתנה מאוד גם לאורך יום של שימוש על הגוף. לעומת זאת, אם את רוצה להריח תמיד אותו דבר, לאורך כל היום ולאורך שנים, ושיידעו שזה 'הריח שלך', אז את צריכה בושם תעשייתי.

"תמציות ריח טבעיות מכילות מגוון אדיר של מולקולות. תמצית יסמין מכילה 200 מולקולות. בושם שנרקח במעבדה מכיל אולי 10-15 מולקולות. מי שמומחה בהרחה, כמוני, יכול ממש להבחין בהבדל".

זה דומה, כנראה, להבדל בין צליל של סינתיסייזר לצליל של פסנתר. העתיד הוא להפיק את תמצית היסמין, למשל, בתוך תאי שמרים מהונדסים גנטית במעבדה. כך ניתן יהיה לקבל בקלות כמות גדולה של מולקולות ריח ותחושה טבעית.

מה יעשה משבר האקלים לריחות שסביבנו?
"כל שינוי בצמחייה העולמית ישנה את מגוון הריחות שזמינים לנו. התבלינים נמצאים בסיכון מיוחד, כי הם חיים ברצועת אקלים ספציפית, בעיקר בדרום מזרח אסיה".

אז שנים אחרי שכבר לא יהיה לנו לוונדר, יהיה לנו שאנל 5?
"אם לא נעשה משהו בנדון, אז כן".

יש צמח מהגינה הביתית שהיית ממליצה למצות ולהשתמש בו כבושם?
"הריח של תמצית טבעית ללא עיבוד נוסף נעלם מאוד מהר. עדיף לקטוף את הפרח כולו ולענוד אותו על הדש או בשיער".

הריח הזה הוא קודם כול בשבילי: האם הדור הצעיר משנה את חוקי המשיכה?

נהוג לחשוב שהשימוש בבשמים כיום נועד בעיקר לעורר משיכה מינית. אפילו זבובי פירות נוהגים לבלוע חומצת ציפורן כדי להפריש את הריח וכך למשוך זבובות. אבל דווקא אצל בני אדם, זה הולך ומשתנה.

"המילניאלים ודור ה־Z, אולי משום שהם מתקשרים הרבה באופן דיגיטלי ואולי בגלל הקורונה, החלו לדבר פחות על השפעת הבושם על האדם שמולם ויותר על איך שהם עצמם רוצים להריח. אנחנו שומעים היום מלקוחות של בישום: 'אני רוצה שהבושם ירגיע אותי', או 'אני רוצה שהבושם ימריץ אותי'. בעוד שבעבר דיברו על בושם 'מפתה', היום מדברים לא מעט על בושם שמשדר תחושה של ניקיון ושל בריאות. על הרקע הזה, ישנם יותר בשמים יוניסקס".

הדור הצעיר נרתע יותר מאנשים במרחב הציבורי מאשר רוצה למשוך אותם?
"אני לא בטוחה שזה עד כדי כך. עדיין המניע של המשיכה הוא משמעותי, אבל עולים עוד דברים, ואולי משתלבת כאן גם התפיסה שמי שמרגיש טוב לגבי עצמו הוא אטרקטיבי יותר, ואז הבושם שמנהל את מצב הרוח שלי משיג גם את המטרה של המשיכה".

ד"ר אליס ורנון פרלסטיין 

אישי: נולדה במערב התיכון של ארה"ב ולדבריה בילתה את ילדותה בטיולים, שכיבה על הדשא והקשבה לרוח בעצים. את התואר הראשון שלה עשתה בזואולוגיה, ולאחר מכן לקחה הפסקה וחזרה בגיל 35 להשלים דוקטורט בתחום

מקצועי: חקרה את דפוסי הנדידה של ציפורי טרף ואת המערכות האקולוגיות שבהן הציפורים הללו פועלות. אחרי 17 שנות מחקר החליטה לגוון את הקריירה שלה ולקראת גיל 50 הקימה עם בעלה חברה לסבונים טבעיים ואחר כך לבשמים טבעיים. בהמשך החלה להרצות וללמד את תחום הבישום, ואת האקולוגיה והגינון של צמחים ריחניים

עוד משהו: בזמנה הפנוי עוסקת בניטור ציפורים וצבי ים בפלורידה עבור עמותת Friends of Talbot Islands State Parks