קופסת פרס נובל / צילום: Associated Press, Niklas Halle'n
רשימת המועמדים לפרס נובל שחולק בשבוע האחרון נשמרת בסוד במשך 50 שנה. קבוצת מדענים בכירים, שוועדת הפרס הכירה בהם ככשירים לכך, היא זו שמגישה את רשימת המועמדים, וכל מידע על זהותם ועל דיוני הוועדה נותר חסוי. בהעדר מידע, הציבור מנסה לנחש.
● יצרנית השבבים הגדולה בעולם מוסיפה שמן למשבר הגדול בתעשייה | ניתוח
● מה מחפשת בישראל המשפחה הכי חזקה בשוודיה? | ראיון
בכל הנוגע לפרסי נובל לשלום ולספרות, ישנה בורסת הימורים של ממש, שבה כל שם מקבל מספר המתאר את סיכוייו, כמו במרוצי סוסים. בתחומים כמו פיזיולוגיה, כימיה, פיזיקה וכלכלה, שנדרש בהם ידע מקצועי נישתי כדי לנחש מי המועמדים, אין בורסת הימורים תוססת אך ישנם גורמים שמעיזים להתנבא. הם לא תמיד צודקים, אבל עצם ההימור על חוקר, ובמיוחד אם הוא מוזכר על ידי גורמים שונים, יכול להעיד על ההערכה שהקהילה המדעית רוחשת למחקריו.
חברת הייעוץ Clarivate מפרסמת בכל שנה, זמן קצר לפני הכרזות הזכייה, "Citations Laureates", רשימה של חוקרים בכל תחום שמספר הציטוטים של מחקריהם מרמז שהם עשו עבודה ראויה לפרס נובל. בנוסף, מומחים בתחומים שונים מציעים את ההימורים שלהם. גם פרס וולף הישראלי נחשב מנבא מוצלח לזכייה בנובל. חמישה מחתני הפרס השנה - שניים בכימיה ושלושה בפיזיקה - זכו לאחרונה בפרס וולף.
בסופו של רצף ההכרזות, בחרנו להקדיש את המדור לאותם חוקרים שלא זכו בפרס אבל מחקריהם סומנו כראויים לנובל. ייתכן שהם יזכו בשנים הבאות, ואולי לעולם לא יזכו. נפלאות דרכי הפרס.
פיזיולוגיה
חוקרים: וירג'יניה מאן־יי לי, ראש המרכז למחלות ניוון עצבי באונ' פנסילבניה; מסטו הסגאווה, ראש המחלקה למדעי המוח והעצב במכון המדע הרפואי של טוקיו
המחקר: גילוי חלבון שעשוי להיות משמעותי לפענוח המנגנון המוביל להתפתחות ALS
מחלות נוירודגנרטיביות, שבהן תאי המוח מתנוונים ומתים במהירות, הן מהמחלות הקשות והנפוצות במדינות מפותחות כיום. מחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון, ALS, הנטינגטון, טרשת נפוצה ושבץ מובילות לנכות, לאובדן העצמי ולמוות של מיליוני אנשים ברחבי העולם. המחלות הללו מכבידות בראש ובראשונה על מי שלקו בהן, וגם על מערכת הבריאות ועל מי שמטפלים בחולים, לעתים לאורך שנים.
בעשורים האחרונים חוקרים החלו לקשור בין התגבשות של צברי חלבונים לא תקינים להיווצרות של מחלות ניווניות כאלה. כתבנו בעבר על ההשערה שצברי חלבונים מסוג בטא עמילואיד אחראים להתפתחות אלצהיימר ועל המחלוקת סביבה, אבל העיקרון של הצטברות חלבונים מאפיין מחלות נוספות.
וירג'יניה מאן־יי לי ומסטו הסגאווה חקרו הצטברות חלבונים אחרים, בשם TAU ו־Alpaha-synuclein, כחלק מהמנגנון שגורם אלצהיימר, ואת ההצטברות של חלבון בשם TDP-43 במחלת ניוון השרירים ALS. גילוי זה, במיוחד, נחשב פריצת דרך בהסתכלות על המחלה.
ALS היא מחלת ניוון שרירים הפוגעת בצעירים ובמבוגרים, ובמשך שנים רבות לא הייתה שום הבנה של המנגנון שלה. לי והסגאווה היו מהחוקרים החלוצים שגילו את הקשר בין הצטברות חלבונים מסוג TDP-43 להיווצרות ALS.
אצל אנשים בריאים, החלבון הזה נמצא בגרעין התא ועוזר בתרגום המידע הגנטי ל־RNA.
אצל חולי ALS, נראה שהוא יוצא לפעמים מגרעין התא, יוצר צברי חלבון חריגים ואינו מבצע את תפקידו בהפיכת הדנ"א ל־RNA. צברים חריגים של TDP-43 התגלו בתאי עצב של 95% מהחולים.
בעקבות הגילוי הזה כבר נמצאות היום בפיתוח כמה תרופות שנועדו לתקוף את צבר החלבונים. אבל עוד לפני שתגיע לשוק תרופה כלשהי, יש לגילוי תועלת: הוא עשוי לעזור לאבחן חולי ALS בצורה ברורה יותר ומוקדם יותר.
עד היום המחלה זוהתה על דרך השלילה והאבחון ארך שנים. אבחון מוקדם ומדויק עשוי לאפשר ניסויים יעילים יותר בתרופות למחלה. ניסויים שנערכו לאחרונה אכן מתחילים לאשש את הפוטנציאל של TDP-43 כסמן ביולוגי ל־ALS.
החודש אושרה תרופה ראשונה לטיפול במחלה, אחרי דיונים סוערים ב־FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית, שלוו בביקורת ציבורית נרחבת ומנגד בלובי חזק של חולים, שדרש את אישור התרופה.
התרופה החדשה, Relyviro, דווקא אינה מבוססת על מנגנון ה־TDP-43, אך התקווה היא שהאישור שלה יגביר את התיאבון של חברות התרופות להרחיב את המחקר ואת הפיתוח בתחום הזה.
כימיה
חוקרת: ג'נאן באו, ראשת המיזם למוצרים חשמליים לבישים באוניברסיטת סטנפורד
המחקר: פיתוח פולימרים המשלבים אלקטרוניקה וחומרים אורגניים, ובין היתר פיתוח "עור חשמלי" לאנשים הסובלים משיתוק
כשפרופ' ג'נאן באו עבדה במעבדות בל, היא ביקשה לייצר מסכים דקים וגמישים למכשירים חשמליים. היא הצליחה ליצור את המעגל החשמלי האלסטי ביותר שנוצר עד כה וסוללה חדשה, דקיקה, שיכולה להימתח למרחק עצום. באחד הימים היא נתקלה בצורך בפיתוח פרותזות עם יכולות חישה, והחזון שלה עלה מדרגה.
באו הבינה שהחומרים המוליכים הגמישים שלה יכולים לשמש מעין "עור מלאכותי", שיש לו כל התפקודים של עור אמיתי. היא החליטה לייצר פולימר שיש בו גם מוליכות חשמלית וגם חיישנים זעירים ביותר שיכולים להעביר אותות כאילו היה לעור המלאכותי חוש מישוש. היא ביקשה לתת לפלסטיק יכולת ריפוי ולחקות את יכולתו של העור להתכלות בסוף ה"שימוש", ללא נזק לסביבה.
כחלק מפיתוח העור המלאכותי הזה, היא המציאה חיישנים זעירים יותר מכל מה שפותח לפני כן. כעת היא מקווה להחזיר את חוש המישוש לאנשים שסובלים משיתוק.
באו פיתחה גם פולימרים מוליכים שיכולים להיכנס לתוך תאים חיים, למשל תאי עצב, ולהשפיע על עוצמת הפעילות שלהם. לפולימרים כאלה יש משמעות רבה בחקר המוח, וייתכן שבעתיד הם ישמשו כתרופות.
ב־2010 הקימה באו את הסטארט־אפ c3Nano, שמייצר פולימרים מוליכים דקיקים שכבר משמשים בטלפונים ניידים וטלוויזיות. סטארט־אפ נוסף שלה, PryAmes, מייצר מדי לחץ דם דקיקים ולבישים.
באו, בת להורים מדענים שהיגרו מסין לארה"ב בשנות השמונים של המאה הקודמת, למדה כימיה באוניברסיטת שיקגו. לאחר שהשלימה את הדוקטורט שלה, היא ויתרה על משרה באוניברסיטת ברקלי כדי לעסוק במדע יישומי במעבדות בל. מאוחר יותר חזרה לאקדמיה, לאוניברסיטת סטנפורד, והמשיכה שם את מחקריה.
לאחרונה, עם קבלת פרס VinFuture לנשים ממציאות, סיפרה שתמיד הייתה ביישנית, אבל זה לא הפריע לה לחלום בגדול. היא סיפרה כי אביה עודד את היצירתיות שלה כמהנדסת, בכך שתמיד שאל אותה מדוע דברים מתרחשים. "העולם הפך לסדרה של חידות שאני צריכה לפתור". היא עדיין רואה כך את העולם היום.
פיזיקה
חוקר: סטפן קווייק, ראש תחום המדעים במכון צ'אן צוקרברג ופרופ' לביו הנדסה ופיזיקה יישומית באוניברסיטת סטנפורד
המחקר: פיזיקה של זרימת נוזלים בסקאלה ננו־ליטרית
אבחון מדויק, מהיר ונגיש של מחלות הפך מתחום נישה שמעניין רופאים וחולים לרכיב משמעותי בחיי כולנו למשך כמה חודשים בתקופת הקורונה. באותה תקופה חלו התקדמויות משמעותיות בכלי האבחון העומדים לרשות האנושות, וחלק מהפיתוחים החדשים הסתמכו בין היתר על מחקריו של פרופ' סטפן קווייק. הגילויים שלו נחשבים היום חיוניים לכל מחקר מדעי שבו מודדים נוזלים בכמויות קטנות.
היום נאמר על קווייק, שמחקריו שינו את האופן שבו מתבצע מחקר מדעי, אבל בתחילת הדרך לא רבים האמינו בהם. בלימודי הדוקטורט שלו הוא קיבל על עצמו פרויקט שאף אחד אחר לא רצה, שנכשל לפני כן ונראה מסוכן. "זה היה הבסיס לקריירה שלי", סיפר ממרום גיל 53.
קווייק פיתח מערכות של "מיקרו צינורות" שבהם זורמות כמויות זעירות של נוזלים, באופן שמאפשר ניתוח מעמיק של כל מולקולה ולבצע מדידות מדויקות גם בדגימות קטנות מאוד של חומר נוזלי.
הגילויים שלו אפשר לדוגמה למדוד דנ"א מתא יחיד, ויכולות אלה כבר היום משנות ועומדות כנראה לשנות עוד יותר את האופן שבו מאבחנים סרטן וגם מבצעים אבחון לא פולשני של תסמונות נדירות בעוברים. הפיתוחים שלו גם מאפשרים למדוד בצורה מדויקת את מערכת החיסון. בימים אלה הוא מפתח שיטה לבדוק אם איבר מושתל עומד להידחות על ידי הגוף, בלי לבצע ביופסיה. בעבר, הוא סיפר שהעניין שלו במיפוי מדויק של מערכת החיסון התעורר כאשר בתו אובחנה עם אלרגיות שונות למזון.
המחקרים שלו בתחום העריכה הגנטית של תאים יחידים זכו גם לכותרות שליליות, לאחר שהתברר שקווייק היה המנחה בפוסט־דוקטורט של הא ג'יאנקוי, המדען הסיני שהנדס גנטית שני תינוקות, תוך עבירות אתיות חמורות שבגינן נשלח למאסר של שלוש שנים. גבות הורמו כאשר התברר שמיד לאחר ביצוע ההליך שלח ג'יאנקוי לקווייק אימייל ובו כתב "הצלחתי!". לבסוף חקירה של אוניברסיטת סטנפורד פטרה את קווייק מכל קשר לעניין.
לפני כמה חודשים מונה קווייק למוביל המדעי של מכון צ'אן צוקרברג (שהוקם על ידי מייסד פייסבוק מארק צוקרברג ואשתו פריסיליה צ'אן, רופאת ילדים במקור). החזון של המכון הוא "לפתור חלק מהאתגרים הגדולים ביותר של החברה האנושית, מתחלואה ועד שיפור החינוך".
כלכלה
חוקרים: ריצ'רד איי. איסטרלין מאוניברסיטת דרום קליפורניה, לורד ריצ'רד ליירד מבית הספר לכלכלה של לונדון, אנדרו ג'יי אוסוולד מאוניברסיטת וורוויק, בריטניה
המחקר: כלכלת האושר ואיכות החיים הסובייקטיבית
מדע הכלכלה התבסס לאורך שנים על ההנחה שכולם רוצים עוד כסף כל הזמן, ויותר כסף פירושו יותר אושר, אבל בני אדם ידעו תמיד שזה לא נכון. תרומתו הייחודית של כסף לאושר היא שאלה שעדיין נמצאת בדיון, אבל ברור שזה לא הדבר היחיד שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים. אז אם לא רק כסף, מה כן?
כלכלנים חוקרי אושר טוענים שאם מטרת בני האדם היא לא כסף אלא אושר, אז צריך לחקור את הקשר בין הפעולות שאנחנו עושים ליכולתנו להשיג את היעד הזה, באותם כלים שבהם אנחנו חוקרים את המרחב הכלכלי.
פרופ' איסטרלין, לדוגמה, נודע בין היתר בזכות "פרדוקס איסטרלין", שאומר כך: בכל רגע נתון אנשים שמ רוויחים יותר יגידו שהם מרוצים יותר, אבל אם נבחן קבוצה של אנשים שהשכר שלהם עולה לאורך החיים, הם לאו דווקא יהפכו למאושרים יותר עם הזמן. גם ידוע שהשכר הממוצע במדינות מפותחות עלה עם השנים, אבל האושר רק ירד. איסטרלין טוען שמדובר בבעיה של השוואה חברתית. השכר שלנו עולה (אם יש לנו מזל), אך גם של כל מי שמסביבנו.
איסטרלין סיכם לאחרונה את ממצאיו בראיון לעיתון של אוניברסיטת קליפורניה. בהקשר של כסף, הוא אמר שאנשים יותר עשירים הם בממוצע שמחים יותר, אבל הדרך הכי בטוחה של יחיד לשפר את אושרו היא להשקיע פחות זמן במחשבה על כסף והשגתו ויותר בבילוי עם המשפחה ובדאגה לבריאותו. הוא הוסיף כי מדינות רווחה הן בדרך כלל מאושרות יותר, וזה נכון לא רק לעשירות שבהן, כמו הנורדיות, אלא גם למדינה כמו קוסטה ריקה, שמדדי האושר השתפרו בה עם ההטמעה של עקרונות כמו הבטחת הכנסה, תעסוקה ושירותי רפואה.
לורד ריצ'ארד ליירד, שהחל להתעניין בבריאות הנפש בעקבות אביו - פסיכואנליטיקאי שניסה להתאבד בעבר - טוען שכסף תורם לאושר, אך מסביר רק 2% מההבדל בין אנשים מאושרים לאנשים לא מאושרים. הרכיב המשמעותי ביותר הוא בריאות הנפש. פרמטרים נוספים חשובים הם בריאות פיזית, קשרים בין אישיים (האם אנחנו אוהבים את האנשים שאיתם אנחנו חיים? האם יש לנו עבודה ואם אנחנו פחות או יותר נהנים בה, והאם אנחנו מסתדרים עם הקולגות שלנו), ולבסוף - האם אנחנו מרגישים מחוברים לקהילה שלנו ובטוחים במרחב האישי שלנו.
פרופ' אנדרו אוסוולד יצר משוואות מתמטיות שנועדו לייצג את הרווחה הנפשית של בני אדם כתלות בגורמים כלכליים כמו הכנסה, חברות באיגוד מקצועי, בעלות על נכסים, עלייה במחירי הגז וכדומה.
אחת העבודות המדוברות שלו לאחרונה עסקה ביכולת של בני אדם לדעת איך הם מרגישים. כמה מחוקרי האושר אינם מאמינים שבני אדם יודעים לכמת את אושרם או לומר מה יעשה אותם מאושרים, אבל אוסוולד מצא שכאשר מבקשים מבני אדם לדרג את הרגשתם לגבי ערך, מוצר או פעילות מסוימים, יש להם כושר ניבוי לא רע לגבי התנהגותם בהמשך החיים. כלומר, מי שהביע שביעות רצון נמוכה מנישואיו באמת נטה יותר להתגרש. וכך גם לגבי עבודה. "אנחנו לא יודעים בדיוק איך אנשים עושים את התכלול של כל הרכיבים שנכנסים לתוך ההגדרה של 'איך אני מרגיש לגבי זה'", הוא אמר לאחרונה לכתב העת Scientific American, "אבל המספרים שאנשים 'שולפים' בתגובה לשאלונים האלה דווקא מכילים המון מידע". אז אם אתם רוצים לדעת מה עושה אתכם מאושרים, תשאלו את עצמכם.